המתיחות בין ישראל לירדן התחדשה שוב בשבוע שעבר לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו דחה בקשה ירדנית שהוגשה לוועדת המים המשותפת של שתי המדינות לקבל תוספת מישראל של 8 מיליון קוב של מים בגלל המצוקה במי שתייה שחווה ירדן השנה בגלל כמות המשקעים הנמוכה מהממוצע השנתי.

על-פי הסכם השלום בין שתי המדינות, ירדן זכאית לבקש תוספת מים מישראל אך ישראל איננה מחויבת לכך. בשנים עברו קיבלה ירדן תוספות מים מישראל ללא שום בעיות. על-פי הסכם השלום משנת 1994 (הסכם "ואדי ערבה"), ישראל מחויבת לספק לירדן 35 מיליון קוב מים בשנה בנוסף למים שנאגרים בכנרת בתקופת החורף.

בשנת 2010 הוסכם בין שתי המדינות כי ירדן תקנה כמות נוספת של 10 מיליון קוב מים מישראל ובכך הגיעה הכמות השנתית של מים שישראל מספקת לירדן ל-45 מיליון קוב בשנה. השנה ירדן נמצאת במצוקה קשה של מחסור במים וגורמי הביטחון בישראל המליצו לדרג המדיני לאשר את בקשת ירדן לתוספת מים, אולם, על-פי גורמים מדיניים בירושלים ראש הממשלה דחה את הבקשה הירדנית על-רקע אירועים האחרונים בין שתי המדינות.

כזכור, על-רקע ביטול ביקורו של יורש העצר הירדני חוסיין בן עבדאללה בהר-הבית, סגרה ירדן את המרחב האווירי שלה ולא איפשרה למטוס של איחוד האמירויות לטוס בה כדי להעביר את ראש הממשלה נתניהו מירושלים לביקורו הראשון באבו דאבי. בתגובה הורה ראש הממשלה נתניהו לסגור לשעתיים את המרחב האווירי של ישראל בפני טיסות ירדניות. המתיחות בין שתי המדינות התפוגגה בסופו של דבר, אבל בית המלוכה הירדני יצא במתקפה חריפה דיפלומטית ותקשורתית על ישראל.

אין זה סוד שבין המלך עבדאלללה השני לבין ראש הממשלה נתניהו יש טינה אישית עמוקה ומשקעים מהעבר, אבל המלך עבדאללה הגזים בתקופה האחרונה ויצר מתיחות מיותרת ביחסים עם ישראל. הוא ניסה לבחוש בפוליטיקה הפנימית בישראל לקראת הבחירות, הוא אירח לביקור חשאי את שר הביטחון בני גנץ ותדרך אותו נגד ראש הממשלה נתניהו. שר הביטחון גנץ חזר ארצה והשתלח בראש הממשלה בהסתמך על הדברים ששמע בירדן.

סטטוס-קוו

גם הביקור של יורש העצר הירדני בהר-הבית לא היה ביקור "ביקור דתי" כפי שהגדירה ירדן במגעים המוקדמים עם ישראל לקראת הביקור. נכון שירדן היא האפטרופוס של המקומת הקדושים לאיסלאם ולנצרות בירושלים על-פי הסכם השלום בין שתי המדינות, אבל אפוטרופסות לחוד וריבונות לחוד. ישראל היא הריבון בהר-הבית ובמזרח ירושלים והיא האחראית לביטחון ולסידורי הביטחון במקומות האלה. ירדן ניסתה לעשות "תרגיל" לישראל ובניגוד לסיכומים המוקדמים לקבוע עובדות בשטח ולהכתיב לישראל את אופי הביקור של יורש העצר הירדני, את סידורי הביטחון שלו ואת זכותו לבקר גם בכנסיות בעיר העתיקה בירושלים בנוסף לביקור בהר-הבית, כל זאת ללא אבטחה ישראלית. המטרה הירדנית הייתה פשוט להציג את יורש העצר כ"בעל הבית" בירושלים, ישראל התנגדה ובצדק.

לכך יש להוסיף גם את ההתנהלות הירדנית במתחם הר-הבית בשנתיים האחרונות, ירדן היא זו שהורתה לווקף המוסלמי הכפוף לה להשתלט בכוח על מתחם שער הרחמים בתוך הר-הבית ולהפר את החלטת בית המשפט הישראלי ואת הסטטוס-קוו במקום, ירדן היא זו שפועלת באופן דיפלומטי ותקשורתי נגד ביקורי אזרחים ישראלים בהר-הבית ומובילה ביחד עם הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל ועם ארגון "אלמוראבטאת" את הקמפיין השקרי "מסגד אל-אקצה בסכנה".

גם ישראל עשתה טעויות ביחסה לירדן, לדוגמה, הצילום המשותף של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביולי 2017 עם המאבטח הישראלי שירה למוות ב-2 אזרחים ירדנים במתחם השגרירות הישראלית ברבת עמון לאחר שהותקף על-ידי אחד מהם. שני הצדדים עשו טעויות והיו עליות ומורדות ביחסים בין שתי המדינות, אולם המלך עבדאללה איננו מסתיר כבר את יחסו האישי העויין לראש ממשלת ישראל והניסיונות שלו להתחכם ולבחוש בפוליטיקה הישראלית חזרו אליו בסופו של דבר כבומרנג.

ישראל הרבה יותר חזקה מירדן מכל הבחינות והיא גם זו ששולטת על מקורות המים. אחרי שתוכנית הסיפוח הישראלית ירדה מעל הפרק והתחלף הממשל בבית הלבן התעורר המלך עבדאללה מחדש וחשב שהוא יוכל לקבוע עובדות חדשות בירושלים ולהתעמת עם ממשלת ישראל ללא שום חשש. עכשיו הוא נתון לחסדיה של ישראל בנושא המים. סביר להניח שבסופו של דבר ראש הממשלה נתניהו יתרצה וייענה לבקשה הירדנית לתוספת מים. לישראל יש אינטרס מובהק לשמור על הסכם השלום עם ירדן, בין שתי המדינות יש גבול ארוך מאוד והירדנים שומרים עליו היטב בצד המזרחי של נהר הירדן ומונעים חדירות מחבלים והברחות אמל"ח.

אבל השמירה על הסכם השלום היא גם אינטרס ירדני, לדוגמה, ירדן הסובלת ממשבר קורונה חריף ביותר הייתה יכולה להיעזר בישראל באמצעות קבלת חיסונים נגד הקורונה, אבל המלך הירדני בחר במסלול של הסלמה. לכן, ההסלמה בין שתי המדינות היא מיותרת ופוגעת בהסכם השלום, האינטרס של שתי המדינות הוא לשמור עליו ולכן יש לעשות מאמץ משותף להחזיר את היחסים לתיקונם כפי שהיה לפני משבר ביקור יורש העצר הירדני בהר-הבית.