• דומיניק גריב היה היועץ המשפטי לממשלת אנגליה בשנים 2014-2010. מאמרו בעיתון גארדיאן נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.

כאשר נכנסתי ללשכת עורכי הדין בתחילת שנות ה-80, המשרד שלי עסק בעיקר בפלילים ובמשפחה כסניגור ציבורי. נסעתי ברחבי לונדון ודרום-מזרח אנגליה וייצגתי לקוחות בכל הערכאות. ברובם היו אלו מבנים ויקטוריאניים שלא הייתה להם היכולת להתמודד עם המספר הגדל של התיקים. אבל היו סימנים של שינוי. בעיר מיידסטון, שם ביקרתי לעיתים קרובות, הגיעה המלכה לפתוח בית משפט חדש. היא דיברה על כך שעשיית הצדק היא השירות החברתי הראשון שמעניקה מדינה לאזרחיה ומהווה חלק מרכזי בשבועתה בעת הכתרתה. נשיא בית המשפט, ג'ון סטריטר, עמל כדי להקים בניין שיכול לסייע בניהול מערכת משפטית יעילה. כמה שנים מאוחר יותר, הוא הוצג כדוגמה לעתיד.

כאשר שימשתי כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 2014-2010, חזרתי לשם. הבניין נראה עייף ובקושי מתוחזק. מים דלפו. המתקנים לעורכי הדין נעלמו. רוב השופטים הביאו את ארוחת הצהריים שלהם מבתיהם בקופסאות פלסטיק. נכון שקיצוצים בתקציב צריכים להתחיל ממה שנראה כנוחות אישית, אבל מצבם של בתי המשפט מלמד על משבר קשה במערכת השיפוטית. הדבר בא לידי ביטוי גם בבתי הכלא, הסובלים מצפיפות יתר ואינם מסוגלים להציע שיקום יעיל ולשלוט בהתפשטות הקורונה.

בבסיס המשבר עומדות שורה של החלטות של ממשלות, החל מלפני שני עשורים, שלא להגדיל את תקציב מערכת המשפט בדומה ליתר ההוצאה הציבורית, ומאז 2008 – לקצץ בתקציבה יותר מאשר בכל תקציב אחר. בשנים 2019-2010 ירד התקציב ב-25% במונחים ריאליים, בעוד מספר תושבי אנגליה-וולס עלה ב-7% ומספר האסירים נותר 80,000.

לכל יעילות יש מגבלות. בשנת 2013 הצלחנו לשכנע את משרד האוצר לקצץ את התקציב בשיעור קטן בהרבה מכפי שתכנן, אבל היה ברור שאם הקיצוץ יימשך – יהיו בעיות. וכך אכן אירע, כאשר בהמשך התרבו התלונות על הירידה בשיעור ההרשעות ועל קריסת תיקים. ההשלכות החמורות ביותר היו בתשלום לסניגורים הציבוריים ולסיוע המשפטי. התקציב הכולל הופחת מ-2.2 מיליארד ליש"ט ב-2010 ל-1.7 מיליארד ליש"ט ב-2019. המציאות הברורה היא, שהתשלום בתיקים הפליליים ובתיקי המשפחה הוא כה נמוך, עד שעורכי דין חושבים פעמיים לפני שהם בוחרים בתחומים אלו. אני לא יכול לחשוב על מקצוע אחר בו השכר נותר סטטי במשך 30 שנה. כיועץ משפטי שמחתי לקדם עבודת פרו-בונו ולהעניק סיוע במרכזים משפטיים, אבל זה לא יכול לפצות על הקיצוצים.

מבחינת האזרח מן השורה, העיכובים והפגיעה בצדק הנובעת מהם הם אמיתיים. בחודש שעבר נחשפה תלונה על אלימות במשפחה שהוגשה ב-2017 ולא נדונה היום - במידה רבה בשל הקיצוצים בתקציבי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט ובגלל הקורונה, החשוד מתהלך חופשי והמתלוננת אינה יכולה להמשיך בחייה.

רוב אנשי המנהלה איתם אני מדבר באופן פרטי, אומרים שהם סובלים ממחסור שיטתי במשאבים. אך בשל הדרך בה משרד האוצר והממשלה פועלים, ובשל הקושי להראות יעילות פיננסית בשירות שכל-כולו בנוי על ביקוש, המנהלנים נאלצים לעשות כמיטב יכולתם לצמצם את הנזק ואפילו מנסים לשאת חן באמצעות הצעת קיצוצים. עושה רושם שיש פחות בוחרים התומכים במערכת משפטית מצליחה.

לכן אני חושש שלא נראה שינוי משמעותי – למרות שהוא נחוץ בדחיפות כדי לשמר את יסודותיה של חברה מתורבתת. לא רק שאיננו יכולים להתגאות במצוינות של מערכת המשפט שלנו; אפילו מראית העין עלולה שלא להישמר, אך רק מעטים בממשלה שמים לב או נראה שאכפת להם. בינתיים עלינו להפסיק להיות מופתעים מריבוי הסיפורים על הכשלים במערכת, משום שהסיבות ברורות.