|
|
סגן שוע בת שבע אטינגר [צילום: אתר יזכור משרד הביטחון]
|
|
|
|
|
יצחק ליפשיץ [צילום: האתר הממלכתי להנצחת חללי פעולות איבה]
|
|
|
|
|
במוצאי שבת 25 באפריל שנת 1959 יצאו בשתי משאיות, אחת מתל אביב ואחת מירושלים, עשרות בני נוער חברי ארגון "נוער לנוער" לטיול למצדה והאזור. קבוצת המטיילים מנתה כ-60 בני נוער בני 18-16 ואליהם התלוו שני מדריכים ראשיים אלקנה קידר ויוסף אלשיך, שניהם בני 23 מתל אביב (השמות מופיעים בעיתונות דאז), וכן 15 "מדריכי עזר" ובהם סטודנטים, ובוגרי צבא. חלק ממדריכי העזר היו גם על תקן מאבטחים ונשאו עימם רובים אנגליים ומקלעי ברן בהתאם לאישור משרד הביטחון.
בלילה ישנו מטיילי "נוער לנוער" ומדריכהם בבאר שבע ולמחרת, יום ראשון 26.4.59, עם בוקר המשיכו בנסיעה במשאיות עד למרגלות הר מצדה. באותו יום בסביבות השעה 11 לפני הצהרים, החלו מטיילי "נוער לנוער" לעלות להר מצדה וכעבור כ-4 שעות בסביבות השעה 3 אחר-הצהריים ירדו מההר לכיוון מעיין עין גדי. על-פי התוכנית היו אמורים להגיע לסדום דרך עין בוקק ומשם לחזור במשאיות לביתם.
בחוליית המאסף של הטיול היו כשישה צעירים ובהם יצחק ליפשיץ, סטודנט בטכניון בחיפה, בן 21, מרחוב גרץ 16 בתל אביב, ושועה (בת שבע) אטינגר, קצינה בת 20 מרחוב ברדיצ'בסקי 4 בתל אביב. ליפשיץ נשא עמו לאבטחת הטיול מקלע ברן.
על-פי עדויות מדריכים היו המטיילים עייפים לאחר העלייה והירידה מהמצדה והוחלט לנוח קמעה למרגלות ההר. כאשר קבוצת המטיילים ביקשה להמשיך בדרכה למקום הידוע בשם גב-ים אשר נמצא דרומית מערבית להר מצדה, טען יצחק ליפשיץ, לפי העדויות שנגבו, כי רגליו כואבות והוא ביקש להישאר ולחלוץ נעליו. תוך כדי כך הוא מסר גם את נשקו לאחד מחברי קבוצת המטיילים שהמשיכה בינתיים בדרכה. יחד עם ליפשיץ נשארה הקצינה בת שבע אטינגר.
כעבור כ-20 דקות של הליכה, הבחינו המטיילים כי ליפשיץ ואטינגר חסרים. הוחל בחיפושים אחריהם תוך יריות באוויר אולם ללא תוצאות. קבוצה של כ-12 מטיילים חזרו אחורה לכל אורך הדרך כדי לחפש אחר השניים. כעבור כחצי שעה מצאו את השניים, יצחק ליפשיץ ובת שבע אטינגר מוטלים ללא רוח חיים במרחק כמה עשרות מטרים מהמקום בו חנו קודם לכן. המדריכים לא סיפרו לחניכים על מה שראו עיניהם. אבל על-פי עדויות שניגבו מהמדריכים "הרגישו החניכים שמשהו קרה".
חקירת הרצח
משטרת באר שבע שקיבלה את הידיעה על הרצח באמצעות הצבא הגיעה למקום לאחר חצות והחלה בחקירה. בראש חולית השוטרים עמד מפקד נפת הנגב רב-פקד חיים תבורי (לימים רב-ניצב, מפכ"ל משטרת ישראל). מחקירה ראשונית התברר כי השניים נורו ביריות רובה. ליד עינו של ליפשיץ התגלה פצע נוסף אבל ייתכן שפצע זה נגרם מנפילתו. גופת ליפשיץ נמצאה כשרגלו האחת נתונה בנעל והנעל השנייה מונחת ליד גופתו. ליד שני ההרוגים נראו סימני דם שנספג. התרמילים של הנרצחים ובניהם תרמיל גדול וכבד, לא נמצאו לידם ומניחים כי הרוצחים שדדו את התרמילים. שעוניהם של שני הנרצחים נלקחו אף הם, ככל הנראה על-ידי הרוצחים.
גופותיהם של ליפשיץ ואטינגר הועברו בלילה לבדיקה פתולוגית, על-פי ממצאי הבדיקה שני הנרצחים נורו כל אחד ביריית רובה אחת. החוקרים העריכו כי את הרצח ביצעו מסתננים או בדואים ירדנים. אולם נבדקו גם כיווני חקירה אחרים, הגששים התקשו לאתר עקבות הרוצחים בשל הקרקע הסלעית הקשה באזור וגם בשל שבאותה עת - ימי חופשת הפסח, טיילו באזור המצדה ובשביליו אלפי מטיילים.
התרסקות מטוס הסיור שחיפש את הרוצחים
למחרת יום הרצח, ביום שני 27 באפריל 1959 בשעות בוקר, הופעל מטוס סיור של חיל-האוויר מדגם "פייפר" שסייר מעל האזור ברדיוס גדול בניסיון לאתר עקבות הרוצחים. על המטוס היו הטייס יוסף טיטינסקי וסייר האוויר צבי מוסברג. בשעה 10 בבוקר לערך, כשחג המטוס מעל מעין עין גדי נכנס על-פי עדויות לתוך שקע המעיין המוקף בכל עבריו סלעים, אך כאשר ניסה לצאת מהשקע לא יכול המטוס להתרומם מעל הסלעים בגלל המקום הצר והתרסק בסלע. עם נפילתו פרצה שריפה והמטוס החל לבעור.
שני אנשי הצוות הטייס וקצין הסיור הוצאו ממנו חרוכים. המטוס נפל לעיניהם של מאות מטיילים. על-פי העדויות ה"פייפר" אף נפנף לשלום לקהל הרב בכנפיו דקה אחת לפני התרסקותו, בקהל הרב שחזה באסון היה משה (בוגי) יעלון, אז ילד בן 9 ולימים רמטכ"ל צה"ל ושר הביטחון. בדף הפייסבוק שלו כותב יעלון "כשהייתי בן 9 טיילתי עם הוריי במצדה, ובמהלך העלייה ל"שביל הנחש" נחרדנו לראות מטוס סיור צה"לי מתרסק אל צלע ההר. בהתרסקות נהרגו הטייס יוסף טיטינסקי ז"ל וצבי מוסברג, שהיה סייר האוויר בטיסה.
יהודית ירמיאש נהרגה במצדה מפגיעת אבן
כאילו לא די בארבעת ההרוגים שנהרגו באזור הר מצדה בפחות מיממה! נהרגה באותו בוקר יום שני 27.4.59 יהודית ירמיאש בת 47 מקרית חיים בעת שטיפסה אל ראש הר מצדה. אבן שניתקה מראש ההר פגעה בראשה והיא נהרגה במקום. רופא שהיה במקום, קבע מיד את מותה. בעלה דניאל ירמיאש שהיה לידה נפצע בזרועו מהאבן. אלוף פיקוד הדרום אלוף משנה אברהם יפה (קודם לאלוף במאי 1959 א.א) בלווית נספחים צבאיים שביקרו אותו זמן במעיין דוד שליד עין גדי הזעיק מיד הליקופטר צבאי, שהגיע למקום והעביר את הגופה לבית חולים קפלן.
יהודית ודניאל ירמיאש יצאו לטיול בחבל סדום ואזור מצדה עם קבוצה של כ-50 עובדי מפעל "נשר חיפה". מחקירה המקרה עולה חשד כי שני נערים רבו על הזכות לרדת ראשונה בסולם המוליך לראש המצדה ודחפו זה את זה ותוך כדי הדחיפה ניתקה האבן ממקומה הידרדרה למטה ופגעה בראשה של יהודית ירמיאש.
מותם של חמישה איש בשלוש תאונות נפרדות באזור הר מצדה בפרק זמן של פחות מיממה! הוא דבר נדיר ביותר.
הלוויות ההרוגים
יצחק ליפשיץ ובת שבע אטינגר, הובאו לקבורה בבית העלמין בקריית שאול. אלפים השתתפו בהלוויותיהם.
בת שבע (שוע) אטינגר ("אוקי") בת 20 במותה, התגוררה עם הוריה שלום ורבקה אטינגר ברחוב ברדיצ'בסקי 4 בתל אביב. נולדה בשנת 1939 בתל אביב. אביה שלום אטינגר היה סופר ואיש חינוך. בת שבע למדה בבית-הספר היסודי "הכרמל", בהמשך עברה לבית-הספר היסודי דובנוב ולאחר-מכן סיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון "גאולה" בתל אביב. הייתה בעלת כישרון כתיבה וכמה מיצירותיה ראו אור בכתבי-עת שונים. ביוני 1957 התגייסה לצה"ל, וסיימה קורס קצינות. אחרי מותה הוענקה לה דרגת סגן.
הלוויתו של יצחק ליפשיץ יצאה מביתו ברח' גרץ 16 בתל אביב. יצחק נולד בשנת 1938 בישראל לפייביש ורחל ליפשיץ, גדל בתל אביב. אחרי הצבא החל ללמוד בטכניון בחיפה, היה סטודנט שנה ראשונה להנדסה כימית. אחר ארונו עטוף השחורים הלכו בני משפחתו חבריו, חברי אגודת "נוער לנוער". מחזה קורע לב נגלה לעיני המשתתפים, עת פרץ אביו השכול בבכי עז בעת אמירת קדיש על בנו יחידו. בן 20 היה במותו.
סגן צבי מוסברג תושב נתניה שניספה בתאונת המטוס ליד מצדה הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנתניה. צבי נולד בשנת 1934 בעיר רוזמין שבפולין לשלום ושרה מוסברג. בנעוריו עלה לארץ דרך גרמניה. לפני שהתגייס לצה"ל בשנת 1952 עבד במחלקת-ההנדסה של עיריית נתניה. בסיום שירותו הצבאי הצטרף לצבא הקבע. בן 25 היה במותו. הניח אישה.
רב סמל יוסף טיטינסקי (טיטי) טייס המטוס שנפל ליד מצדה הובא לקבורה בבית העלמין בקריית שאול. הוא נולד בתל אביב בשנת 1937 למרדכי ופרומה. סיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי מכס פיין, גויס לצה"ל באוגוסט 1955 ולאחר סיימו את תקופת הטירונות התקבל לקורס טיס. היה מן המצטיינים בקורס אלא שחלה בהתקרב יום-סיומו והותר לו להטיס מטוסים קלים בלבד. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
