רשב"י - חיבור בין רוח לחומר

השבוע נציין באמצעות הדלקת המדורות את פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. המדורות ישמשו כנר לעילוי נשמתו. רשב"י היה תלמידו של רבי עקיבא, לו מיוחס ספר הזוהר, והוא נתקדש בעם ישראל כאבי תורת הקבלה ותורת הנסתר.

כידוע, רבי עקיבא תמך בהתלהבות במרד בר-כוכבא ממניעים לאומיים. גם לאחר מותם של תלמידי ר' עקיבא במרד, לא מתייאש רשב"י מן הגאולה וממשיך לכוון אליה באמצעות תורת הנסתר. בבסיסה של תורת הנסתר עומדת התפיסה שבכוחו של האדם להשפיע על המציאות, לשנות בה מהלכים ולהוביל לגאולה.

דמותו של רשב"י היא מהמופלאות והנערצות ביותר בעם ישראל. מסירות הנפש שלו לתורה ולעם ישראל הייתה ללא גבול ולשם דבר, והלכות רבות נזכרו בשמו במשנה ובתלמוד. מיוחסים לו מספר ספרים, בין השאר: א'. "הסיפרי" - אוסף מדרשי הלכה על ספר במדבר. ב'. "מכילתא דרשב"י" - מדרשי הלכה על ספר שמות. ג'. ספר "הזוהר הקדוש" - לפי המסורת כתב את "הזהר" שהוא הבסיס לתורת הקבלה.

רשב"י נפטר ביום ל"ג בעומר ונקבר במירון. לזכר האש הגדולה שליהטה בבית כל אותו היום, ולאורה אמר את סתרי התורה. נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק מדורות ולשיר לאורן את הפיוט המפורסם: "בר יוחאי, נמשחת, אשריך, שמן ששון מחברך". מאות בשנים נהגו לעלות לקברו בל"ג בעומר. בשנת 1489 כתב רבי עובדיה מברטנורא מכתב לאחיו שעלה לארץ ישראל מאיטליה וכך כתב: "בל"ג בעומר, ביום פטירתו, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקין עליה נר תמיד... שהרבה עקרות נפקדו, וחולים נרפאו, בנדר ובנדבה שהתנדבו למקום ההוא".

במה זכה רשב"י שיום הזיכרון שלו נעשה נחלת כלל ישראל, שכולם שמחים בו ומדליקים מדורות לכבודו? ובמה זכה שדרכו נתגלה הזוהר הקדוש? מובא במסכת שבת (ל"ג, ע"ב) שלרשב"י, הייתה מסירות נפש על עם ישראל, ארץ ישראל ועצמאות ישראל. כאשר ישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י ושוחחו על פעילותם של הרומאים בבניית גשרים, שווקים ומרחצאות, רבי יהודה שיבח אותם, רבי יוסי שתק, ורשב"י יצא כנגדם באומרו שכל מה שהרומאים עושים זה למען האינטרסים שלהם ולא לכבוד עם ישראל. כתוצאה מכך יצא הקצף נגדו, עד שנאלץ להסתתר במערה עם בנו שתים עשרה שנים, ולאחר מכן עוד שנה.

לכאורה נראה שרשב"י היה כל כולו בעולמות עליונים, ומנותק מהעולם החומרי הגשמי. הוא היה במערה בסה"כ - 13 שנים, מנותק מכל קשר אנושי, שם הוא עסק כל כולו בתורה וכתב את ספר "הזוהר הקדוש". גם כאשר יצא מהמערה עם בנו ר' אליעזר בפעם הראשונה אחרי 12 שנים לא יכול היה לקבל ולהבין שאנשים עובדים בשדה, שהרי התורה מה תהא עליה?

השמחה האמיתית

תשובה לכך נתנה על-ידי פרשנים שונים - החיד"א, "שפתי חיים" - על ספירת העומר ועוד, העונים שיש להוסיף בלימוד התורה והפצתה ולהרבות בה חיילים, ולומדים זאת מדברי הרמ"א או"ח סי' תצ"ג סעיף ב': "מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון". הטעם לכך לא משמחתה של התורה דווקא, אלא שביום זה פסקו מלמות תלמידי רבי עקיבא, ודבר זה שנוי במחלוקת. לדעת השו"ע - תלמידי ר"ע פסקו מלמות רק בל"ד בעומר. ואכן ביום ל"ג בעומר לדעת השו"ע עדיין לא מסתפרים.

אולם יש להבין מדוע נקבע היום שפסקו מלמות כיום שמרבים בו שמחה? הרי לא הייתה כאן תשועה. מסביר את הדברים הפרי חדש על השו"ע מדברי המדרש בקהלת רבה פר' י"א משפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות הלך ר"ע לרבותיו שבדרום והסמיך שבעה תלמידים וביניהם את רשב"י, ועל ידם נתקיים הפסוק: "כי לא תשכח תורה מפי זרעו" (דברים ל"א, כ"א). המדרש בקהלת מביא את דברי רבי עקיבא לתלמידיו וכה אמר להם: "הראשונים לא מתו אלא מפני שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלאו את כל ארץ ישראל תורה".

החיד"א הוסיף בספרו "מראית עין" ליקוטים סימן ז' שביום ל"ג בעומר עצמו התחיל רבי עקיבא ללמד תורה את רשב"י וחבריו, לפי זה השמחה שמרבים בל"ג בעומר היא על המפנה החשוב שחל ביום זה שפסקו מלמות, וכתוצאה מכך התחיל רבי עקיבא ללמד תורה לרשב"י וחבריו. עם הסמכתם הרבו תורה בכל ישראל. איכות לימוד התורה נשארה קיימת לעד בהיות והם מסרו את נפשם ללמד תורה לאחרים, זו השמחה האמתית על חזרתה של התורה לעם ישראל.

על-פי תורת הקבלה השמחה המיוחדת ביום זה היא על תורתו של רשב"י, שיום ל"ג בעומר מקובל כיום פטירתו. מובא בספר "בני יששכר" (מאמרי חודש אייר ג') שיום זה היה גם יום לידתו, והקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים. ביום מיוחד זה בו החל רשב"י ללמוד תורה עם רבי עקיבא, ביום זה גילה את סודות התורה, ואור ספר הזהר האיר וזרח בכל העולם כולו. המקור לריבוי השמחה היא בדברי הזוהר שזה היה רצונו של רשב"י שירבו שמחה בל"ג בעומר ונקרא "יומא דהילולה". השמחה ביום זה יסודה בלימוד התורה של הכלל, של כל תלמידי רבי עקיבא.

העם היהודי ידע מנהיגים וגדולי תורה רבים, אך רבי שמעון בר יוחאי זכה להיות אהוב ונערץ על כל שכבות העם. אמרותיו, תורתו ומעשיו, מלמדים על קדושתו ומעלתו בין גדולי התנאים. זכותו הגנה על כל בני דורו.