הפוליטיקה של התמרים במזרח התיכון

ברמדאן גברו בעולם הערבי הקריאות להחרים את התמרים המיוצאים מישראל. לדוגמה עיתון "ראי אל-יום" הזהיר כי תמרים אלה מגיעים לשווקים בעולם הערבי בעיקר לקראת החודש המקודש לאיסלאם. לפי אותה האזהרה, במקום "תוצרת ישראל" כתוב על אריזות התמרים המיוצאים לעולם הערבי "תוצרת ירדן" או "תוצרת הרשות הפלשתינית". קריאות לחרם על מזון אינן חדשות באזורנו. בסעודיה כבר מחרימים אזרחים רבים מוצרים מטורקיה בגלל המתח המדיני בין שתי המדינות, בכוויית קראו בשנים האחרונות לחרם על מוצרים מתוצרת צרפת בשל טענתם כי הצרפתים פוגעים בנביא האיסלאם מוחמד.

לפני כשבע שנים הזהירו עיתונים במרוקו מפני מה שכינו "פלישת תמרי מג'הול מישראל" בעיקר דרך השווקים האירופיים. אנשי דת במרוקו קראו להחרים תמרים המגיעים מהארץ, אך ממניעים פוליטיים, לא דתיים. הטענה הייתה כי קנייתם מהווה נורמליזציה כלכלית (תַטְבּיע אקְתִצַאדִי) ומסייעת במימון "פשעי ישראל נגד העם הפלשתיני". לפני חמש שנים שוב פורסמו ברמדאן אזהרות נגד הצפת השוק המרוקאי בתמרים מישראל, הפעם מנימוקים בריאותיים וכלכליים. אחד החקלאים שהתראיין לעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" טען כי תמרים אלה מהונדסים ומסוכנים לבריאות. הד"ר עמר אל-כתאני, מרצה לכלכלה באוניברסיטת רבאט, הסביר כי ייבוא התמרים הישראלים פוגע בתוצרת התמרים המקומית ואף עלול להביא לפשיטת רגל של חקלאים מקומיים. לטענתו, המג'הול הישראלי נגנב ממרוקו בשנים עברו מאזורי דרום הממלכה. בעיתונות המקומית פורסמה אזהרה מפני "משתפי פעולה" מצפון הממלכה מהעיר טנג'ה, שמחליפים את הכיתוב בעברית על עטיפות התמרים לכיתוב ערבי, על-מנת להסתיר את מקורם.

השנה ברמדאן יצאה קריאה חדשה ברשתות החברתיות להחרים מוצרים, ותמרים בכללם, ממדינות שכוננו נורמליזציה עם ישראל. בעקבות הסכמי אברהם, החלו האמירויות לייבא תמרים מישראל. באתר משרד החוץ של ישראל בשפה הערבית, אף טרחו לציין בנובמבר 2020 כי משלוח ראשון של 200 קילו תמרים מישראל מזן מג'הול הגיע לאמירויות, כשלושה חודשים בלבד אחרי שהאמירויות ביטלה את החרם הכלכלי על ישראל (משנת 1972). ההודעה הישראלית הביאה רבים ברשתות החברתיות לקרוא לחרם על תמרים מהאמירויות, מה שגרר כצפוי תגובות זועמות מגולשים באזור המפרץ. הקריאות לחרם על התמרים הישראלים אפיין לא-מעט ארגונים ואגודות מוסלמיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה וגם באירופה וארצות הברית, כפי שמעיד עיתון אל-מג'תמע הכוויתי. גם בעיתון זה חזרה האזהרה שלא לקנות תמרים ישראלים, שהם לכאורה תוצרת גנובה מהפלשתינים.

גם בשנים קודמות קראו רבים בעולם הערבי להחרים את התמרים מישראל, אחרי שנדהמו לגלות כי הם שוברים את הצום עם תמרים "ציוניים". רוב האזהרות מתמקדות בתמר ה"מג'הול", מאחר שישראל היא המובילה בעולם בייצוא של זן מסוים זה. ישראל אומנם מייצאת אחוז נמוך מכלל התמרים בעולם, אך היא ממקדת את השקעתה בזן המג'הול, שהוא איכותי מאוד ולכן גם רווחי מאוד. בארץ יש למעלה מ-6,000 דונם מטעי תמרים. היא מייצאת יותר מ-25 אלף טון תמרים בשנה ומייצרת עוד כ-15 אלף טון לצריכה מקומית. התנאים באזורי הערבה, בעמק הירדן ובעמק בית שאן מיטביים לייצורם.

בראשית המאה ה-20 היה מצב התמרים בארץ ישראל ירוד. רוב זני התמרים המשובחים שאנו מכירים כיום בישראל הוברחו מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת לגידול בישראל על-ידי חלוצי התנועה הציונית, בעיקר על-ידי בן ציון ישראלי ויאני אבידב. חוטרי תמרים הוברחו על ידיהם במסעות מסוכנים מעירק, מאירן, ממצרים ומסיני לקיבוצים באזור הכינרת ולערבה. מאוחר יותר, הובאו לארץ גם חוטרים מקליפורניה שמקורם באלג'יריה. אולם כאשר התקשורת הערבית מדברת בשנים האחרונות על "תמרים גנובים", הכוונה היא שהם מיוצרים בבקעת הירדן, שטחים שהפלשתינים דורשים שיהיו חלק מהמדינה הפלשתינית העתידית.

הכתב יוסף אחמד מעיתון "אל-מג'תמע" הכווייתי פרסם מאמר בו הביע מחאה כלפי פלשתינים אותם כינה "משתפי פעולה", המוכנים תמורת רווחים נאים "להלבין" תמרים ישראלים באמצעות העברתם לשטחים, והחלפת אריזתם כך שיהיו רשומים כאילו הם מיוצרים ברשות.

ברשות הפלשתינית יש מספר מפעלים לתמרים, רובם במחוז יריחו ("עיר התמרים"), מזני מג'הול וברחי (צהוב). ההשקעה המסיבית בתמרים החלה ברשות הפלשתינית אחרי האינתיפאדה השנייה בשנת 2005. רוב הייצוא הוא לטורקיה, כי מ-2013 היא מעניקה פטור ממכס לתמרים מהרשות. גידול התמרים וייצואם מהווים מקור לגאווה לאומית, מאחר שמדובר בשוק עצמאי שאינו תלוי במדינת ישראל. סברי דעיק מנהל מפעל "אל-ואדי" הפלשתיני התראיין לפני כשנה לעיתון הטורקי "אנדול" והתלונן שישראל מייצאת תמרים מהבקעה - לטענתו אדמה פלשתינית - ואף קוראת להם בשמות ערביים, כגון "תמר אל-קודס", שהיא ירושלים, בירת פלשתין לדבריו. אבראהים דעיק, ראש מועצת התמרים הפלשתינית, ציין לפני כשנה כי הרשות הפלשתינית מייצרת 13 טון תמרים בשנה - ששת אלפים טון לצריכה מקומית והשאר מיוצאים ל-26 מדינות, בראשן טורקיה. שוק התמרים מספק עבודה ל-5,000 פלשתינים מתוכם 1,500 נשים. משבר הקורונה פגע בייצוא התמרים, בעיקר בשל הפגיעה של הנגיף בשוק הטורקי. גם בעזה יש גידולי תמרים, אם כי בממדים קטנים יותר בדרום הרצועה, בדיר אל-בלח ובח'אן יונס.

עירק, שהייתה מעצמת התמרים של המזרח התיכון וייצאה הכי הרבה תמרים בעולם, עוברת כעת משבר חמור. מחוז בצרה הצטיין בתמרים המשובחים בעולם, כ-550 זנים שחלקם היו קיימים רק באזור זה. עד שנות ה-70 נודעה עירק כ"ארץ התמרים" של העולם. אולם כבר בשנות ה-80 נפגע ייצור התמרים במלחמה הממושכת עם אירן. המלחמות בעירק בעשורים האחרונים פגעו קשות בגידול התמרים: הפלישה האמריקנית לעירק להפלת משטרו של סדאם חוסיין ב-2003 ולאחרונה המלחמה נגד דאעש (2017-2014). בעשורים האחרונים פגעו בייצור התמרים שנות בצורת ועזיבה של עובדי משק התמר. קצב העיור עלה בעשורים האחרונים וחקלאים רבים עזבו את הכפרים ועברו לערים. בנוסף לכך, מתלוננים חקלאים עירקיים כי הממשלה מזניחה את נושא ההשקיה ואינה מטפלת במחלות העצים. יתר על כן, בשנים האחרונות נעקרו דקלים רבים ונבנו במקומם בנייני מגורים. תהליך זה שאינו חוקי הוא דרך מהירה להתעשר מנדל"ן, חלק מהשחיתות של הצמרת השלטונית.

סוחרי תמרים בעירק מתלוננים כי שוק התמרים האירני השתלט על אירן, תחילה בהברחות וכיום באופן גלוי, חלק מההשפעה האירנית הגוברת ברפובליקה בשנים האחרונות. רוחאללה לטיפי, דובר המכס האירני, אף הודה בשנה שעברה כי רוב הייצוא של התמרים מארצו הוא לעירק. הממשלה העירקית הפרו-אירנית אינה נוקפת אצבע על-מנת להגן על התמר המקומי. הצפת השוק העירקי בתמרים אירנים הביאה לירידה משמעותית במחירם ולפגיעה בחקלאים העירקים. כדי להפחית את התלות באירן, החלה עירק לייבא תמרים גם ממדינות המפרץ, בעיקר מסעודיה. באופן אירוני, רבים מהתמרים הללו עירקיים במקורם ונשתלו לפני כמה עשורים בארצות המפרץ.

עירק הידרדרה למקום החמישי בייצור התמרים במזרח התיכון ונמצאת בפער גדול ממתחריה. כיום מעצמת התמרים הגדולה בעולם היא מצרים ואחריה סעודיה, אירן ואלג'יריה.

חופש ייבוא התמרים קשור להתפתחויות המדיניות במזרח התיכון. ככל שהנורמליזציה עם ישראל תתפשט למדינות רבות יותר, כך תפחת התעמולה להחרים מוצרים ישראלים, ובכלל זה התמרים. לדוגמה, החרמת המג'הול הישראלי במרוקו לא תפסה כותרות השנה כבשנים עברו, בזכות הסכם הנורמליזציה בין ישראל ומרוקו בדצמבר 2020. בכל התקשורת הערבית חזרו טיעונים פוליטיים לאיסור קניית "התמרים הציוניים", מה שמלמד כי אין מניעה הלכתית באיסלאם לאכול תמרים ישראלים. הסיבה היא שבאיסלאם הסוני (בניגוד לשיעי, והסונים הם הרוב) אוכל כשר הוא בבחינת חלאל - מותר למוסלמים. על כן, התקדמות מדינית במשא-ומתן הישראלי-פלשתיני יכולה להוריד מהפרק את חרם התמרים. עם זאת, פתרון הסכסוך מסובך למדי - ספק אם יוותרו הפלשתינים על שטחי הגידול של התמרים בבקעת הירדן הנמצאים כעת בשליטת ישראל.

הצפת השוק העירקי בתמרים פרסיים אף הוא משל למאבק הפרסי-ערבי וסממן כלכלי להשתלטותה של אירן על עירק. עירקים רבים שואפים להשתחרר מהתלות באירן ולשוב לימי "אימפריית התמרים".