שיהיה ברור: חמאס, חיזבאללה, הווקף ושאר מרעין בישין לא צריכים סיבה מיוחדת כדי לשגר טילים, לחטוף חיילים ולהבעיר את ירושלים. השאיפה המרכזית שלהם היא להחריב את ישראל, וכל האמצעים כשרים. העיתוי הוא רק עניין של תירוץ ושל שיקולים טקטיים ופנימיים. הבעירה של הימים האחרונים יכלה ותוכל להתרחש גם לפני חודש וגם בעוד חודש.
אבל בכל זאת, מדוע דווקא עכשיו? יש שורה של סיבות: הסמיכות בין סיום רמדאן ליום ירושלים, המחלוקת על פינוי בתים בשייח ג'ראח, ביטול הבחירות ברשות הפלשתינית, המצוקה של חמאס בעזה. אך אין להתעלם מהגורמים בתוך ישראל אשר ודאי הקלו ומקלים על החפצים ברעתה: החלל הריק השלטוני, רפיסות המשטרה, הפילוג והשיסוי, המתקפה על שלטון החוק, אובדן הלכידות. את כל אלו ניתן לסכם בארבע מילים: סכנת התפוררות של המדינה. והאשם המרכזי, גם אם בהחלט לא הבלעדי, במצב זה הוא
בנימין נתניהו - גם משום שהוא עומד בראש המערכת ב-12 השנים האחרונות וגם בשל מהלכיו הנקודתיים מזה שנתיים.
ראו את המצב הפנימי שלנו. שמתם לב ששורה של רשויות מקומיות הודיעו שלא יקיימו היום לימודים? ההחלטה אמורה להיות במישור הלאומי ועל-פי הנחיות פיקוד העורף, אבל הרשויות עושות מה שהן רוצות - בהמשך ישיר לניסיון של כמה מהן לקבוע מדיניות קורונה משל עצמן; דוגמה קטנה אך מובהקת לאובדן סמכותו של השלטון המרכזי.
ההתפרעויות הקשות ברחבי ישראל ובראשן אלו שבירושלים, מלמדות על אובדן מוחלט של ההרתעה המשטרתית והמשפטית - לא רק האירועים עצמם, אלא גם ובעיקר ההתקפות האלימות ומסכנות-החיים נגד שוטרים. 45 איש נספו באסון מיותר לחלוטין וידוע מראש, ומאז כולם עוסקים בהתחמקות מאחריות. וכמובן: העדר
ממשלה יציבה ובעלת אמון הציבור מזה שנתיים וחצי, מה שמוביל לאי קבלת החלטות חיוניות וגוזל את מירב הזמן ותשומת הלב של הפוליטיקאים, התקשורת והציבור - במקום לטפל בנושאים חיוניים וקיומיים ארוכי טווח.
לא תרגם את ההצלחות לטיפול שורש
מובן שהמצב הזה לא נוצר בן-לילה וגם לא בתוך עשור. ניתן להצביע על שורה של גורמים ואירועים בני עשרות שנים: הפניית המשטרה לביטחון על חשבון השיטור, קיפוח ארוך של המגזר הערבי, גידול ניכר של המגזר החרדי, הקצנת השיח התקשורתי והציבורי ובמיוחד השיח המקוון, שחיתות נרחבת בכל דרגי השלטון, הפיכת בתי הספר ממערכת חינוך למערכת שמרטפות, העמקת חוסר השוויון החברתי והכלכלי ועוד ועוד.
נתניהו נושא באחריות משמעותית לתהליכים הללו, ולו רק משום שהוא ראש הממשלה מזה 12 שנים. ערב הבחירות ב-2019 בדקתי שורה ארוכה של אינדיקטורים כלכליים וחברתיים ומצאתי, שכמעט בכולם נרשם שיפור ואפילו שיפור משמעותי בעשר שנותיו של נתניהו. הוא בהחלט זכאי למחמאות ולקרדיט על כך (ואם היה פורש אז, היה נכנס להיסטוריה כראש הממשלה הטוב ביותר בתולדות המדינה). לצד זאת קיימת אחריות לכשלונות, שפירות הבאושים שלהם ניכרים היטב בימים אלו - הן בירושלים, הן ברמלה וביפו, הן במירון והן בעוטף עזה.
נתניהו לא השכיל לתרגם את הצלחותיו הניכרות לטיפול שורש בבעיות היסוד של המדינה. הוא לא הציג שום יוזמה מדינית, הוא לא קידם את סגירת הפערים הכלכליים והחברתיים, הוא לא פעל לשילוב החרדים והערבים, הוא לא הוביל מאבק בשחיתות, הוא לא ייעל את השירות הציבורי והשלטון המקומי, הוא לא סייע לחינוך ולמדע, הוא לא הציג דוגמה של יושר ואמינות, הוא לא הנמיך את להבות המחלוקת. במקרים רבים נתניהו עשה בדיוק את ההפך, ובצורה מכוונת לקידום מטרותיו האישיות והפוליטיות. כך נוצרו תנאי היסוד לבעירה הרב-זירתית שאנו נתונים בעיצומה.
האחריות של נתניהו היא גם ישירה ומיידית, בשל התנהלותו בשנתיים האחרונות. הסיבה היחידה שאין לנו ממשלה יציבה היא שנתניהו לא מוכן לפנות את מקומו. כל מועמד אחר מן הליכוד היה מקים ממשלה כבר ב-2019, לכל המאוחר ב-2020, ללא ספק ב-2021. יש בכנסת רוב לימין אבל אין בה רוב לנתניהו. האנשים שעבדו איתו הכי קרוב והכי הרבה, הם המתנגדים הכי גדולים שלו. מי שקיבלו ממנו הבטחות והתחייבויות, הם אלו שהכי לא מאמינים לאף מילה שלו.
נתניהו (בעידוד קולני של חבורת האפסים הנשרכת אחריו) הורס, משיקולים אנוכיים לחלוטין, את שלטון החוק ואת המופקדים עליו. יש הרבה מאוד מה לתקן במשטרה ובפרקליטות; אנחנו מצביעים על כך באופן כמעט יום-יומי. המשטרה היא גוף מסואב וכושל, הפרקליטות היא גוף כוחני וצדקני. אבל נתניהו לא עוסק בתיקון הליקויים הללו, אלא בהטחת האשמות שווא; הוא אינו מעוניין בביקורת בונה, אלא בחתרנות הרסנית. אז מה הפלא, שהשלכת אבנים על שוטרים הפכה לעניין שגרתי לחלוטין, ומה הפלא שהעבריינים משתוללים באין מפריע, ומה הפלא שהציות לחוק הוא אופציה בלבד.
מדינות בדרך כלל קורסות מבפנים
אויבינו, בפנים ובחוץ, רואים את המראות ושומעים את הקולות. הם ערים לוואקום השלטוני ולכך שראש ממשלת ישראל מוכן לעשות הכל כולל הכל כדי להישאר במשרתו. הם מודעים לחתירת של בכירי ממשל תחת שלטון החוק ולאובדן הביטחון האישי. הם שמים לב להפרת מגבלות הקורונה ולחוסר רצונו של ראש הממשלה להתעמת עם חרדים מסכני חיים. הם מכירים את המערב הפרוע השורר במגזר הערבי ואת האימפוטנציה של הממשלה בטיפול בו. הם קוראים על מירון ומתרגמים את זה בירושלים.
ההיסטוריה מלמדת, כי מדינות קורסות בדרך כלל בשל גורמים פנימיים, וגם אם הן נופלות בידי אויב חיצוני - הריקבון הפנימי עושה עבורו חלק גדול מן העבודה. ירושלים נפלה בידי הרומאים בגלל מלחמות האחים. האימפריה הרומית התמוטטה בגלל סיאוב חברתי ומוסרי. האימפריה הבריטית התפוררה משום שבריטניה פשטה את הרגל מבחינה כלכלית. ברית המועצות והגוש הקומוניסטי עברו מן העולם בגלל הדיכוי והמחסור.
ישראל איבדה בשנים האחרונות חלק משמעותי ממה שמאפשר לה להתקיים בליבו של עולם עוין. הקורונה הפגינה את היחלשות הלכידות החברתית מול אויב משותף. הוואקום הפוליטי מקשה מאוד על שמירת הביטחון הלאומי. ההסתה מכיוון בלפור מעודדת עבריינות ופריקת עול. הכניעה הפוליטית לקבוצות מיעוט קולניות מעמיקה את הפילוג. הליכתו של בנימין נתניהו לא תרפא במטה קסם את החולאים הללו, אבל היא צעד חיוני שאין בלתו לכניסה להליך של ריפוי. המשך שלטונו של נתניהו מסכן את קיומה של המדינה, פשוטו כמשמעו.
