במשך שנים ממשלות זעמו על חברות רב-לאומיות המעבירות את רווחיהן מהישג ידן של רשויות המס למקלטי מס. OECD העריך בשנת 2015, כי מדובר בהימנעות ממס בסך 240-100 מיליארד דולר בשנה – 4%-10% מכלל ההכנסות העולמיות ממיסוי חברות. המפולת הפיסקלית שיצרה הקורונה מגבירה את הדחיפות של הניסיון לאסוף חזרה לפחות חלק מהכסף – במיוחד בארה"ב, שם הנשיא ג'ו ביידן מתכנן להעלות את מס החברות, כולל על רווחים בחו"ל.

הצעותיו של ביידן צריכות לעבור את מסלול המכשולים בקונגרס. שרי האוצר של 7G צפויים לדון בנושא בפגישתם בלונדון בתחילת יוני. בהמשך ידונו 139 מדינות בשינוי שיטת המיסוי של חברות רב-לאומיות. השינוי הפוליטי בארה"ב והלחץ הבינלאומי לגבות יותר בשל הקורונה, גורמים לאווירה של אופטימיות – מדווח אקונומיסט. ההצעות שעל הפרק עשויות לגייס בתחילה סכומים צנועים יחסית, אבל הן מהוות שינוי ניכר לעומת המצב הנוכחי.

יסודות מיסוי החברות הבינלאומי הונחו לפני 100 שנה. הם מכירים בכך שמיסוי יתר פוגע בסחר ובצמיחה. לכן, זכות המיסוי ניתנה תחילה למקום בו הופקו הרווחים, ולאחר מכן – למקום בו מצוי מטה החברה; לא משנה היכן החברה מוכרת את מוצריה. תשלומים בין זרועות של אותה חברה מחושבים לצורכי מס על-פי תנאי שוק מקובלים.

ליסודות אלו, המעוגנים כיום באלפי אמנות מס דו-מדינתיות, יש שתי תופעות לוואי. ראשית, הם עודדו ממשלות להתחרות על השקעות באמצעות הורדת שיעורי המס. ב-1985 מס החברות העולמי הממוצע היה 49%; ב-2018 הוא היה 24%. באירלנד הוא עומד של 12.5%; בברמודה הוא אפס. שנית, החברות החלו להעביר את הכנסותיהן למדינות בעלות שיעור מיסוי נמוך. בשנת 2016 נרשמו טריליון דולר של רווחים במקומות כמו איי קיימן, אירלנד וסינגפור, בהן שיעור מס החברות המעשי הממוצע לחברות זרות הוא 5%.

יש פער עצום בין המקום בו המס משולם לבין המקום בו הפעילות מתרחשת. חברות רב-לאומיות מדווחות על 25% מרווחיהן במקלטי מס, למרות שרק 11% מנכסיהן ו-5% מעובדיהן מצויים שם. חברות יכולות להעביר רווחים על הנייר באמצעות רישום הקניין הרוחני במקלט מס – מה שגרם להחמרת הבעיה, ככל שיותר חברות מרוויחות מקניין שכזה, החל מתוכנות וכלה בשידורי וידאו. חברות אמריקניות רב-לאומיות רשמו 60% מרווחיהן במקלטי מס ב-2019, כפליים מאשר בתחילת המאה. רוב המשקיעים והמנהלים רואים את חשבונות המס של החברות כקופסה שחורה, שרק עורכי דין ומומחי מיסוי בודדים מבינים מה יש בה.

אחת הדרכים לבדוק את היקף המניפולציות היא לבחון מה היה קורה אם היה מס חברות עולמי אחיד. מחקר שפורסם לאחרונה מעריך, כי בשנת 2016 היה מס שכזה גורם לתזוזת רווחים בסכום אדיר של 670 מיליארד דולר – 40% מרווחי החברות הרב-לאומיות. בפועל, ארה"ב וצרפת מאבדות חמישית מהכנסות מיסוי החברות, בעוד מחצית מהכנסות המיסוי של אירלנד ושליש מאלו של הונג-קונג מקורם בהסטת רווחים של החברות הרב-לאומיות.

עליית עמק הסיליקון הוסיפה שמן למדורה: חברות טכנולוגיה ענקיות משרתות לקוחות בלא נוכחות פיזית ולפיכך לא משלמות מיסים במדינות אלו. יותר מ-40 ממשלות, כולל אלו של צרפת והודו, כבר הטילו מס על חברות כמו אמזון, פייסבוק וגוגל או מתכננות לעשות זאת.

התחושה הגוברת של אנרכיה במיסוי עמק הסיליקון, הרצון העולמי לגייס יותר הכנסות ממיסים והנכונות לכך בבית הלבן – כל אלו מלמדים שהזירה מוכנה לעסקה עולמית, סבור אקונומיסט. שתי הצעות שאפתניות מונחות על השולחן. האחת מציעה למסות זכויות, כך שניתן יהיה לגבות מס בכל מקום בו יש מכירות. ממשל ביידן מציע להטיל מס על 100 החברות הגדולות והרווחיות ביותר בעולם, ובתמורה – להפחית את המס על מכירות של שירותים דיגיטליים. השנייה היא להטיל מס חברות עולמי מינימלי; ממשל ביידן מדבר על 21% שתוכל כל מדינה לגבות בשטחה.

האם הצעות אלו יכולות להיות הבסיס לעסקה? הרעיון של מיסוי זכויות התקבל בברכה בידי מדינות עשירות גדולות, אבל יש מחלוקות ניכרות על הפרטים. קשה לקבוע מהו המיקום של מכירה כאשר חברה א' מוכרת לחברה ב', שמצידה מוכרת במדינה אחרת. האיחוד האירופי גם מתכנן להטיל מיסוי על ענקי הטכנולוגיה בלי קשר לתוכנית עולמית כלשהי – מה שעלול לגרום למחוקקים אמריקנים לסרב לשתף פעולה במיסוי גלובלי. וכמובן, מקלטי מס רבים מתנגדים למיסוי המינימום שיחסל את היתרון שלהם.

לכן, צופה אקונומיסט, כל עסקה תחייב פשרות. אפשר להוריד את שיעור ההכנסות שימוסו ולחשב אותן על-פי נוסחה שתתבסס על המכירות. ואילו במקום ההצעה האמריקנית למס מינימום של 21%, ניתן יהיה להסכים על 10%-15%. תוכנית מיסוי הזכויות יכולה להכניס 12-5 מיליארד דולר בשנה. מס מינימום של 12.5% יניב 42-23 מיליארד דולר בשנה במישרין, ועוד 28-19 מיליארד דולר משום שפחות חברות יסיטו את רווחיהן. מספרים אלו אינם מרשימים במיוחד, אך הם עשויים לאפשר לממשלות להעלות את המיסוי המקומי בלא לחשוש מבריחת הון.

הסכם על עקרונות אלו עשוי לפתוח את הדלת לשינויים נרחבים יותר בעתיד, סבור אקונומיסט, בין היתר משום שהוא יהווה צעד בונה אמון לקראת דיונים על רפורמות נוספות. ומה יקרה אם לא תהיה הסכמה? ארה"ב תמשיך ברפורמה שלה, כולל העלאת המס על רווחיהן של שלוחות אמריקניות של חברות זרות. מיסוי השירותים הדיגיטליים עשוי להתפשט כדליקה בשדה קוצים ועלול להוביל לתגובה אמריקנית בדמות מכסים על המדינות שיטילו אותו. לכן, עם שינוי מקיף ובלעדיו – המיסים יעלו.