במלחמה בעידן החדש (הפוסט-מודרני), וגם קודם לה, העובדות אינן חשובות, אלא התדמית, שמייצרת התנהגות הצדדים. כך, היה במלחמת קוריאה, במלחמת ויטנאם וגם במלחמת יום הכיפורים. העובדה, שהציבור האמריקני, או הישראלי, קיבלו את סיום המלחמה בחמיצות, ואילו אויביהם חגגו ניצחון, גם באמצעות תמונות ניצחון, הכריעה אז ועתה את תפיסת המלחמה, שזה עתה הסתיימה.
כיום קוראים לזה, נראטיב. כלומר, מִסגוּר תמונות, אמירות ועובדות בדרך מסוימת, שלא תמיד נאמנה לאמת, אלא מנסה לקבוע תודעה, כדי לזכות בהשפעה יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, לועג כעת בלשון המעטה לצה"ל ולמדינת ישראל, בניגוד לחסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, שהוריד פרופיל אחרי מלחמת לבנון השנייה. סינוואר מתרברב בריש חוצות, כדי לקבוע בדעת הקהל - בעזה, בישראל ובעולם - כי ניצח גם בסיבוב הזה. וזה חשוב ביותר לקראת הסיבוב הבא, שיגיע אימתי, אך ברור שיגיע. אין צורך לדאוג. כבר משגרים מרצועת עזה בלוני תבערה ונפץ, בלי כל תגובה ישראלית. הסיפורים, שנפוצו אשתקד על מערכת לייזר "להב אור", שתיירטם, מתבררים כעוד בלון של יחסי ציבור, שהפריחה משטרתנו הבטלנית. כרגיל בתחילת קיץ, התחילה עונת ההצתות, גם כן ללא תגובה מתאימה של מדינת ישראל.
כמו בעניין הרקטות, גם בעניין בלוני התבערה והנפץ ובעניין ההצתות, ישראל אדישה, מגיבה לאט ובאיחור, ודורשת מאזרחיה להסתגל להיותם מותקפים ומאוימים. אומנם דין שדרות כדין תל אביב, ובבקשה, אל תגזימו .. בחוטף-עזה, לא כמו במדינת תל אביב, רגילים להתפוצצויות...
הפרעות ביהודים בערים המעורבות וההתפרעויות בירושלים לא נפסקו. אזלת-יד המשטרה והשב"כ מטפחת אותן. הוסיפו לזה את העובדה, שפרקליטות המדינה אדישה כמעט לחלוטין לפגיעה בחיי יהודים ורגישה מאוד לפגיעה בערבים, וכעת פועלת לפי תיאוריית-הבל של סימטריה (כלומר, מה שמותר לערבי אסור לחלוטין ליהודי), שאימצה, ובתי-המשפט רחמנים על אכזרים, ומשחררים את הפורעים בקלות, או בעונש מגוחך (שכמובן, לא יוטל על יהודי, שהתפרע).
לכן, אין סיכוי, שהפרעות ייפסקו. למה לערבים להפסיק מערכה מוצלחת מאוד נגד הנוכחות היהודית בארץ-ישראל?! היהודים מוותרים ובורחים כל אימת שפורעים בהם כבר יותר ממאה שנה, משנת תר"ף ואילך. כך היה בגולה (עיינו בשיר, "על השחיטה" לח"נ ביאליק), המושמצת מאוד בידי הציונים, שרצו ליצור "עברי חדש", גאה ובוטח בעצמו.
יתר על כן, עשרות אירועי התנכלות ותקיפה נגד יהודים נרשמים מדי יום. כמו צבאנו, מעלימה אותם המשטרה, כדי לחפות על בטלנותה ועל אדישות הפרקליטות, ובתקווה ליצור נראטיב, שהמשטרה שולטת במצב. כאמור, נראטיב ואמת אינם חייבים ללכת יד-ביד.
פרעות תרפ"ט
"בהיעדר יחסי ציבור טובים, נשכחת ה'אינתיפאדה הראשונה', לפני 89 שנה, בה נרצחו בחייתיות סדיסטית 133 יהודים חפים מפשע ברחבי ארץ-ישראל".
כך כתב העיתונאי הוותיק מנחם רהט. לדבריו, "רק מעטים מאוד זוכרים את גודל האכזריות החייתית של ערביי ארץ-ישראל בפרעות ("מאורעות") תרפ"ט...". בחברון רצחו ערבים באכזריות סדיסטית 67 יהודים, ו-66 יהודים נרצחו ביישובים אחרים ברחבי הארץ - צפת, עין זיתים, עזה, תל אביב, חיפה. בנוסף, חרבו בפרעות המושבות הרטוב, כפר אוריה, מגדל עדר (בגוש-עציון דהיום) וחולדה, ועוד יישובים בכל רחבי הארץ. "בארץ-ישראל חיו אז פחות מ-150,000 יהודים", מעיר רהט. "רצח 133 יהודים בשני ימי הפרעות כמוהו... כרצח 5,400 יהודים".
בעקבות הסתה של חאג' אמין אל חוסייני, המופתי הירושלמי, "התארגנו ערביי חברון לטבוח בשכניהם היהודים, למרות שהיו עמם בקשרי ידידות, שהשתרעו על פני מאות שנים", ובעקבותיהם חשו יהודי חברון מוגנים. "וכך, במעשי רצח ברוטליים, והתנפלויות לינץ' חייתיות, נכחדה הקהילה המושרשת, אשר התקיימה מאות שנים בידידות ובשלווה לצד הערבים". היהודים חזרו לחברון אחרי הפרעות - לא כמו לעזה - ונסו ממנה כעשור אחר-כך, בפרעות תרצ"ו (1936). ערבים השתלטו על נכסיהם, וגם אחרי מלחמת ששת הימים לא סגרו עם ערביי חברון את חשבון הדמים, כפי שחששו, וצה"ל השאיר בידיהם רבים מנכסי היהודים.
האם דומות פרעות תשפ"א לפרעות תרפ"ט?! לדעתי, ההפתעה מול הפרעות, שנבנתה כביכול על יחסי ידידות ארוכים בערים המעורבות - דומה. אחריה יגיע בקרוב השלב הבא בדמיון המבעית בין הפרעות: ויתורים ישראלים, שנובעים מאי-הבנת האויב ומניסיון נואל לרצותו בכל מחיר.
ניצחון?
חמאס לא הוכה קשות ב"שומר החומות", עד לאובדן יכולתו המבצעית, והמשיך לשגר רקטות לעבר ישראל עד כניסת הפסקת-האש לתוקפה. כלומר, הוא ניצח בסיבוב הזה, למרות המאמץ האדיר להסב לו אבידות ונזק. חמאס ניצח מלכתחילה - הרבה לפני שפתח באש - כיוון שישראל מודיעה חדשים לבקרים, כי אינה מעוניינת להפיל את שלטונו, או להכריעו. כך טען תא"ל במיל' הראל כנפו בכנס הראשון של ארגון "הביטחוניסטים" בשבוע שעבר. לדבריו, ההודעה הישראלית הנה נשק אסטרטגי של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי. לדברי אל"ם במיל' רונן איציק בכנס "הביטחוניסטים", איננו מרתיעים אותם כלל. אדרבה, הם מרתיעים את מדינת ישראל.
מלחמת דת
כפי שציינתי בפרק הקודם בסדרתי, הרקע לעוינות, שהולידה את הפרעות, מצוי באיסלאם. ליהודים אין זכות להיות ריבונים בארץ האיסלאם ("דאר אלאיסלאם"), אלא רק כבני-חסות ("אהל אלד'מה"), המשלמים מס גולגולת ("ג'יזיה"), וחיים בהשפלה. גם מי שאינם דתיים בקרבנו חייבים להבין, שזה אינו מאבק נדל"ני, או מלחמת שכנים, אלא מלחמת דת. עד שלא נבין זאת, נמשיך להיות מופתעים, ונמשיך לוותר ללא כל צורך. הערבים לא יסתפקו בדמי-חסות מוגדלים, כפי שסברו בהזיותיהם פושעי אוסלו ואחרים, שדוגלים בוויתורים ובפייסנות. זה לא עבד משנת תר"ף ואילך, ואין סיכוי שיעבוד בעתיד. כפי שכתב זאב ז'בוטינסקי כשהציע במאמרו להקים "קיר ברזל" (1923), לערבים יש כבוד, ואי אפשר לקנותם בכסף, או בשוחד אחד. הם אינם דיפלומט נורווגי מושחת, אנטישמי ותאב-בצע.
ויתורים רק מעודדים את הערבים להמשיך לפרוע בנו, ולאיים על מדינת ישראל. כלומר, אם חפצי קיום אנו, עלינו להיות חזקים, להרתיעם בשפה המוכרת להם, ולהעניש על כל פגיעה בריבונות המדינה. כלומר, להפגין משילות, ולהעניש קשות כל מי שיפגע בריבונותנו, או יסית לפגוע בה - בין אם הנו ערבי ובין אם הנו יהודי. קשה לבצע זאת עם משטרה, עם פרקליטות ועם בתי-משפט, שמרחמים על אכזרים, ומסייעים במוסרנותם וברחמנות מזויפת לערבים, החותרים תחת ריבונות המדינה.
זה נכון גם לגבי הערים המעורבות, הנגב, ירושלים, יהודה, שומרון והגליל. למרות כספים רבים, שמשקיעים אויבינו - האו"ם וסוכנויותיו, האיחוד האירופי, ממשל ביידן, מדינות מוסלמיות (טורקיה, בעיקר) ומדינות באירופה המערבית (בראשות גרמניה) - עלינו לממש את ריבונותנו על כל שטחי המדינה ממטולה ועד אילת ועל מה שהותירו לנו בזדונם פושעי אוסלו ביהודה ובשומרון (שטחי C); ויפה שעת אחת קודם. לצערי, הייתה לנו הפוגה של ארבע שנים מממשל אנטישמי בוושינגטון; ובזבזנו אותה. אין מקום ליהודים בנגב בצד חמאס בעזה - פסק באכזריות ד"ר מרטין שרמן, מומחה לאסטרטגיה, בכנס "הביטחוניסטים". לכן, אם חפצי-חיים אנחנו, עלינו לחסל את חמאס.
ג'יהאד
האם אלו פרעות? שאלה המנחה את שורת המומחים במושב בכנס הראשון של ארגון "הביטחוניסטים" בשבוע שעבר. התשובות היו חיוביות, עד שהמיקרופון הגיע לידיו של ד"ר מוטי קידר, מזרחן מאוניברסיטת בר-אילן. קידר יצא בשצף-קצף נגד המושג פרעות (שגם אני משתמש בו!), וקבע בתוקף, שזה חלק מג'יהאד ערבי נגדנו, המתפרס על כל זירות העימות היהודי-ערבי. ג'יהאד הנו מלחמת-חורמה נגד הכופרים, ובעיקר, בארצות האיסלאם ("דאר אלאיסלאם").
כידוע, ארץ-ישראל הנה חלק מארצות האיסלאם, שבו אין כופרים יכולים להיות ריבונים, אלא רק בני-חסות, שמשלמים מס גולגלת, כדי לחיות בהשפלה. כלומר, כיוון שמשה הביאנו בפקודת ריבונו-של-עולם לארץ-ישראל, שנכבשה במאה השביעית לספירת הנוצרים על-ידי הערבים, נידונים אנחנו לחיות עד חרבנו כל עוד תאבי עצמאות וחיים אנחנו, זאת, בניגוד לחלומות באספמיא של הוזים שמאליים ולרעיונות העיוועים שלהם.
אפשר לקנות שקט, ולהתרפס בפני הערבים. זה רק יעודדם להסלים את מאבקם בסיבוב הבא ואת מאבקם השקט והרצוף לפגוע בריבונות ישראל. בערים המעורבות, בנגב, בירושלים, ביהודה, בשומרון ובגליל מתנהלת כבר עשרות שנים מלחמת חתרנות נגד הריבונות הישראלית - מבלי שהמשטרה והשב"כ, שממונה על לוחמה נגד חתרנות, עושים דבר למנוע זאת. אדרבה. הנעשה בבסיס צאלים בנגב מסמל את האימפוטנטיות של המשטרה, של השב"כ ושל צה"ל ואת אובדן המשילות, שעוללו בעיוורונם, או בסיכלותם.
עם כל הכבוד, ביצועי צה"ל ב"שומר החומות" לא הצטיינו, ולא הרשימו, בעיקר, כיוון שלא ניצחנו. כלומר, הם עודדו את ערביי ארץ-ישראל, את חמאס ואת חיזבאללה להתחצף, להעז, ולהמשיך לחתור תחת קיום המדינה.
שטויות בע"מ
הפרעות בערים המעורבות נמשכות, כיוון שהמשטרה לא רק גילתה אזלת-יד אופיינית בתפקודה, אלא גם שידרה, שאינה מבינה לחלוטין את שורש הבעיה. מי שאינם מבינים זאת, ראוי שיקראו את השטויות, שאמרו המפכ"ל ומפקד מרחב השפלה בעניין. שטויות גדולות מאלו
כתב מנכ"ל משרד החינוך בחוזר, שהפיץ למורי ישראל. המנכ"ל סבור, שאת הפרעות גרמה "מורכבות חברתית שמציפה קונפליקטים". פרס ראשון עם תעודת הצטיינות מוזהבת יש לתת למנכ"ל, שזכה בתחרות הקופרייטינג השקרי (או המטופש) על חוזרו. המנכ"ל התעלם בחוצפתו ובבורותו מכך, שההתפרעויות נמשכות כבר הרבה זמן, עשרות שנים, וכי לובּו על-ידי התקפות רקטות על המדינה, שיזם חמאס, או תואמו עם חמאס.
ואנוכי - בצד הפרס - תמה איפה היה השר יואב גלנט, שהיה אמור להעמיד את מנכ"לו החצוף במקומו. אין פלא, שמשרד החינוך משקיע הון תועפות בהטפה לדו-קיום ולא בהטפה לאי-אלימות. ואחר-כך אל תופתעו, שאין לנוער שום מושג מאין הוא בא ולאיזה עם הוא שייך.
ואם אנחנו בסעיף שטויות ללא גבולות - כדאי לציין את התפקוד המעניין של עיתון הארץ, שופר התעמולה של השמאל, שמעולם לא תמך יותר מדי בעניין הציוני. העיתון היה אופוזיציה לציונות מאז שמשפחת שוקן קנתה אותו. בימי המנדט היה הארץ נגד עלייה (פרט לעניין עליית ה"ייקים"), נגד התיישבות יהודית ונגד הגנה עצמית יהודית. לכן, לא התפלאתי, כשהעתיק מ"ניו-יורק טיימס" תמונות ילדים, שנהרגו כביכול ב"שומר החומות" (בינתיים הוכח, שחלק מה"ילדים" נהרגו בהזדמנויות אחרות), ופרסמן בכותרתו הראשית. להגדיל את הטירוף ואת השנאה העצמית, מחק הארץ תמונות של שני ילדים יהודיים, שנהרגו במהלך המבצע.
התנהגות הארץ - עיתון לאנשים, שחושבים את עצמם, שהנו שולי בתפוצתו, אך נקרא בעלית - מאפיינת את השמאל הישראלי, שהצטרף לשונאי ישראל (ש"ניו-יורק טיימס" הנו אחת ממשכוכיותיו).
