לפני 68 שנים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב הכרתי נערה צעירה, שנענתה לבקשתי לחתום על מנשר, בו מועלית הדרישה, שחובה לבטל את הממשל הצבאי. לצערי, מעטים נענו לבקשתי לחתום על הקריאה, שיבוטל מיד הממשל הצבאי. לשמחתי, הנערה, שחתמה על המנשר, חתמה יחד איתי על 68 שנות חיים משותפים ועל כך אני מבקש להודות לה. את תודתי אני מביע בשירי - אֲנִי וְאַתְּ.
לחברתי לחיים, המלווה אותי כבר 68 שנים במעלות העשור התשיעי לחיי, השיר מוקדש לך באהבה רבה ובהערכה רבה.
נְעוּרַי וּבַגְרוּתִי שֶׁהָיוּ יָם
וְאַתְּ הָיִית לָהֶם תָּמִיד חוֹף
בָּאִים אֵלַיך הַיּוֹם בְּשֵׁיבָתָם
מְבַקְּשִׁים לָנוּחַ בְּכַף יָדֵךְ
לַעַצוֹם עֵינַיִם עַל לִבֵּך הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶשׁ.
אֲנִי וְאַתְּ בִּמְחִלָּה רַכָּה
בְּתוֹךְ עַלְוַת לִטּוּפִים לָחָה
עַד סוֹף כָּל הַמֶּרְחָק
לִקְרַאת כָּל מַה שֶׁלֹֹּא נִמְנַע
הַ פַ עַ ם לֹ א נְ מַ הֵ ר
נֵ לַ ך לְ אַ ט לְ אַ ט.
