סמל ציוני ואגדה

המילים שהפכו לסמל ציוני ולאגדה - "טוב למות בעד ארצנו" נזכרות במכתב מרגש אותו כתב טרומפלדור לאב שכול של חייל מגדוד נהגי הפרדות בצבא הבריטי שהיה תחת פיקודו ונפל בקרב.

מותו של יוסף טרומפלדור בהגנה על הישוב היהודי בקרב על "תל חי" הפך לסמל בזכות אמירתו המפורסמת "טוב למות בעד ארצנו" שהפכה למיתוס מכונן בתולדות התנועה הציונית והפכה מאז למטבע לשון נפוץ ולסוג של צוואה רוחנית לחיינו כאן באדמת המולדת העברית לאורך השנים שעברו מאז.

כעת, ישנה תזכורת לכך במילים אחרות: מכתב נדיר שנחשף בכתב ידו מלמד כי הוא בהחלט האמין בהן בכל ליבו. המכתב נכתב באופן נדיר וחריג בשפה העברית, בניגוד לשאר המכתבים שנכתבו ברוסית, שפת האם של טרומפלדור שבה הוא כתב ודיבר.

המכתב נכתב בשפה הזו מכיוון שהנמען, אביו של החייל הצעיר שנפל בקרב תחת פיקודו של טרומפלדור, ידע עברית ולא רוסית. המכתב המרגש נכתב על-ידי טרומפלדור חמש שנים לפני שנפל הוא עצמו בקרב, ויש בו הדים לאמירתו הידועה בדבר הזכות למות בהגנה על הארץ.

באפריל 1915, התמנה טרומפלדור לתפקיד סגן מפקד גדוד נהגי הפרדות בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. תחתיו שירת בנימין ורטהימר, בן למשפחה חרדית ירושלמית מהיישוב הישן, שהפך לפליט במצרים והתנדב לגדוד.

המכתב, שהוא למעשה מכתב תנחומים, נשלח לאביו של בנימין ויש בו תיאור חי, אותנטי ונוגע ללב בצורה מרשימה של התנהלות הגדוד בימי ההכנה לקרבות, בקרב עצמו וכמובן - תודעת השליחות העצומה שאותה ראו הלוחמים שהגיעו אל הגדוד, כפי שמתואר מפיו של טרומפלדור עצמו, מכל גווני החברה היהודית באותה תקופה מתוך מטרה משותפת של הקמת קרן ישראל.

המכתב מתאר את הגעתו של בנימין ואת זרותו בעיני חבריו שכן מדובר על תרבות מנוגדת לחלוטין מזו שהכירו: "כל יום נוספו בשורותינו חברים חדשים רבים. וכאשר בא עם הבאים ורטהימר הצעיר בלווית אביו, בחור מרושל וצנום, מייד הקיפוהו חבריו ולגלגו על פאותיו הארוכות, על תלבושתו ועל מבנה גוו החלוש".

עוד מתואר כי בנימין היה ביישן, אבל למרות חולשתו הוא השתדל להוכיח כי הוא חייל טוב. כך מתאר טרמופלדור את השיחה עם החייל שנערכה לפני יציאת הגדוד לחזית בגליפולי. ורטהימר אמר אז לטרומפלדור שהוא חושש ש"הוא יתמוטט מבחינה מנטלית במהלך הקרב, ואז אמיט חרפה על הלגיון, על היהודים. ואנו - הלוא למולדת יוצאים למלחמה".

מספר חודשים אחרי אותה התבטאות, בחודש יולי באותה השנה, נפל החייל בקרב והוכיח את גבורתו. טרומפלדור תיאר זאת כך: "וכאשר נראה ורטהימר עם פרדותיו על הכיכר, הוסיף האויב לירות בתועפות אש. וורטהימר הילך במנוחת נפש. עוד צעדים אחדים, וורטהימר ימצא מסתור בחפירות ויגיע אל מטרתו, אבל - הנה פתאום התנודד, התאמץ, צעד עוד צעד - ויצנח". שבוע לאחר פציעתו, באוגוסט 1915, ורטהימר נפטר ונטמן באלכסנדריה שבמצרים.

חצי שנה לאחר שהחייל נפטר, טרומפלדור קיבל מכתב מאבא של בנימין, יהושע (שאיתו כזכור הגיע אל הגדוד בכדי להתגייס), שבו הוא מבקש לשלוח לו בחזרה את התפילין של בנו המנוח. "במכתב לא היה זכר להתאוננות, להשתפכות הנפש בצער. איש החלוקה הירושלמי (כך נהוג היה לכנות את אנשי היישוב הישן, נתמכי כספי החלוקה) הראה באומץ לב את אהבתו לארץ ישראל".

המכתב מסתיים במילים המרגשות אותן כותב טרומפלדור והן כאמור עדות וסמל למה שיאמר הוא עצמו בעת מותו בקרב בתל חי, 5 שנים לאחר מכן: "תקבל כבוד שלי בעד זה שיכולת ללמד ככה בנך, שהוא היה גם איש טוב, גם יהודי טוב, גם איש צבא טוב. אני מבין שלבך כואב הרבה, אבל תדע שנפל בנך בתור גיבור בעד עם ישראל ובעד ארץ ישראל".