בשבועות האחרונים עוסקת התקשורת רבות בנושא האמור. יש המבכים את לכתו (בינתיים), מהשלטון של נתניהו, יש המביעים שמחה. לשיא הגיעו עיתונאים, המביעים לא שמחה בלבד אלא אף קוראים למבצע הטהרות (!), שהיא לדעתם נחוצה עתה במרחב הציבורי. לדעתם, חייבת הממשלה הנוכחית לפעול "לשחרור" המרחב הציבורי מנוכחותו ארוכת השנים של נתניהו...
שאלתי סופר/עיתונאי כזה לְמָה הוא מתכוון במילה הטהרות? האם הוא מבקש שייכפה על המדיה ועל הממשלה החדשה לטהר את התקשורת, מכל איזכור של נתניהו? גם לטהר את ספרי ההיסטוריה? האם יש לאמץ מעתה, את ההיסטוריה העגומה של ממשל סטאלין, שמש העמים הידוע, ששפך דמים אין קץ, שטיהר לא רק את צבאו, וכל מקום אפשרי בממשלו, אלא גם הורה לחתוך את דפי האנציקלופדיה הרוסית, להוציא משם דפים שהרודן לא אהב, להכניס במקום הדפים שהוסרו דפים חדשים, "מטוהרים"?? אם היו דברים כאלה מסופרים היום לילדינו, היו הללו מצביעים באצבעם על ראשם לאות, שאולי הוריהם המספרים סיפורים מעין אלו, יצאו מדעתם....
לאחר שאותו כותב/סופר/עיתונאי קיבל את תגובתי הנזעמת, מצאתי שוב את תגובתו דלעיל אבל... בלי המונח הטהרות... ורווח לי. אלא שאפיזודה זו מצביעה היכן ראשו של השמאל מצוי, בשל שנאתו העזה והמטורללת לנתניהו.
אם למישהו היה ספק, בעוצמת השנאה הרוחשת/לוחשת, באו ההפגנות ליד ביתו של הנשיא הנכנס(!), הרצוג, במחאה על... העסקתו של נאור יחיא. מי שהיה יועצו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר נתניהו (עמית סגל: "העובדה שאדם עבד עם מישהו איננה פוסלת אותו מלהתמודד לתפקיד - ימי הפנקס האדום חלפו", אבל מי מקשיב לסגל?), ועובדה, ביום ששי האחרון פצחה רינה מצליח בנאום גס ותוקפני, בשעת שיא ברייטינג, נגד... יחיא והרצוג, עדות מוחשית למדי היכן מצוי השמאל, היכן מצויה התקשורת בכל הקשור לנתניהו. גם הפגנות נגד העסקתו של יחיא, אולי לראשונה במדינת ישראל, התרחשו ליד ביתו של הנשיא הנכנס...
אולם אלה נושאים מינוריים. ברקע שני נושאים מרכזיים הגורמים לנו להגיע למסקנה המצערת כי תמו ימי נתניהו (ואגב, הפסד ענק של ישראל). ואלו הם:
בראייתו האסטרטגית המיוחדת, שעוד אחזור אליה, רקם/ארג נתניהו במהלך כהונתו הארוכה, רקמה מסוג מיוחד. כזו, שאף ראש ממשלה זולתו לא ניסה לרקום לפניו. הנסיון הגמלוני של פרס ורבין בהסכמי אוסלו, שהיה מעוגן בראיה לוקה בחסר, של כוונותיו האמיתיות של עראפת, קרס תוך כדי שפיכות דמים ברוטלית, שכפו הפלשתינים על היהודים בישראל. לזמן מה דומה היה כי הגענו למבוי סתום, ל-Dead End, במערכת היחסים המדממת שכפו הערבים על היהודים בישראל, במהלך מאת השנים האחרונות.
והנה מתברר כי רק נתניהו, ואני מדגיש רק נתניהו, בשל מעמדו המיוחד, הן בישראל והן בחו"ל, היה מסוגל לפרוץ נתיב חדש לחלוטין, עוקף פלשתינים, אבל בר פוטנציאל גדול במיוחד, לעתיד היחסים עמם. נתניהו רקם/ארג אריג חדש לחלוטין. על אריג זה רקומה מפת ישראל העתידית, אבל לא רק. גם מפת מדינת פלשתין רקומה עליו. אריג זה, שאותו ארג נתניהו, במהלך השנים, באומץ ובזהירות רבה מאד, מציג את ישראל בגבולותיה העתידיים, וניתן לראות בו את המפה הכמעט סופית של ישראל ושל המדינה הפלשתינית. ולא בכדי התחיל נתניהו מאמירות על סיפוח בקעת הירדן וחלקים מאיו"ש. אלא שאז קמה עליו הנהגת ציבור המתנחלים. התוכנית נפסלה על הסף על-ידי ראשי הקבוצה הזו. כבר במפגש הייצרי והעויין כמעט של הנהגתם עם נתניהו ובכירי הליכוד. כאן ניבעה הקרע הראשון והמהותי ביותר בין שתי הקבוצות, קרע שהינו אות לבאות.
הסיפור המקדים: תוכנית המאה של טראמפ
כסיוע לנתניהו בחזונו האמור, באה תוכנית המאה של טראמפ. גם כדי להמתיק את הגלולה המרה, אותה טעמו המתנחלים והנהגתם. זו כללה, בין היתר, שליטה ישראלית מלאה בצידה המערבי של בקעת הירדן. התוכנית שנקראה גם תוכנית השלום או "עסקת המאה", נהגתה על-ידי עוזריו הקרובים של הנשיא האמריקני, ועל-ידי נתניהו. חשיבותה המיוחדת נבעה מכך שהיא כללה הצעה מרחיקת לכת להסכם שלום, היחידי שיש לו פוטנציאל להביא לקץ הסכסוך בין ישראל לפלשתינים. ומכאן חשיבותה הרבה אך גם חולשתה. פרטי התוכנית פורסמו בבית הלבן ב-28 בינואר 2020, במעמד דונלד טראמפ ובנימין נתניהו. חשיבות התוכנית לא נבעה רק ממשקלה המיוחד, עקב מקום לידתה (הבית הלבן), אלא משום שהיא נתנה לגיטימציה לאותו מיפוי חדש שהזכרנו לעיל, שהוא ממוקד מטרה, כזה שגרם לצד הפלשתיני במשוואה, להפוך לצד המתגונן והסרבן. ישראל הייתה אמורה לבוא לפלשתינים ולומר להם כהאי לישנא: לצד הכרה בקיומה של מדינה פלשתינית.
לראשונה בהיסטוריה המורכבת ביחסים הטעונים בין ישראל לפלשתינים, הנכם נדרשים, להביא גם ויתורים משלכם אל שולחן הדיונים. לראשונה הנכם נדרשים לצאת מהפוזה, רבת השנים, של אומללות ומסכנות בלתי נגמרות, עמה אצתם-רצתם ברחבי העולם, כאשר השמצת ישראל הופכת לסחורה מדינית עוברת לסוחר. מאז תבוסתם ב-1948, פעלו הפלשתינים כשהם הודפים את כל ההצעות להסכמים בינם לבין ישראל, אף פועלים בו-זמנית להושיב את ישראל בקביעות על ספסל הנאשמים, הפעם אמור היה נתניהו לתמרן אותם, בשיתוף פעולה רב משקל עם הממשל האמריקני, ולאלצם לקבל החלטות שאולי, רק אולי, יאפשרו להצהיר על קץ הסכסוך.
נתניהו החל לשחרר הצהרות בכיוון האמור כבר כבר בראשית 2018. הוא ציין במספר הזדמנויות כי עולה בדעתו להחיל ריבונות בחלק משטחי יהודה ושומרון. בישיבת סיעת הליכוד אמר (2018), כי "בנושא החלת הריבונות, אני מנהל דו-שיח מול האמריקנים". הוא טרח אף לציין כי אחד העקרונות הוא "תיאום ככל האפשר מול האמריקנים, שהקשר איתם הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, וגם להתיישבות". בבית הלבן מיהרו אז להכחיש את דבריו. "הדיווחים כאילו ארה"ב דנה עם ישראל על תוכנית סיפוח - שקריים", נאמר בהודעה רשמית, חריגה מאוד לתקופת טראמפ. כעבור שנה יצא המרצע מן השק, כאמור, על-ידי פרסום עסקת המאה האמריקנית.
אלא ששעת הרצון חלפה. ודווקא מציבור המתנחלים. כבר בינואר יצא יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני בהודעה כי הוא החליט לתמוך בגדעון סער: "נתניהו לא ימני" אמר בהודעה לעיתונות. באגרת לתושבי יו"ש ובקעת הירדן כתב אלחייני: "נתניהו עזב את ערכי הליכוד, הוא משרטט את גבולות מדינת הטרור הפלשתינית". כך, כאשר אלחייני סרב לקבל את עסקת המאה, מצא עצמו נתניהו מול קו חזית חדש, בו הוא והנהגת המתנחלים מצויים משני עברי המתרס. בכך לא רק שעלה הגולל על תוכנית זו, אלא שאותו קרע שהזכרנו למעלה, הפך להיות עובדה קיימת. לפרצה מיהרה להתכנס תנועת הימין החדש, קרי בנט ושותפתו - איילת שקד.
פשרת אביתר - היכן נתניהו?
אופייני הדבר שכבר בפשרת אביתר, מצאו עצמו נתניהו ותומכיו מחוץ לשולחן הדיונים. גם בעקבות העובדה כי הוא עתה באופוזיציה, כמובן, אך גם בתוקף העובדה כי פשוט הסתדרו שם, טוב מאד, בלעדיו. למתנחלים הייתה כמסתבר, כמה אירוני, אמביציה מיוחדת, להוכיח כי אכן ניתן להסתדר בלעדיו... הממשלה החדשה בראשות בנט ושקד, מיהרה לתת גושפנקא לקשר החדש. אבל גם במישור נוסף ניכרת החלשות גוברת של נתניהו.
סיפור הג'קוזי: להמשיך את הלחימה בנתניהו
לתוך ההווייה הישראלית הרותחת, נפל סיפור ה... ז'קוזי, עוד בלון פורח, שהוכחש בתקיפות, אף זכה כי תוגש תביעת פיצויים בעטיו... מכאן מסתבר כי מחנה הרל"ב, חי וקיים... מחנה זה נאחז, חשוק שיניים, בסיפורים בדויים על חריגות שמבצעת משפחת נתניהו בהתנהלותה היומיומית. באותה שעה ממש מתעלמת התקשורת בנחרצות מחריגות העולות פי מאה שמבצעים פוליטיקאים בכירים אחרים. כך לדוגמה קיימת התעלמות תקשורתית מההשקעה הממשלתית הצפויה בהתאמת ביתה של משפחת רה"מ - נפתלי בנט, המסרבת לעבור לבלפור, לייעודו החדש (16 מלש"ח?), מהעובדה כי התעלמה התקשורת מההשקעה האדירה בביתו של גנץ (כל עוד היה רה"מ החליפי - 7 מלש"ח?), ואחרון חביב איך אפשר ללא... נשיא המדינה היוצא, ש"הצליח" 5 דקות לפני פרישתו, לשלשל לכיסו כמה מיליונים ממכירת דירתו, ואגב לקינוח, התברר כי כבודו אילץ את המדינה גם לשכור לו משרד גדול ומרווח (140 מ"ר) במרכז ירושלים... שוב עניין של מיליונים (עד 120, לא?).
ועוד למרבה ההפתעה, בימים אלה הודיע השב"כ כי יש להשקיע כ-15 מלש"ח בבית ברחוב בלפור ... אחרי שנים שהיועצים והיועצות המשפטיים סרבו לאשר השקעה כזו כל עוד גרה שם משפחת נתניהו... מפה לאוזן מסופר כי במשפחת נתניהו שוררת תחושה קשה, שהרי לא מדובר כאן בסיגרים, גם לא בחמגשים, אפילו לא בג'קוזי, המתקן הבדוי... אלא בסכומים המוזכרים לראשונה, והם מיועדים לאפשר חיים סבירים לנושאי תפקידים בכירים. בו-זמנית הודרה משפחת נתניהו מהסיכוי שיתאפשר לה עצמה חיים כאלה בתוקף פעילותה הציבורית. כל אלה הם נושאים שהתקשורת בהתעלמותה הכרונית, מסייעת להשתמש בהם כדי להשחיר את דמותה של משפחת נתניהו.
כשאנו מדברים על "שתיקת הכבשים", של התקשורת. למשל ב"העיתון של המדינה", מובחן כי שוטחים שם "אריות התקשורת", סדיני תשבחות לרבלין הנערץ. וראה זה פלא: אין שם ולו מילה אחת על הלקחנות, אם להתבטא בעדינות, שיצרו מעלליו האחרונים... משל היה טלית שכולה תכלת... גם ההתעלמות של התקשורת, ממשפטו של נתניהו, למעשה מעת שהוחל בחקירתו הנגדית של עד התביעה הראשי ישועה, מדברת בעד עצמה. מרגע שישועה עלה על דוכן העדים פסקה להיטותם של כתבי הפלילים במשפט נתניהו ונאלמה דום... מכל האירועים האמורים ניתן להסיק (עוד בטרם התייחסנו למשפטו המתנהל עתה), כי מעמדו הבכיר של נתניהו במרחב הציבורי במדינת ישראל איננו יציב בלשון המעטה, וספק אם ישרוד את המשברים הפוקדים אותו.
