אין גבול. פשוט אין גבול. אין גבול לחוצפה, אין גבול לעיוות האמת, אין גבול לשקרים. בנימין נתניהו נותן את הטון ומלחכי פנכתו הולכים אחריו. הם יגידו הכל כולל הכל כדי להכפיש את הממשלה שהעזה לעבור על מצות עשה מפורשת מן התורה: "שום תשים עליך מלך ובנימין נתניהו שמו". הם ימציאו הכל כולל הכל כדי לחתור תחת הממשלה שהעזה להפר לאו מפורש שבאותו פסוק: "לא תוכל לתת עליך איש אשר לא בנימין נתניהו הוא".

הדוגמאות רבות מספור, והנה רק האקטואליות שבהן. לפני כן, הערה קצרה על המנטרה הבלתי-פוסקת של נתניהו ושות': "ממשלת שמאל". המספרים מציירים תמונה שונה לחלוטין. בממשלה הזאת יש 18 ח"כים של השמאל (העבודה, מרצ ורע"ם), 25 של המרכז הנוטה לימין (יש עתיד וכחול-לבן) ו-18 של הימין (ימינה, ישראל ביתנו ותקווה חדשה). השמאלנים המסוכנים הללו שירתו כולם בתפקידים הבכירים ביותר בממשלותיו של נתניהו: במשרד הביטחון (בני גנץ, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט), במשרד האוצר (יאיר לפיד), במשרד החוץ (ליברמן), במשרד החינוך (בנט וגדעון סער), במשרד המשפטים (איילת שקד) ובמשרד הפנים (סער). אבל העובדות מעולם לא הפריעו לנתניהו, אז למה שיפריעו לו עכשיו?

נתניהו האשים בשבוע שעבר את "ממשלת לפיד-בנט" בכך שהיא שותקת בעוד אירן מתקרבת לפצצה גרעינית. האמת: אירן קרובה כיום לפצצה הרבה יותר מאשר הייתה כאשר נתניהו נכנס לתפקידו, וזה לא קרה בחודש של הממשלה הנוכחית אלא ב-12 השנים של הממשלות הקודמות. נתניהו נכשל בצורה מוחלטת במה שהוא עצמו הגדיר כמשימה החשובה ביותר שלו: למנוע מאירן נשק גרעיני. אולי זה היה כישלון בלתי נמנע, אולי הוא הצליח לעכב את אירן, אבל במבחן התוצאה - היא עומדת להפוך למדינת-סף גרעינית וזה עלול לקרות בתוך חודשים בודדים. נתניהו משקר במצח נחושה בנושא החיוני ביותר לביטחון המדינה.

נתניהו גם מאשים את הממשלה הנוכחית בעליית התחלואה מקורונה. את העובדה שהתחלואה עולה בכל העולם, הוא איננו מזכיר. את המחדלים העצומים שלו לאורך שנת הקורונה הראשונה, הוא מקווה ששכחנו (ואגב: אם כבר מדברים על ועדת חקירה ממלכתית, צריך להקים כזאת בנושא הקורונה הרבה לפני בנושא הצוללות). נכון, היה לו הישג מרשים בנושא החיסונים. אבל זה לא מכפר על המאות ואולי האלפים אשר מתו בשל חודשים של הססנות, כניעה לחרדים, ויכוחים פומביים, הימנעות מסגירת נתב"ג ואכיפה חלקית - כולם במשמרת של נתניהו.

אביעד ויסולי בא בטענות על כך שחאן אל-אחמר עומדת על תילה ושהממשלה פינתה את מאחז אביתר. האמת: מאחז אביתר לא פונה אלא הושגה הסכמה עם תושביו (שפלשו בצורה בלתי חוקית לקרקע שאינה שלהם). את חאן אל-אחמר אִפשר בית המשפט לפנות כבר ב-2017; לנתניהו היו ארבע שנים - לא חודש אחד כמו ל-בנט - לעשות זאת, והוא ישב בחיבוק ידיים. אבל לוויסולי, מחסידיו היותר צעקניים והפחות הגיוניים של נתניהו, יש טענות כלפי בנט. במקרה הטוב, זוהי בדיחה גרועה במיוחד.

יריב לוין ויעקב מרגי בוכים על כך שהקואליציה רומסת את האופוזיציה. הבה נזכיר להם מה שאירע בקדנציות האחרונות שלהם בקואליציה. האופוזיציה קיבלה אז רק את ראשות הוועדה לביקורת המדינה (מבין הוועדות הקבועות), משום שאת זה מחייב התקנון; הקואליציה סירבה לתת לה ועדות שהיו מסורתית בראשותה, כמו ועדת הכלכלה. ממשלות נתניהו שמרו לעצמן את שני המקומות של הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, למרות הנוהג לתת אחד מהן לאופוזיציה. כאשר ביקש הרוב בכנסת להחליף את היו"ר יולי אדלשטיין, הוא סירב לכנס את המליאה והתפטר כדי שלא יצטרך לקיים את הוראת בג"ץ לכנס אותה. לוין עצמו משך זמן עד שכינס את הבית לאישור הקמתה של הממשלה הנוכחית. האופוזיציה הנוכחית נוהגת בצורה בלתי אנושית בסירוביה להתקזז עם חברי קואליציה חולים ואבלים. בכירים בה מתבטאים כלפי אנשי הקואליציה בצורה גסה וסקסיסטית.

לוין ומרגי משקרים בלא להניד עפעף באומרם שהממשלה הנוכחית לא הצליחה להשיג 60 ח"כים בעד הקמתה; האמת היא, שזה היה מספר תומכיה בהצבעת האמון. הם כמובן מתעלמים מכך שבין דצמבר 2018 לבין יוני 2021, למעט שבעת החודשים של ממשלת החילופים, נתניהו עמד בראש ממשלות מעבר; ושבמשך 19 חודשים בתקופה זו הוא כיהן בלא שקיבל את אמון הכנסת. ואילו במישור המהותי, האופוזיציה בראשותו מתנהגת בהפקרות מוחלטת ומעדיפה את הפוליטיקה הקטנונית ואת האינטרסים של נתניהו על פני טובת המדינה (ע"ע חוק האזרחות). צריך עזות מצח יוצאת דופן כדי להתבכיין כמו לוין ומרגי.

נתניהו וחבר מרעיו מקווים שאם יחזרו שוב ושוב על השקרים שלהם, הם יהפכו לאמת - לפחות בעיני חלק מן הציבור. זה בהחלט אפשרי, כפי שאנחנו רואים בארה"ב וגם אצלנו. אבל משימתם תהיה קשה יותר אם האמת תיאמר אף היא, ובאותה מידה של עקשנות.