גולדה נולדה בקייב ב-3 מאי 1898. אביה
משה מבוביץ' היגר לארצות הברית ובהיותה בת 8 ב-1906 יצאה אף היא לשם עם אמה ואחיותיה. הם השתקעו במילווקי
ויסקונסין בארה"ב. גולדה התחנכה במילווקי וקיבלה שם תעודת הוראה. בשנת 1915, כנערה, הצטרפה לתנועה הציונית "פועלי ציון".
ב-1917 נישאה למאיר (מוריס) מאירסון. שנים ספורות לאחר מכן בקיץ 1921 עלו גולדה ומאיר מאירסון ארצה והצטרפו לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. גולדה עבדה בקיבוץ בעבודות שונות ובעיקר בלול. ב-1924 נולד בנם בכורם מנחם וכעבור שנתיים ב-1926 נולדה הבת שרה.
ב-1924 עברה משפחת מאירסון לתל אביב. גולדה התקבלה לעבוד בהנהלת חשבונות במחלקה לעבודות ציבוריות של ההסתדרות הכללית ובהמשך הייתה מזכירת מועצת הפועלות והפכה לפעילה בולטת בהסתדרות ובמפא"י.
סיפור עליית
גולדה מאיר ובעלה מוריס מאירסון לארץ בקיץ 1921 בהפלגת אניית "פוקהונטס" מרתק בפני עצמו, רב עלילות ותלאות, ויכול לשמש תסריט מעולה לסרט עלילתי. המדובר באוניית קיטור איטלקית רעועה, שהפליגה מארצות הברית. במהלך ההפלגה שבתו המלחים, והאוניה התעכבה בשל תקלות בנמל בוסטון. יחד עם גולדה ומאיר מאירסון באותה הפלגה עלו לארץ כמה מחבריה לתנועת "פועלי ציון" וכן אחותה הבכורה שיינה מבוביץ'-קורנגולד עם שני ילדיה הקטנים. הבעל שמאי קורנגולד נשאר בארצות הברית לפרנסת המשפחה ועלה לארץ כעבור מספר שנים.
הוריה של גולדה עולים לארץ ומתיישבים בהרצליה
ב-1926 עלו לארץ הוריה של גולדה מאיר משה ובלומה מבוביץ', התיישבו בהרצליה על גבעת כורכר באזור ג' במערבה של הרצליה והיו מראשוני המתיישבים במושבה שנוסדה, כידוע, בשלהי שנת 1924. תושב הרצליה מספר לי כי הבית על גבעת הכורכר כיום אזור רחוב המנהרה שבו התגוררו הוריה של גולדה מאיר עדיין קיים והוא בית לשימור. אבל אין לי ודאות בכך.
באתר בית ראשונים - מוזאון וארכיון לתולדות הרצליה, יודעים לספר כי משה ובלומה מבוביץ' היו מראשוני המתיישבים בהרצליה, למעשה מדור המייסדים של העיר. את אדמתו רכש משה מארגון "קהיליית ציון אמריקנית" בעודנו תושב ארה"ב ועלה לארץ עם משפחתו ב-1926. בנה את ביתו במו ידיו ונטע פרדס בן 10 דונם. משה מבוביץ' בלט בפעילותו הציבורית בהרצליה וחבריו מצאו אותו מתאים להיות יושב-ראש ועד אזור ג'. בשם ועד אזור ג' פנה משה אל ועד המושבה הרצליה וביקש להגיש עזרה לתושבי האזור שנזקקו למרפאה של המושבה ולקבל לבית הספר במושבה את ילדי התושבים באזור ג'.
משה מבוביץ', שמוגדר כגבה קומה ויפה תואר, נולד בקייב. אביו היה אדם ירא-שמים, גם משפחתה של בלומה משפחת מנחם ופסייה ניידיץ הייתה משפחה דתית. חייהם של משה ובלומה בעיר קייב היו קשים והם חיו בתנאי עוני. גדעון (גידי) מאיר, נכדה של גולדה מספר לי כי בלומה עברה שמונה לידות "אבל רק גולדה ושתי אחיותיה שיינה וקלרה שרדו וגדלו".
לאחר שהיגרה משפחת משה ובלומה מבוביץ' למילווקי שבארצות-הברית, מצבה הכלכלי השתפר. באתר בית ראשונים - מוזאון וארכיון לתולדות הרצליה, מספרים כי בימי מלחמת העולם הראשונה הפכה בלומה את הבית במילווקי לבסיסם הארעי של מתנדבי הגדוד העברי. אלה יצאו מביתה מצוידים בתרמילי תפילין רקומים (על-ידי בלומה), ובילקוטים גדולים מלאים עוגיות חמות מתנורה.
בהיותו בארצות-הברית החל משה "נתפס" לרעיון הציוני ובנוסף הוא רצה לאחד את משפחתו, ששתיים מבנותיה (שיינה, גולדה ובעליהן) כבר התגוררו בארץ-ישראל. ומאחר שבמילווקי עלה בידי בני הזוג לחסוך כסף, קנו בו שני מגרשים בארץ-ישראל: האחד בעפולה, בה התכוון משה לגור משום שלדעתו שם "עתידה לקום האופרה הראשונה בארץ-ישראל" והשני בהרצליה. כשעלו משה ובלומה ארצה ויתר משה על הרעיון לגור בעמק-יזרעאל והם התיישבו בהרצליה (באזור ג'). כאמור את ביתם בנה משה במו ידיו כיאה לנגר מקצועי, ובני הזוג התערו בהרצליה באותה מהירות שבה התערו במילווקי.
כאשר גילה משה שאין בבית הכנסת בהרצליה חזן התנדב לשמש בתפקיד זה. הוא הצטרף לקואופרטיב נגרים אך לא נמצאה לו די עבודה ואז גילתה בלומה יוזמה ופתחה בביתם מסעדה לפועלים.
משה מבוביץי היה פעיל ה"הגנה" והיה נחוש בדעתו להיאחז בקרקע. בימי מאורעות 1929 הצטוו שלושים המשפחות באזור ג' לפנות את המקום מן הזקנים, הנשים והטף. משה מבוביץ' סירב ואמר: "באנו לבנות ולהגן על
הארץ"! ולא התפנה מן המקום.
"אתם רואים, גולדה שלי"!
גולדה מאיר הייתה עדת הגנה מרכזית במשפט הנשק שערכו הבריטים לאריה לייב סירקין ולאברהם רייכלין, שהואשמו בהוצאת כלי נשק ממחסני הנשק והעברתם להגנה. בספרה "חיי" מספרת גולדה מאיר כי למחרת עדותה ביקרה אצל הוריה בהרצליה. אמה פתחה לה את הדלת ואמרה "אביך מסתובב כל הבוקר בחוץ, מראה את העיתונים לשכנים ואומר לכולם - 'אתם רואים, גולדה שלי'"!
משה נפטר ב-8 באפריל 1944 בבית החולים בלינסון לאחר מחלה קצרה והוא בן 79 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הישן של הרצליה ברחוב פינסקר. רעייתו בלומה, שעברה לאחר מותו להתגורר בתל אביב, הלכה לעולמה בתחילת שנות ה-50 כאשר בתה גולדה מאיר כיהנה כשרת העבודה ונטמנה אף היא בהרצליה, בת 85 במותה.
בתוכנית "בית אבי" ששודרה בקול ישראל ב1967 סיפרו גולדה מאיר ואחותה שיינה קורנגולד- מבוביץ' על בית הוריהם. גולדה סיפרה בתוכנית כי ירשה מאביה את העקשנות וכח העמידה ומאמה את האופטימיות.
האחות שיינה ממיסדי חולון
אחותה של גולדה מאיר שיינה קורנגולד הייתה מראשוני חולון. דמות ידועה ואהודה בין ותיקי העיר. ב-1937 התיישבה שיינה עם בעלה שמאי קורנגולד ב"קריית עבודה", אחת מחמשת שכונות שאוחדו ב-1940 והפכו לעיר חולון. היא הייתה חברת ההגנה. פעילה במוסדות מועצת הפועלות של חולון. לאחר שעלתה לארץ בקיץ 1921 התנדבה כאחות בבית החולים הדסה בתל אביב, עבדה כ"מפקחת מטבח" עבדה בכפר הנוער בן שמן ואחר כך במקווה ישראל. עם קום המדינה מונתה שיינה לאחראית על הפיקוח וההדרכה במטבחים של מוסדות ציבוריים. בשנות ה-60 הוציאה שיינה ספר שבא היא מעלה זיכרונות משפחתיים מרוסיה ומארצות הברית.
בעלה שמאי קורנגולד היה פעיל ציבור חבר במוסדות מפא"י איש מועצת פועלי חולון. גולדה היה מאוד קשורה לאחותה שיינה והרבתה לבקר אותה בביתה בחולון. גולדה הייתה בת בית בבית אחותה ברחוב בלינסון בחולון והכירה את שכני הבניין. את בתה שרה חיתנה גולדה במרפסת בית אחותה בחולון.
ב-7 בספטמבר 1972 בהיותה גולדה מאיר ראש ממשלה, הלכה לעולמה אחותה שיינה והיא בת 83 במותה. שיינה נטמנה בבית העלמין בנחלת יצחק ליד קבר בעלה המנוח שמאי קורנגולד שנפטר בתחילת שנות ה-50 וליד קברו של מאיר מאירסון בעלה המנוח של גולדה. בהלוויה השתתפו נשיא המדינה זלמן שזר, שרים, חברי כנסת, הרב הראשי לתל אביב שלמה גורן, מזכיר ההסתדרות ועוד. על קברה של שיינה אמרה גולדה: "את הדרכת אותי מאז הייתי קטנטנה. דרשת הרבה ולא ויתרת. אני רוצה להודות לך על כל מה שהיית ועל כל מה שעשית למען המשפחה. היית לנו סמל לצניעות". כן ספד לשיינה ראש עיריית חולון פנחס איילון. שיינה הותירה אחריה שני בנים ובת.
מספרים לי כי יום הקבורה של אחותה היה גם יום קבורת חללי אולימפיאדת מינכן שחלקם נקברו בקריית שאול ולכן נעדרה מההלוויה והיה צריך להסביר לציבור מדוע ראש הממשלה לא נמצאת.
אחותם הצעירה של גולדה מאיר ושל שיינה קורנגולד קלרה נותרה להתגורר בארצות הברית. ידועים מעט פרטים על-אודותיה. לפי הרשום במרשתת נפטרה בארצות הברית ב-1981.
בנובמבר 1974 לאחר שפרשה מראשות הממשלה קיבלה גולדה אזרחות כבוד של הרצליה שהוריה היו בין ראשוני מתיישביה.
