במכון הקרינה בקומה מינוס שתים בבית החולים איכילוב

בְּעוֹלַם הַדְּמָמָה שֶהִתְמַקֵּם בִּמְכוֹן הַקְּרִינָה בְּקוֹמָה מִנּוּס שְׁתַיִּם בְּבֵית הַחוֹלִים אִיכִילוֹב
הָיוּ לִי יָמִים, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִהֲרָה לְהִמָּלֵט מִמֶּנִּי לְמַעֲמָקֵי הָאֲדָמָה תַּחַת בִּנְיַן בֵּית הַחוֹלִים
כְּשֶׁבִּמְנוּסָתָהּ קִפְּלָה אֶת כָּל קַרְנֶיהָ הַסְּמוּרוֹת מֵאֵימָה וּפַחַד,
הָיוּ אֵלוּ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ קְטוּעוֹת שֶׁפִּנּוּ אֶת כָּל מֶרְחֲבֵיהֶן רַק לַאֲפֵלַת לַיְלָה
שֶׁמֶשׁ פְּצוּעָה עֲמוּסָה בְּמַלְתְּעוֹת מְמֻכָּנוֹת וּמְגֻרְעָנוֹת
בַּחֲלַל הַהוֹלֵךְ וְגָדֵל כְּשֶׁמְּכוֹנוֹת הַקְּרִינָה פּוֹעֲלוֹת
מַבְלִיחָה מִתּוֹך הָאֹֹפֶק הַבּוֹעֵר
מַשִּׁילָה אֶת עַלְוַת הָאוֹר שֶׁכָּל כָּךְ אָהַבְתִּי,

הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא מִשָּׁם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הַשֶּׁמֶשׁ מִהֲרָה לַחֲזוֹר וּלְחַבֵּק אוֹתִי.

תּוֹדָה לַעֲדוּיִים בַּחֲלִיפוֹת לְבַנּוֹת וִירֻקּוֹת
שֶׁהִחְזִירוּ לִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.