הָאִשָּׁה הַקְּשִׁישָׁה הַמּוּנַחַת,
מְיֻתֶּרֶת, נִשְׁכַּחַת,
גּוּפָה קְפָלִים-קפלים שֶׁל בְּלַאי,
הייתה
רוֹקַחַת,
אוּלַי מוֹרָה.
לַבֶטַח מִהֲרָה, הַכֹּל הָיָה
עוֹד חַי בָּהּ, לִכְאוֹרָה,
לִפְנֵי שֶׁבָּאָה בַּיָּמִים.
כְּשֶׁעוֹד הָיְתָה בְּקֶרֶב הַחוֹלְמִים.
אוֹתָהּ אִשָּׁה קְשִׁישָׁה,
בִּלְתִּי מושגחת,
לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנִים, אוּלַי יוֹתֵר,
אוּלַי בִּזְמַן אַחֵר, הָיְתָה נחשקת,
מְתוּחָה וּמְדֻיֶּקֶת,
בְּטוּחָה בָּאֹרֶךְ הַהֹוֶה,
זוֹ הַקְּשִׁישָׁה
שֶׁרֵיחַ סוֹף הַדֶּרֶךְ
לְגוּפָה עַתָּה נִלְוֶה.
הַקְּשִׁישָׁה הַלְּבָנָה כְּבָר לֹא נִלְקַחַת,
כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁנִים,
כְּשֶׁשוֹחֶקֶת הָעָבְרָה מִיָּד לַיָּד,
תִּינֹקֶת קטנטנה,
מעוֹלָם לֹא הֻשְׁאֲרָה לְבַד,
מִלְּבַד עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִיא מֻנַּחַת,
מְקֻמֶּטֶת
וְנִשְׁכַּחַת.
