כל עלילות לפיד

יאיר לפיד כשר חוץ גורם נזקים למדינת ישראל בגלל בורותו בהיסטוריה והשכלתו הכללית שאינה מספקת. יש לו תכונות מצוינות לפוליטיקה מקומית - הוא כנראה מארגן מצוין אם הצליח להקים תנועה יש מאין שבה הוא הדיקטטור היחיד שקובע מי ילך לכנסת ומי לשגרירויות בחו"ל. הוא גם יודע להיות חביב כמנחה בידורי בטלוויזיה, וגם יודע פרק בכתיבה.

אך זה הכל, וזה עדיין לא מספיק כדי להיות שר חוץ וראש-ממשלה בעלי שיקול דעת. אביו היה אינטלקטואל וציוני בכל רמ"ח אבריו. הוא היה פובליציסט-ידען ובעל השכלה משפטית, אך הבן לא דומה לו. חסרה לו השכלה מסודרת הדורשת מן התלמיד משמעת-עבודה רצינית. וכשרואים את התנהגותו בנושא חוק ההתיישנות על תביעות רכושיות בפולין נוכחים מיידית שחסרה לו גם ההשכלה של הקורא הסקרן, שלא חייב להיות אקדמאי, אך חייב להכיר היטב את העובדות והתהליכים ההיסטוריים הנגזרים מהן.

צדק לגמרי נשיא פולין כאשר מפיו של יועצו המדיני בראיון לתקשורת - הגדיר את תגובת לפיד כ"היסטרית ומנוגדת לכל נורמה דיפלומטית" (מעריב, יום ב', 16.8.2021, עמ' 12). צודקים גם אנשי משרד-החוץ (ישראל היום מ-16.8.2021, עמ' 13) המותחים ביקורת קשה על תגובת לפיד לחקיקה הפולנית המותחת קו-גבול להגשת תביעות על רכוש פרטי שהופקע או הוחרם - חוק שאינו מכוון דווקא ליהודים - אלא גם לפולנים שבחרו להסתלק מפולין הקומוניסטית, וגם לשני מיליוני הגרמנים שגורשו מפולין ב-1946 תוך החרמת כל רכושם (דניאל בלטמן - כיום מנהל הקמת מוזאון גטו ורשה מטעם ממשלת פולין - הארץ, 29.6.21). ספק אם לפיד נכנס לפרטי החקיקה הפולנית ובדק על מי היא חלה, ומי הם אותם יהודים שיש להם עדיין תביעות רכושיות כאשר חלפו כבר 76 (כן - שבעים ושש!) שנים מאז תום מלחמת העולם השנייה.

אז על מה ולמה הסקנדל הגדול שעשה לפיד והגורם לכך שאנשי משרד החוץ טוענים כי "גישתו השגויה תעלה לישראל במחירים מדיניים כבדים ומיותרים"? (ישראל היום, 16.8.21). השאלה הזאת נוקבת הרבה יותר כאשר בודקים במקורות הפתוחים גם לעיניו של לפיד לו רק רצה פעם ללמוד נושא בטרם יגיב. ובכן, בפולין היו ערב מלחמת העולם השנייה 3 מיליון יהודים, מהם שרדו את המלחמה רק 100,000. לשארית-פליטה זאת הצטרפו עוד כ-160,000 יהודים ששבו מבריה"מ לפולין, ולא כולם מתושבי פולין. בסך-הכל היו בפולין ב-1946 כ-215,000 יהודים שרובם הגדול היגרו למדינת ישראל בשנים 1949; 1956 ו-1968 (לאחר מלחמת ששת-הימים).

חלום באספמיה

בשנת 1975, נותרו בפולין רק 7,000 יהודים. מספרם כיום אינו ידוע, אך נראה שאינו גבוה יותר בצורה משמעותית. אז עבור מי נלחם לפיד כאשר ברור שמי מאלה ששרדו - מזמן ודאי הגישו תביעות להשבת רכוש. אך השאלה העיקרית היא - כאשר הושמדו קרוב ל-3 מיליון יהודי פולין בידי הגרמנים - מי ירש אותם? ולמי יש סיכוי לרשת אותם? הרי המיליונים שהושמדו, על ילדיהם ונכדיהם, נותרו מחוסרי רכוש, אך גם מחוסרי יורשים. האם לפיד הבדרן אינו מתעלל כאן בלפיד המיניסטר לענייני חוץ? לפיד כמעט וניתק את היחסים הדיפלומטיים עם פולין, ואבוי, נראה היה שהוא גם נכון להכריז עליה מלחמה...

"נכון שהאנטישמיות בפולין הייתה קשה – אך שני צבאות המחתרת הפולניים – גם הארמיה קראיובה (AK) של הממשלה הגולה בלונדון – וגם הארמיה לודובה (AL) של המפלגה הקומוניסטית הפולנית סייעו במקצת גם לארגון היהודי הלוחם בוארשה (אי"ל) בראשות אנילביץ – וגם לארגון הצבאי היהודי (ZZW) בראשות פאבל פרנקל (ראה משה ארנס "פולין והשואה" הארץ 5.2.2018). במיוחד זכור גם פעלו של הקצין הפולני יאן קרסקי שהביא מפולין לארה"ב את הדוח על השמדת היהודים – וניסה לשכנע את השופט היהודי פרנקפורטר שאמנם זה מה שקורה – ולא הצליח לעורר את המערב (ראה ישראל היום, יום ו', 27.8.21 – אמנון לורד עמ' 3 מוסף השבוע).

אולי לפיד חושב שדין פולין כדין גרמניה ממנה קיבלנו שילומים שחיזקו את המשק של ישראל הצעירה. אך הוא טועה - אין אפשרות חוקית היום שמדינת ישראל תקבל פיצויים כלליים על רכוש שהיה שייך אי-פעם ליהודים, מה עוד שמיליוני יהודים בפרובינציה (ערי ועיירות השדה) היו כמעט משוללי כל רכוש. מה שקרה בהסכם השילומים כאשר הפצעים הנוראים טרם הגלידו, וכאשר היה ברור שגרמניה היא אחראית בלעדית לשואה לא יכול לחזור. לדרוש זאת עכשיו מפולין - זה "חלום באספמיה", ויורשים כמובן שאין.

אני, על כל פנים, מגיש בקשה אישית ללפיד: - אם כתוצאה מהסקנדל המיותר שהקים ממשלת פולין תבטל את חוק-ההתיישנות, הוא בתור שר-חוץ חייב לטפל כנגד ספרד ופורטוגל על גירושי היהודים והחרמת רכושם ב-1492 מספרד וב-1497 מפורטוגל, כי אני צאצא למגורשי ספרד, ודובר את הלדינו - הניב הספרדי העתיק - ולמה ייגרע חלקי לעומת ילידי פולין?! אבקש את טיפולו, ובינתיים עד להודעה חדשה, יעכב את הטיפול נגד איטליה, יורשת רומא שלחמה בעמנו החריבה את בית-המקדש ושמה קץ לריבונותנו בארץ-יהודה.

על חוסר שיקול-דעתו של לפיד ניתן להווכח גם מדברי ההספד החמים ששפך עם פטירתו של סעיד אלחרומי, ח"כ מטעם רע"ם בהם הילל אותו בתור "חייל שנפל בקרב" עם המון דברי חנופה. זה אותו אחד שרצה לעשות יום-זיכרון לרוצחי יהודי חברון ודרש לשחרר את פורעי עכו מחודש מאי השנה (ICE מיום ה' 26.8.2021). שיקול דעת שכזה ממש לא הולם שר חוץ וראש ממשלה חליפי.