המשולש הסבוך: הטליבאן, אל-קאעידה ודאעש

לאחר שחגג את הסכם דוחא, אל-קאעידה שתק במשך שנה וחצי לגבי המתרחש באפגניסטן. הטליבאן ביקש ממנו להגביל את פעולותיו ואת הדיבורים על הקשרים בין שני הארגונים עד להשלמת הנסיגה האמריקנית. ואכן, רק ב-31 באוגוסט – עם סיום הנסיגה – פרסם הארגון הודעה בה בירך את הטליבאן על "נצחונו ההיסטורי". לדבריו, ההתרחשויות באפגניסטן מוכיחות שהדרך הנכונה להתמודד עם מדינות כופרות היא הג'יהאד ולא פשרה או השלמה. על-פי ההודעה, השלב הבא יהיה שחרור המוסלמים משליטת הכופרים (כולל בישראל); הארגון לא דיבר על המשך המלחמה נגד המערב.

מבחינת דאעש, האמירה שהטליבאן ניצח היא מעוררת גיחוך. לדעתו, מה שבאמת אירע הוא שארה"ב מסרה מרצונה את השליטה לידי הטליבאן, שהפך ללקוח שלה. לדברי דאעש, כיבוש קאבול ב-15 באוגוסט היה תוצאה טבעית של הסכם דוחא ולא של קריסת הצבא האפגני. מדובר רק ב"העברה שלווה של השלטון מכובש אחד למשנהו", טען. הטליבאן הבטיח שפיגועי 9/11 לא יישנו, ולכן ארה"ב החזירה אותו לשלטון ומסרה לו את קאבול בלא אף ירייה.

האמת מצויה איפשהו באמצע, סבור בונזל. הטליבאן רוצה גם לשמר את קשריו עם אל-קאעידה וגם לזכות בהכרה בינלאומית כשליט החוקי של אפגניסטן. באופן כללי, הטליבאן אינו שותף ליעדים הבינלאומיים של אל-קאעידה אלא מתמקד באפגניסטן – אם כי אין לשכוח את הקשרים הארוכים והעמוקים בין שני הארגונים. הטליבאן סירב לנטוש את אל-קאעידה, גם במחיר גבוה. שני הארגונים נלחמו יחד נגד ארה"ב במשך 20 שנה ויצרו קשרי דם, לצד קשרי נישואין בין אנשיהם. הטליבאן גם אינו רוצה לקומם נגדו את הגורמים הקיצוניים ביותר באל-קאעידה, בראשות שר הפנים החדש, סיראג'ודין הקאני.

לצד זאת, יש לטליבאן אינטרס חזק בריסונו של אל-קאעידה, במיוחד כאשר הוא שואף לזכות בהכרה בינלאומית. ייתכן בהחלט שהטליבאן יעניק לאל-קאעידה סיוע כספי ויתמוך בפעילותו, ובה בעת ימנע ממנו לבצע מתקפות. בתרחיש הזה, אפגניסטן תשוב ותהפוך לחוף מבטחים עבור אל-קאעידה – אך הטליבאן יאסור עליו לבצע פעילות התקפית.

לטליבאן עצמו עוד יש דרך ארוכה לשקם את עצמו. הבעיות מתחילות בצמרת, שכן הנהגתו הבכירה חוסלה או נמלטה בשנים האחרונות, ועל-פי רוב ההערכות - אל-זוואהירי חולה מאוד ולא ברור מהי תוחלת חייו. יורשו המיועד, סייף אל-עאדל, חי באירן קרוב ל-20 שנה, שם הוא יכול לנוע בתוך המדינה אך מנוע מלצאת ממנה. עובדה זו יוצרת בעיה קשה לאל-קאעידה, שאנשיו רואים את אירן השיעית כאויב דתי ופוליטי. גם אל-עאדל עצמו יתקשה להנהיג את הארגון מאירן, הוא ינסה מן הסתם לשוב לאפגניסטן, אך לא בטוח האם טהרן תאפשר זאת.

בעיה נוספת של אל-קאעידה היא העדר פיקוד ושליטה על הארגונים המסונפים אליו. אל-קאעידה פועל כיום כארגון מבוזר של רשתות עצמאיות, מצפון אפריקה ועד דרום אסיה, שהאינטרסים שלהן מקומיים בעיקרם ואין הם שותפים לשאיפות הגלובליות של ארגון-הגג. יש הרואים מבנה זה כיתרון, אך בהעדר הנהגה מרכזית חזקה – הרשת נמצאת בסכנה של התפוררות. בשנת 2013 לא הצליח אל-זוואהירי למנוע את פרישת הפלג העירקי ואת הפיכתו לדאעש; שלוש שנים לאחר מכן פרש הפלג הסורי והקים את ג'בהת אל-נוסרה.

למרבה האירוניה, דווקא דאעש עשוי לצאת נשכר משלטון הטליבאן – צופה בונזל. דאעש-אפגניסטן ספג מפלות כבדות ואינו שולט כיום בשטח כלשהו, אבל יש לו חזון ברור של הקמת חליפוּת. הוא יכול להציג את עצמו כחלופה ג'יהדאיסטית קיצונית לטליבאן, ולתקוף את הנכונות הנטענת של הטליבאן למודרניזציה ופשרה. המתקפה של דאעש על נמל התעופה בקאבול בסוף אוגוסט, נועדה לא רק לפגוע בארה"ב, אלא גם לאותת לתומכיו הקיצוניים של הטליבאן שהארגון התרכך. דאעש ייצא נשכר גם מן הנסיגה האמריקנית, שכן הכוח האווירי האמריקני מילא תפקיד מפתח בדחיקתו ממאחזיו במדינה.

למרות כל זה, התמיכה האפגנית בדאעש היא קטנה – בין היתר בשל זיהויו עם התנועה הסָלַפית, קבוצה סונית קיצונית המהווה מיעוט באפגניסטן. רוב השטחים שהיו בעבר בידי הארגון, היו אלה שבהם הסָלָפים פופולריים בצורה בלתי רגילה. דאעש עשוי לזכות בתמיכתם של כמה מן היותר קיצוניים שבתומכי הטליבאן, אבל יתקשה להרחיב מעבר לכך את בסיס התמיכה בו.

בונזל מסכם: הן אל-קאעידה והן דאעש יתקשו לבסס מחדש את עצמם באפגניסטן. חזרתו של הטליבאן מהווה הזדמנות פז לאל-קאעידה, אך הוא אינו במצב מיטבי לנצל אותה. דאעש יבקש למלא את תפקיד ה"מקלקל", אך יתקשה להשיג תמיכה דומה לזו של הטליבאן במונחי כוח אדם ומשאבים. ארה"ב תמשיך לנסות לצמצם את כוחם של שני הארגונים במתקפות מן האוויר, והטליבאן עשוי לסייע לה כאשר מדובר בדאעש. כל זה אינו מפחית את הסכנה שמהווים השניים לאפגניסטן, לשכנותיה ולעולם. ארה"ב ובעלות בריתה חייבות לעמוד על המשמר מפניהם, אבל הצלחתם רחוקה מלהיות תוצאה בלתי נמנעת.