ב-1 במאי 1948 בבוקר, אחרי שהגדוד השלישי של הפלמ"ח השתלט על הכפר הערבי עין זיתון הסמוך לצפת, תקף כוח ערבי גדול את המושב רמות נפתלי המרוחק עשרה קילומטרים מדרום לקריית שמונה (חלסה) ¹ ושני קילומטרים מדרום לנבי יושע. מושב זה הוקם ב-1945 בהרי נפתלי, על אדמות ג'בל הראווי² שרכשה "הקרן הקיימת" מתושבי הכפר הערבי קדיס. הייתה זאת התיישבות במסגרת המאמץ האסטרטגי של הנהגת התנועה הציונית לקבוע עובדות ולהבטיח שהאזור ייכלל במדינה היהודית העתידה לקום.
רמות נפתלי היה ישוב עברי מבודד בסביבה ערבית צפופה, והדרך היחידה אליו חצתה את הכפר הערבי נבי יושע. מצפון-מזרח לרמות נפתלי היו הכפרים הערביים קדיס ומלכיה, מצפון – נבי יושע, ממזרח – הכפר דַיְשוּם³, ממערב – המורדות התלולים של ההר ועמק החולה. מדרום למושב חנו בדואים משבט ערב אל-זבייח' ומצפון בדואים משבט אל-חמדון.

מקימי היישוב, חברת ההכשרה המגויסת "בני פלד", הקימו בניין שקראו לו "המצודה", וכמה צריפים. כשהשתחררו מהפלמ"ח בסוף 1945 נשארו במקום ופתחו ענפים חקלאיים. ב-1946 הצטרף אליהם ארגון "ראשונים", גרעין של נוער מתורכּיה. הפלמ"חניקים והעולים ראו ברמות נפתלי את ביתם, אבל המוסדות ייעדו אותו ל"ארגון וינגייט", שחבריו היו יוצאי הגדוד השני של הבריגדה היהודית. כשהשתחררו מהצבא הבריטי ביקשו אנשי "ארגון וינגייט" להתיישב במקום שהובטח להם. התושבים הוותיקים סרבו להתפנות והסכסוך נמשך כשנה. גם הוותיקים וגם אנשי "ארגון וינגייט" לא הסכימו לחיות יחד. לבסוף עזבו הפלמ"חניקים את המקום ומשוחררי הצבא הבריטי נשארו. הם קשרו יחסי שכנות טובה עם הערבים ועם החיילים הבריטים שבסביבה.

כשפרצה מלחמת העצמאות התגוררו במושב תשעים ושבעה אנשים, עשרים ושמונה משפחות ואחד-עשר תינוקות. באוקטובר 1947 באה למושב מחלקת פלמ"ח בפיקודו של אלעד פלד. בימי המלחמה התאמנו בו כמה מחלקות פלמ"ח ואחר כך החליפו אותן מחלקות מגדוד 11 של חטיבת "גולני".

ב-24 בפברואר 1948 תקפו ערבים ליד רמות נפתלי שיירות שעלו לקיבוץ מנרה וב-27 בפברואר הותקפה כיתת פלמ"ח שהתאמנה בסביבות המושב ואחד מאנשיה, דב מילשטיין, נהרג. ב-3 מארס תקפו מאה וחמישים לוחמי "צבא ההצלה" את הרועים של רמות נפתלי והרגו את חבר המושב משה סטוסנסקי. ב-15 באפריל, כשפינו הבריטים את משטרת נבי יושע והערבים השתלטו עליה, נותק המושב וב-22 בחודש פונו ממנו הילדים ורוב הנשים. הם ירדו ברגל במורד ההר והתאכסנו במושבה יסוד המעלה. רמות נפתלי הפכה למוצב צבאי.⁴

אורי יפה סיפר שחברי רמות נפתלי טענו שהם בנים חורגים של מִפקדת הגליל העליון מפני שהם לא חברי קיבוץ ולא חברי מושב שיתופי.⁵ "הייתה להם הרגשה שאין להם גב ועורף. הריב שבגללו עזב גרעין 'בני פלד' את הנקודה השאיר משקעים במטה הפלמ"ח".⁶ מג"ד הגדוד השלישי מולא כהן אמר: "רמות נפתלי היה ישוב בלי עורף תנועתי. במִפקדה היו רוב האנשים חברי הקיבוץ המאוחד. הם גייסו אנשים למשקי העימות השייכים לקיבוץ המאוחד. זה היה מטעמם, לא מטעם המִפקדה. אולי לכן הרגישו אנשי רמות נפתלי שהם מבודדים",⁷

ב-2 באפריל התחלפה מחלקת הפלמ"ח במחלקה מגדוד 11 של "גולני" ואנשי מחלקה זו שרתו ברציפות ברמות נפתלי עד הקרב המכריע ב-1 במאי. כמה מאנשי מחלקה זו שרתו בצבא הבריטי, אחרים היו חסרי ניסיון צבאי. הם הגיעו לרמות נפתלי ברגל ומפקדיהם היו בדרגת מפקדי כיתות: מאיר סיטון וטובה (טובל'ה) קוטלוביץ (למברגר). זמן מה אימן אותם מפקד מחלקה מהפלמ"ח. ב-20 באפריל הם השתתפו בהתקפה הכושלת של הפלמ"ח על משטרת נבי יושע והניסיון הזה היה טראומטי.⁸

ב-23 באפריל דיווחו חברי המושב ואנשי החי"ש שמכוניות רבות הגיעו מלבנון לכפרים הערביים הסמוכים,⁹ וישראל גלילי אמר לבן-גוריון בשיחת טלפון מתל אביב לירושלים: "בגליל המזרחי המצב מחמיר. יש ריכוזים לא גדולים מעבר לגבול".¹⁰ חבר המושב, משה כץ, סיפר שב-28 באפריל ירדו שריוניות לעמק קֶדֶש וערבים הציבו סוללות תותחים ותפסו עמדות בבונקרים שהצבא הבריטי נטש אותם. בדואי משבט חמדון הודיע לחברי המושב שהלוחמים הערביים מתכוננים לתקוף אותו ואת הקיבוצים כפר סאלד ודן שמעבר לעמק החולה. חברי המושב נכנסו לכוננות.¹¹

עדה בן נחום¹² ממחלקת החי"ש סיפרה: "ידענו שיתקיפו אותנו. ראינו הכנות צבאיות במלכיה, וחיילים התמקמו על 'גבעת הפרונקל'¹³ שחלשה על הכניסה לרמות נפתלי ועל השביל לאיילת השחר. למוצב שלנו, על גבעת מענית, מצפון למושב, הגענו רק בלילות, כי ביום ירו עליו ממשטרת נבי יושע ומהכפר קדיס. התקשרנו שוב ושוב למִפקדה באיילת השחר וביקשנו תגבורת ואספקה".¹⁴

הידיעות סיפרו על כוחות לבנוניים הזורמים לכפרי השכנים אבל מפקד "מבצע יפתח", יגאל אלון, שהפכה לחטיבת יפתח, ופיקד למעשה על כל הגליל העליון המזרחי, לא תִגבר את המושב המבודד. ובכך הוכח שהתחושות הקשות של חברי רמות-נפתלי היו מבוססות.
_________________

בשבוע הבא: המפקד שסיים זה עתה קורס קצינים והגיע לפקד על מושב רמות-נפתלי בלא שהכיר את הסביבה ובלא תדריך; מפקד יחידה סורית נהרג ופקודיו ברחו; משוריינים לבנונים התקדמו מנבי יושע; ירי תותחים על המושב;

1. אל-ח'אלצה – היה כפר ערבי גדול באצבע הגליל שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. על אדמותיו יושבת היום העיר קריית שמונה. (ויקיפדיה)
2. קרן נפתלי ממזרח למושב.
3. היה כפר ערבי מוסלמי כשני קילומטרים מדרום למלכיה. כיום שוכן במקום המושב דישון.
4. ורדה שולמן, "רמות נפתלי – ישוב במערכה", עבודת מחקר, ספריית יד טבנקין. עבודה זו יצאה לאור בספר "רמות נפתלי במערכה", הקיבוץ המאוחד, 1984. בספר הושמטו פרקים רבים והמחבר מסתמך בדרך כלל על עבודת המחקר; עבודת מחקר במחלקת היסטוריה של צה"ל על "צבא ההצלה", עמ' 181.
5. בספרי "הופקרו למוות" פרסמתי את מחקרי על פרשת קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות שהופקר, נכבש וחבריו הלכו לשבי, משום שהיה שייך ל"העובד הציוני" ומפקד החטיבה שמעון אבידן היה שייך לתנועת "השומר הצעיר".
6. ורדה שולמן, עמ' 34.
7. שם, שם.
8. א"מ, מכתב של טובה קוטלוביץ לחבר שלה בארצות הברית ב-15 במאי ומכתב שלה למחבר מ-13 בדצמבר 1981. ראיון עם ארד שוורץ ועדה בן נחום.
9. א"צ, אל גולני מעודד, 24 באפריל 1948.
10. ארכיון דב"ג, תיק מספר 02713021, שיחת טלפון 6085 מאת הלל אל אמיתי, 23 באפריל 1948.
11. ורדה שולמן, עמ' 36-35.
12. הייתה מחזאית, תסריטאית ומתרגמת, ממייסדי תיאטרון באר שבע, מנהלת כללית בתיאטרון החאן ומנהלת אומנותית בתיאטרון בית ליסין ובתיאטרון הילדים והנוער ובהבימה.
13. כינוי לקרן נפתלי.
14. ראיון עם עדה בן נחום.