כאשר למדתי מזרחנות באוניברסיטת תל-אביב, בשנות ה-60' של המאה הקודמת, אהבתי במיוחד את השיעור על תורכיה שהעביר ד"ר אריה שמואלביץ ז"ל. איתו נסענו לטיול מקיף באנאטוליה, בדגש על מזרח המדינה, שרק שנה קודם לכן נפתח לביקורי תיירים. הגענו עד ארזרום ואררט במזרח, דיאר א-בקיר בדרום ועד סינופ בצפון, לחוף הים השחור. ליווה אותנו מדריך תורכי, שהוביל אותנו לשרידי כנסיה ארמנית שרופה, הסביר מה קרה שם, וביקש שלא נספר על כך. חשש לעורו.
פירסמתי על הטיול המאלף מאמר או שניים, ואז הגיע טלפון אלי מהשגרירות התורכית, ובקשה צנועה בפיו של הדובר: אנא אל תכתוב "תורכיה", כתוב "טורקיה". שאלתי למה? והוא הסביר: "תורכיה" זה על-פי התעתיק הערבי. ואנחנו רוצים להתנתק ממנו - ברוח אתא-טורק, אבי טורקיה המודרנית, המתמערבת, שהחליף את התעתיק מאותיות ערביות לאותיות לטיניות.
אז אני, ברשותכם, עובר מתורכיה לטורקיה, שהרי גם כיום השפה הטורקית נכתבת - עדין - באותיות לטיניות. האם גם בעניין זה תחזור טורקיה אחורנית, אל ימי טרום אתא-טורק, כפי שהיא מצטיירת כיום בהרבה תחומים אחרים? מי שאחראי לכך הוא כמובן השליט הבלתי מעורער,
ארדואן, שמסיג אט-אט את ארצו אל ימי העבר העות'מאני, האימפריאלי והדקדנטי. כיאה לסולטן, שהוא שליט יחיד, יש לו ארמון מפואר בלב איסטנבול, כשם שבנה לעצמו, למשל, צ'אושסקו בבוקרשט.
במדינות נאורות, מבני שלטון בערים המתויירות מצולמים אלפי פעמים מדי יום. באיסטנבול המרהיבה, מסתבר, אם מצלמים את ארמונו של ארדואן זו עילה למעצר. ליתר דיוק, לא כל מי שמצלם נעצר. המוני תיירים – ואיסטנבול היא אחת הערים היפות בעולם – מצלמים מבנה זה שוב ושוב ואינם נזרקים לכלא. שאם-לא-כן, לא היה מקום בבתי הכלא הטורקיים. אבל כשישראלים מצלמים, הנה עילה למעצר ולסחיטה. כמו שמעצר נטלי ומורדי היה מפתיע, מכאיב, כך לא פחות היה מפתיע שיחרורם אחרי תשעה ימים.
השמחה על שיבתם הביתה, התודה לממשלת ישראל על הפעולה המהירה, אינן יכולות להעיב על עצם המחטף השרירותי. זה היה עוד הדגמה לנסיגתה של טורקיה אל ימיה האפלים, טורקיה שלוטשת עין לטריטוריות במרחב הים התיכון, על-מנת להשתלט עליהן כמו המחטף שביצעה בצפון קפריסין. טורקיה הארדואנית שואפת להנהיג את העולם האסלאמי, פניה מזרחה, אל חבר המדינות המוסלמיות, ולא מערבה, אל אומות העולם הנאורות והדמוקרטיות. ישראל היא על כוונת השנאה שלה.
מדינת ענק, בעלת משאבים ופוטנציאל עצום בהרבה תחומים, שמבזבזת אותו על המגלומניה של נשיאה הכושל. כלכלתה נמצאת על סף קריסה, המטבע בצניחה. שליטה מגבה את חמאס, מפיץ תעמולה אנטישמית ואנטי ישראלית חריפה, מדכא את
חופש הביטוי של העיתונאים. האיבה שלו לישראל, הדיבות שהוא מפיץ עליה, ההזדהות שלו עם המאבק הפלסטיני - הם שהביאו לשיגור "מרמרה" לחוף עזה ולהתנגשות בלתי נמנעת עם כוחות צה"ל, והם שדחפו למעצר זוג הישראלים, שרק רצו להינות משכיות החמדה של איסטנבול.
בשנת 1950 נסע אבי לטורקיה, במסגרת משלחת עיתונאים ישראליים, שיצאה להכיר את הארץ הסגורה עד אז, ולדווח על-כך לקוראיהם בעיתונים העבריים. טורקיה רצתה להיפתח לעולם, גם לתיירות הישראלית, ואכן אבי פירסם סדרת מאמרים על טורקיה החדשה "בלי תרבוש". מאז, ובוודאי בשנים האחרונות, התיירות מישראל הינה מרכיב חשוב בכלל ההכנסות הטורקיות מתיירות נכנסת. כיום, אם ישנם עדיין מי שמתכננים לטוס לנופש בטורקיה, מוטב שיחשבו פעמיים. בוודאי כל עוד ארדואן בשלטון. דרמת בני הזוג אקונין היא איתות אדום. הפחד מפני הבלתי נודע ברחובות, כפי שהעידו גם הכתבים הרועדים שנשלחו לסקר את האירוע, הידיעה שאתה נמצא תחת מעקב של שוטרים גלויים וסמויים, מלשינים למיניהם, הופכת כל ביקור כזה לתענוג מפוקפק, אימה וחשש.
בתחילת המאה ה-20', עם דמדומי האימפריה העות'מאנית, כונתה טורקיה "האדם החולה על הבוספורוס". והיום, כעבור מאה שנה, זה נכון לגבי ארדואן. בכמה צילומים הוא נראה מדדה, מהלך בכבדות, חלוש. עובדה זו אינה מרככת את יהירותו. עדיין טורקיה נחשבת למעצמה, יש לה צבא אדיר, מדינות המערב אינן מעוניינות להסתכסך עימה, אולי בתקווה שזמנו בשלטון של ארדואן קצוב. כל עם ישראל השתתף בשמחת משפחת אקונין, אבל מה פשר התשואות המופרזות בירושלים (או ברעננה) לארדואן? מה פשר החנופה והתודות לאיש שגם חטף וגם דורש תמורה? רק לו יש
כבוד לאומי? גם אם הוא לא היה מעורב ישירות בציד הזה, אנשיו בשטח פועלים לפי "רוח המפקד". תחת ארדואן, אין לנו אלא להצטער שטורקיה בדרך להיותה תורכיה.
