|
|
המאבק עולה דרגה [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מדי שנה אנו מעלים יום זיכרון זה, לזכרן של נשים שנרצחו בביתן או במקומות עבודתן או בדרכן להחזיר את ילדיהן מגן הילדים. רוב הנשים הנרצחות, נרצחו בידי בני זוגן. השנה נחשפנו גם למספר מקרים לפן הנוסף של רצח אימהות בידי בניהן.
בישראל קיים נושא שיש לעקור מהשורש. רצח בידי בן משפחה קרוב שאינו בן הזוג או בנה של האישה. רצח על מה שמכונה כ"רצח על כבוד המשפחה" הנהוג בידי חלק מהחברה המוסלמית. קל להתעלם מההגדרה אך המציאות מצביעה על כך כי בני משפחה מקבלים על עצמם לפגוע בבת או אחות. איני נכנסת לשורשי הסיבות ההיסטוריות או השבטיות של נוהג נורא זה. אני תובעת מהמחוקק לקבוע ענישה מחמירה וקשה בכדי לשרש ולעקור מהשורש נוהג פסול וחמור זה.
תאריך זה נקבע בידי האו"ם כיום המאבק נגד אלימות כלפי נשים בשנה 1963. כיום ארצות רבות מקדישות חלק מחודש נובמבר לדרכים שונות להדגיש ולהתמודד באלימות נגד נשים. זאת, שלוש שנים לאחר רציחתן של שלוש אחיות ממשפחת מיראבל בידי משטר עריץ ודיקטטורי ברפובליקה הדומיניקנית. בתה של אחת משלושת הנרצחות הפכה להיות חברת פרלמנט ואף התמודדה לבחירות לראשות מדינה זו.
המאבק נגד אלימות במשפחה וכליפי נשים עולה דרגה מדי שנה. מעצרות זיכרון עם מיעוט משתתפות, הנושא זוכה לפרסום רב בארצות רבות, כולל בחברה הישראלית. כיום ברוב הישובים בישראל יש פעילות גדולה ונרחבת למען שינוי פני החברה, ובלימת כל תופעות האלימות המגדרית בארצנו.
נולדנו לחופש
היום הזה הוא יום מאבק לחרות ושוויון לנשים בביתן, ברחוב, בבית הספר ובמשטרה. המאבק הוא ההכרה כי לאף אחד אין רשות או "זכות" על גופה. לא להורים ולאחים, לא לבן זוגה. לא לחקיקה ארכאית של מרבית הדתות המעוניינות לשמר את הסדר הקיים. נולדנו לחופש. נולדנו לקבל החלטות באשר לעצמאותנו ובאשר לחרותנו.
יום זה בא לבכות על הקרבנות מבית, אבל בא לזעוק את זעקתן של נשים שמעולם לא ראו סביבן חופש וחירות לבחור, לפעול, לנהל חשבון בנק, לקנות מתנה לאמן או ילדן או לאחיינית שלהם. נשים המשועבדות לגברים הרודים בהם ממש כמו במאה ב-18 בכל ארצות המערב.
יותר לא עוד. ילדיהם של נשים הסובלות בבית והמדוכאות ומשוללות חרות מחשבה, מעשה, עבודה ובחירת עיסוק. ילדיהן הם אלה החייבים לפעול עמנו, הלוחמות ונאבקות למניעת דיכוי האישה בכל מקום ובכל מסגרת. כי כל עוד האם אינה בת חורין הילדים הם אלה שנותרים לנצח בני המשפחה ...
אני פונה למערכת החינוך בישראל בתביעה: בכל ישוב ובכל עיר: החדירו את החינוך לשוויון ואי אלימות לגני הילדים, לבתי הספר היסודיים והתיכונים. כך, ורק כך, נבער את הנגע הרע והנורא הזה מקרבנו.
