צדק של קנגורו

בית המשפט העליון נחשב לפני כמה עשורים למוסד ממלכתי ואובייקטיווי, אך מאז שהשתלטו עליו אהרן ברק ומשובטיו, מאבד בית המשפט העליון בהתמדה את יוקרתו ואת אמון הציבור. זאת, עקב פסיקותיו, שאין להן כל בסיס בחוקי המדינה, ואין להן כל קשר לצדק, או לשוויון בפני החוק, אלא נובעות מגחמות שופטיו, ש"יש להם אג'נדה" (לפי הגדרת אהרן ברק עצמו).

והנה, בא בית המשפט העליון, והראה למי שפקפקו, שאכן החלטותיו מוטות, ואין בהן שמץ של צדק ושל שוויון. הוא המליץ סופית, שיש למנוע הפגנות של פעילי ימין מול ביתו הפרטי הפרטי (שמשופץ כעת בתקציב של מיליוני שקלים) של נפתלי בנט ברעננה.

מעניין, שאותו בית המשפט התיר להפגין מול ביתו הפרטי של אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, בפתח-תקווה, עד שחצה את הקווים, והצטרף לפוטש נגד נתניהו. אותו בית המשפט גם התיר להפגין מול ביתו הפרטי של בנימין נתניהו בקיסריה. הכל בשם הססמה, "הפגנות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה".

לקרוא לעקיבות המדהימה בהחלטות בית המשפט בעניין ההפגנות מול בתים פרטיים של נבחרי ציבור צביעות, זו לשון המעטה. המדובר במשהו, שנקרא בתורה, "אֵיפָה ואיפה", ובאמריקנית - "צדק של קנגורו".

עקרונית, אני מתנגד להפגנות מכל סוג מול בתים פרטיים של נבחרי ציבור - גם משום שיש להם משפחה ושכנים. לגבי המעון הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, הבעיה אינה פשוטה, כיוון שהוא נטוע בשכונת מגורים, שאיכות חיי תושביה נפגעת קשות עקב ההפגנות. כזכור, בימי רבין והסכם אוסלו הגבילו, באישור בית המשפט, את ההפגנות מול "בלפור" ל-500 משתתפים בלבד. אבל רבין, כידוע, היה מהמחנה הנכון והסכם אוסלו מצא חן בעיני השופטים, והם שאפו לקדמו.

הכל יחסי, קבע, כידוע, אלברט איינשטיין. בית המשפט שלנו אינו סבור כך: הוא החליט, בשם השוויון בפני החוק, כמובן, כי יוּתרו רק הפגנות, שיקבלו ממנו חותם כשרות.

חרפה

בניגוד לאמונות תפלות, ששררו בזמן היותי נער, לא האמנתי אז, שצבאנו טהור, צודק ונהדר. אמונה זו מלווה אותי מאז, ומקבלת חיזוקים ממעשי הצבא. התאכזתי מרוב הרמטכ"לים, ובעיקר, מארבעת הקודמים, והאמנתי, שאביב כוכבי יצליח להטות את עגלת הצבא, ויחזירה למסלול שפוי; ולא היא.

קחו, למשל, את הדרגות, שהעניק כוכבי להדי זילברמן ולהדס מינקה, מקורביו. ראו את התעלמותו מהביקורת הצודקת של יצחק בריק. שימו לב לעיכוב בהעלאת שכר משרתי החובה בעוד הצבא מיטיב מאוד,וכנראה, גם בניגוד לחוק, עם אנשי הקבע.

אלי קיי נרצח על-ידי איש חמאס ליד הר-הבית. היינו מצפים, שחנן, אחיו הצעיר - חייל חובה בצבאנו - יקבל יחס מיוחד ממפקדיו עקב כך. כנראה, הודיעו לו מאוחר על פציעת אחיו, ולמרבית הבושה, הסיעוהו מבסיס חטיבת הנח"ל לתחנת האוטובוס בערד, וזנחוהו שם, כדי שיגיע באוטובוסים לבית-החולים הדסה בירושלים. בעודו באוטובוס עודכן חנן בדבר פטירת אחיו.

דובר צה"ל הגיב על פניית ח"כ משה ארבל מש"ס לרמטכ"ל, כי הייתה טעות בשיקול הדעת של מפקדו של חנן. כדי להבין איך מכבסת המלים הצבאית פועלת, ציינו גורמים צבאיים, "בעת קבלת ההחלטה לא היה ידוע בוודאות שאחיו [של חנן] נפצע בפיגוע" [קישור].

זה מזכיר לי, שלפני כמה שבועות פרסמה כרמלה מנשה, כי חייל מילואים, שנפצע קשה ונזקק לטיפול, נאלץ לנסוע על חשבונו לטיפול, כיוון שנהג המונית ששלח אגף השיקום, ואמור היה להסיעו מביתו, לא היה מוכן להיכנס לשומרון ללא ליווי חמוש; וזה, כמובן, היה ידוע למי ששלחו את המונית. זו אינה חלם. זו סדום.

בל נשכח, הזכירה קרני אלדד, שאם אי-אפשר לנסוע ביהודה ובשומרון ללא ליווי חמוש - זו אשמת צבאנו המהולל, שמעל בחובתו לאבטח את האזורים הללו.

תגובת דובר צה"ל בעניין מחכימה מאוד: "מטעמי ביטחון החיילים והאזרחים בשירות צה"ל, ההנחיות לכלי רכב, ובהם מוניות בשירות צה"ל, אשר נעים מעבר לקו הירוק, מחייבות מלווה חמוש. מכיוון שאין אפשרות להעמיד מלווה בכל הסעה אזרחית, יש צורך שהמטופל יגיע למעבר הקרוב, כמו במקרה הנ"ל".

והנה בצאת השבת פורסם בטוויטר, כי לחיילים בבסיס האימונים (בא"ח) בחטיבת הנח"ל לא היה די אוכל בשישי-שבת, והם נאלצו לקנות חטיפים במכונות המוצבות בבסיס. מעניין איזו יצירתיות תהיה לדובר צה"ל בעקבות זאת.

אלימות

בעקבות פרסומי בטורי האחרון בדבר אלימות השמאל כלפי עיתונאים ימניים, קיבלתי רשימה ארוכה של התנכלויות אלימות כלפי עיתונאים, שלא ראו את האור הגנוז בשמאל. אך זה מתגמד לעומת מה שאמר חחים שדמי, המתואר כעיתונאי וכפעיל חברתי, בכנס "עוצרים את אלימות המתנחלים", שיזמה מר"ץ בכנסת: "תנו לנו את הרשות להפעיל נשק, אנחנו נעשה את העבודה עבור הפלשתינים. תוך זמן לא רב מאוד תהיה התארגנות שלנו על 'מאחז' בשטחים, נייצר את האבטחה לתושבים (פלשתינים, כמובן)". אפילו השר עיסאווי פריג' הזדעזע מדבריו, אך חס וחלילה לא השר ניצן הורוביץ.

דברי שדמי, שכמובן, לא זכו לטיפול משטרתי (כזכור, הוא פעיל חברתי. כלומר, חתרן שמאלני..., וכבר נחקר במשטרה על איומים על יאיר נתניהו) מהדהדים את ימי ה"סזון" ואת התנדבות המוני אנשי שמאל לכוח, שיילחם במתיישבי גוש-קטיף בהינתקות. לרוצים נקודת ציון מהימים האחרונים - דברי ההסתה (שגם לא זכו לטיפול משטרתי), שכתבה זהבה גלאון בעיתון לאנשים חושבניים בחודש שעבר. "התשובה לימין פשוטה", כתבה גלאון: "תקשיב, יא' חתיכת בהמה גזענית, הומופובית, שונאת זרים, שונאת נשים, שחותרת לגרור אותנו למשטר טליבאני - איננו פוחדים ממך. יש לנו עקרונות: שוויון, אהבת האדם, חרות, אחווה. ועכשיו לך מפה, לפני שנטפל בך כמו שטיפלנו בפשיסטים המקוריים". זו שפתה, שאורי צבי גרינברג קרא לה, "צואת פיה".

מי טיפל בפשיסטים המקוריים? כדי לפענח את הצופן, צריך לזכור, שצור מחצבתה של גלאון בחינוך הסובייטי - הרי זה הקומוניזם הדיקטטורי והרצחני הסובייטי, שהרג, בין השאר, יותר מ-25 מיליון רוסים, וכדי לבסס את שלטונו, דיכא באלימות קשה את תושבי ברית-המועצות ומיליונים במזרח אירופה. השלטון הזה, דרך אגב, תכנן בתחילת שנות החמישים שואה ליהודי ברית-המועצות (במסגרת "עלילת הרופאים"). מאז ילדותה בברית-המועצות מתעלמת גלאון מעובדת יסוד: הקומוניזם והפשיזם הם תאומים זהים; ולא בכדי שיתף יוסיף סטלין פעולה עם אדולף היטלר בתחילת מלחמת העולם השנייה.

מבטיחכם, לו ימני היה כותב דברים כאלה, או אומרם, מזמן זו הייתה כותרת ראשית, ובצדה רדיפה משטרתית בחסות היועץ המשפטי לממשלה. כנאמר ברומא, "מה שמותר ליופיטר, אסור לשור (Quod licet Iovi, non licet bovi)", גם במסגרת שוויון, עאלק, בפני החוק.

ימשיך לשדר

רמי יונס - ערבי, תועמלן ארסי נגד מדינת ישראל - ימשיך לשדר בתאגיד התקשורת הממלכתי כביכול, "כאן". כך החליטה, כצפוי, ועדת האתיקה של "כאן". בתגובה, כדאי, שנוריד את הרייטינג של "כאן" עד לאפס; ובבוא השעה צריך לסוגרו.

הסכם מים ושמש

"הסכם המים והאנרגיה עם ירדן", צייץ אראל סגל בטוויטר, "הוא כמו הסכם שותפות במאפיית בייגלה. אנחנו מביאים את הבייגלה, והירדנים מביאים את החור".

סגל התייחס להסכם בטרם נחתם בחשאי, תוך שחצר המלך עבדאללה השני ברבת-עמון מכחישה את קיומו. במימון איחוד האמירויות, תייצא ירדן לישראל חשמל ירוק בהיקף 600 מגה-ואט, וישראל תבחן ייצוא מים מותפלים בהיקף עד 200 מיליוני מ"ק.

איני מבין למה אנחנו מממנים את ירדן, ומחזיקים את כיסאו של המלך עבדאללה, כשהוא עוין לנו בגלוי, ופועל להתקרבות ממלכתו הרעועה לאירן.