עי של שפיות

ישראל אחרי שלטון משפחת נתניהו ומשרתיה הנרצעים, מתגלה כעי חורבות. פתאום הרעש וההמולה התקשורתית שהייתה מנת חלקו של העם סגולה החי בארצו, נעלמו ומה שנותר הוא לבנות את הריסותיה של מדינה החיה במשך יותר מידי שנים בצל מסיבות עיתונאים מאיימות ומפחידות אשר נועדו לטמטם את הציבור ולהותיר על-כנו את שלטון משפחת המלוכה. נכון, התקשורת, ברובה המכריע, ממשיכה בניסיונותיה להצית אש, לחפור בורות, להציג לציבור מציאות מעוותת כיאה לתקשורת הנשלטת על-ידי משפחות המלוכה והדיקטטורים הנלוזים, אך ידה קצרה להושיע... לעת עתה.

כמי שהפסיק מזמן לצרוך תקשורת ישראלית המתקרה ממוסדת, תקשורת השומרת על אמינות ואובייקטיביות למרות אוזלת ידה וחובבנותה, תקשורת השוטפת את מוחם של האזרחים באמצעות תוכניות ריאליטי שסופן ידוע מראש, והן זבל שנועד להשכיח מה באמת חשוב ומה טפל, ולמלא את כיסיהם של פטרוניה בעקבות מכירת פרסומות ואשליות, איני מופתע מהשתוללות אלה אשר נשלחו הביתה בבושת פנים. הם נוכחים לדעת שהפנדמיה הפוליטית המורעלת שהם הפיצו, אינה אפקטיבית יותר. ליבם גס כפיהם, ומעשיהם מעשים מגונים בעליל.

קחו למשל את מה שקורה בכנסת. זה הזוי. האופוזיציה בראשות האל עלי אדמות החליטה לא ליטול כל חלק בוועדות הכנסת. הטענות של חבריה מגוחכות. האופוזיציה צריכה לייצג אלטרנטיבה, צריכה להוות משקל נגד, לבקר ולנסות לחוקק חוקים לטובת הציבור שהיא מייצגת. זו חייבת להיות עבודתם של חברי האופוזיציה כי עבורה מקבלים חבריה את משכורתם הגבוהה, את כל ההטבות המפליגות, ומה לא. ומה הם עושים בפועל? כלום. ממשיכים לדאוג לביתם. זו פשוט הונאה, גניבה, מרמה. האמת היא שחלק נכבד מחברי האופוזיציה הנוכחית רגילים למעשים נלוזים מסוג זה. ואם בגסות רוח עסקינן, הרי חברי הליכוד שבאופוזיציה הם מצטייני נאומי השטנה הכתובים בשפת ביבים ומלאי ארס, דומים למדי לנאומים מן העבר שרובנו רוצים לשכוח.

קיבלתי מחבר הקלטה של ראיון שהעניק שר הביטחון, גנץ, ביום שישי, בתוכניתם של אופירה וברקו. צפיתי בראיון והקשבתי היטב לדברי השר. לא סוד הוא שלא אחת כתבתי נגד מעשה הרמייה של גנץ כשחבר לנתניהו והותיר רבים ממצביעיו, פעורי פה. אז והיום, הסבריו לא ממש שכנעו אותי. מה שכן ניתן לומר היום על גנץ שהוא מתפקד היטב כשר ביטחון, עובד בשקט ובשיתוף פעולה עם ראש הממשלה ושרים אחרים, ובסך-הכל, השקט הביטחוני נשמר. וזה העיקר. לא פוזות, לא שיגעון גדלות. עבודה קשה. זהו רווח גדול לאזרחי ישראל.

מקווים לטוב

הקורונה אינה מפסיקה להתל בנו. רבים הם המבקרים של הממשלה הנוכחית, ביניהם גם אלה שעד לפני חודשיים-שלושה היו בשלטון. זה נלוז, זה מבזה אך מאוד מקובל בקרב רבים. איני רוצה להכליל ולטעון שלמשמע הביקורת של אזרחים רבים על המגבלות הקיימות ואלה שעוד צפויות לרדת עלינו, אני נמלא כעס לא קטן. היות שאיני נוהג לפקוד אירועים שמחים כאלה ואחרים הנערכים באולמות, אני ניזון ממה שחברי הטובים מספרים בעקבות הרפתקאותיהם באירועים מסוג זה.

ברבים מאוד ממקומות אלה לא בודקים תו ירוק כלל. בפנים צפיפות איומה כשהרוב המוחלט של החוגגים אינם עוטים מסכות כלל. בבתי הספר ההפקרות גדולה עוד יותר. מורים המעיזים להעיר על מסכות הופכים למטרות נייחות לבליסטראות המילוליות של הסרבנים. המורים רוצים להגיע הביתה בשלום, ובהיעדר כל אפשרות להעניש את סרבני המסכות, המורים שותקים ומקווים לטוב. כך גם בתחבורה הציבורית.

הטירוף שפקד את הפוליטיקאים שהפסידו את השלטון ואת תומכיהם הרבים במוכנים להחריב כל חלקה טובה ובלבד שיחזרו לשלוט, תרבות ההתעלמות מההוראות לגבי הקורונה, המגבלות שעוד ינחתו עלינו בקרוב, בתוספת אי-אכיפה, כל אלה מעוררים תחושה של לבנוניזציה. אני מקווה שממשלת ישראל הנוכחית תדע להעז ולא להתפשר עם כל מחריבי המדינה ואוהדיהם, כדי להפוך את ישראל, שוב, לאי של שפיות ולא עי של חורבות.