מקהלת 'סומא באפילה' בשיר חדש

"תתי האדם האלה בשטחים הכבושים", הם ורק הם הסכנה הקיומית על שלום ישראל, שלום העולם, שלום החלל. הם ואין בילתם. להקת 'סומא באפילה', יצאה בהופעה מתוזמרת עם הלהיטים החדשים: על העיוורון, אני מוסרי, הם הרוע הצרוף, והשיר שנראה כי יהיה ההמנון של 'סומא באפילה', הרס העולם מתחיל מחומש.

הסולן יאיר גולן, כמעט רמטכ"ל, זיהה את התהליך העובר על העם בישראל ואימץ טרמינולוגיה של שנאת אדם מימי הסופה והסער. גולן החליט לשלב ידיים עם עמר בר-לב, השר לביטחון פנים מבאיש ריח החלוצים בפני מנהיגות העולם, ומפיץ תיאוריית הכזב והשקר, אלימות המתנחלים. אל שני הפוליטיקאים נושאי בשורת הריפוי, איחוי, שינוי, ודיכוי כל הגיג ומחשבה שאינו פרי מוחם הקודח הצטרפו עוד שלושה אלופי צה"ל בדימוס ניצן אלון, אבי מזרחי, וגדי שמני, טהרנים מקצועיים. שקט, עכשיו מצופפים שורות, תנו לי בטרומבון.

המשותף ללהקת 'סומא באפליה' הוא היותם יוצאי צבא בכירים, אנשים שאנו אמורים לסמוך על שיקול הדעת שלהם, על יכולת ראייה מפוכחת, על היותם מומחים בתחומם בעת שירותם את המולדת. מלהקה מעוררת עניין שכזו, 'סומא באפילה' יוצאים להיטים מקוריים כשהאחרון שבהם עם השם ההחלטי, פסקני, שם שאינו מותיר ספק: "אלימות המתנחלים מסכנת את ביטחון מדינת ישראל".

משהו השתבש במצפן של להקת 'סומא באפילה'. אל מול זכויותיהם כמשרתי המדינה אי-אפשר שלא לזעוק על האיוולת היוצאת מפיהם, על העיוורון היוצא ממקלדתם. מה קרה להיגיון הבריא, הפשוט, הצרוף? האם חלילה כמו שיש הטוענים לוחמנו המהוללים עוברים חינוך מחדש מדרגה מסוימת? האם מושתל בתנוך אוזנם שבב משבש מערכות?

עוד זכורה הסדרה המפוארת על שישה ראשי שב"כ אשר נדמה כי יצאו מאותו פס ייצור של להקת 'סומא באפילה'. האם להקת 'סומא באפילה' הייתה מעזה לשיר את תת-אדם, סכנה לביטחון המדינה, נוער זוועות על בדואים למשל, על ערביי ישראל למשל, על עולים מהגלויות השונות למשל? התשובה ברורה.

אל מול האלימות הרצחנית, הטרוריסטית, הפרועה והקשה של מחבלי הפנים אותם פגשנו בימי מבצע 'שומר חומות' במובלעות בדרום, בגליל, במרכז הארץ, כשהם שורפים בתי יהודים, כשהם מציתים רכבי יהודים, כשהם מבצעים לינצ'ים ביהודים, כשהם שורפים בתי כנסת, גני ילדים, מכינה קדם צבאית, מלון ועסקים של יהודים. כשהם חוסמים צירי תנועה מרכזיים, כשהם מורידים את דגל ישראל ומציבים תחתיו את דגל פלשתין, כשהם מניחים סלעים על פסי רכבת, כשהם תוקפים שוטרים, חיילים, כשיהודים נהרגים על-ידי טרוריסטים מלב מדינת ישראל.

את חברי להקת 'סומא באפילה' פגשנו בהחלטות הזויות על גבול שיבוש הדעת של צבא, משטרה ושב"כ. החלטות מטרידות ומדאיגות כמו לא להעביר כלי צבא בעורק ראשי של מדינת ישראל במבצע הבא, לא לאפשר לחיילים במדים לעבור בשכונות בעיר מעורבת, לא להסתער מול המון פורע. ומעתה אסור גם לנטוע עץ בנגב, על אדמת מדינת ישראל. להיות עם מבוהל, מדוכא, כבול בארצנו.

ישנה אלימות מסוימת מאוד, ממוקדת, בקרב צעירים בודדים המוכרים לכוחות הביטחון, מולם חובה להיאבק בכל הכלים החוקים. אני מסרב להתייחס לאלימות הקומץ המזערי בביטול, מניקובי צמיגים, גרפיטי, תוקפנות כלפי אנשי כוחות הביטחון וכן ביחס לערביי האזור ראויים לכל גינוי, אבל פרופורציה, טרור זה לא, סכנה לקיומה של מדינת ישראל, זה לא. ורק לחשוב שעל מקהלת 'סומא באפילה' אנחנו צריכים להישען, לסמוך, בם לבטוח ועימם לנצח.