ביום שישי 11 בינואר 2002 ניסו בני משפחה וחברים להשיג בטלפון את נמרוד אייל ואת רעייתו דליה אייל אך לא היה מענה. הזוג התגורר עם בנם היחיד בקומה רביעית בבניין בן 6 קומות ברחוב דב גרונר 13 בשכונת היוקרה רמת אביב ג' בתל אביב.

גם בשבת למחרת מכן ב-12 בינואר 2002 לא ענו בני הזוג או בנם לטלפון. אמו של נמרוד קבעה להיפגש אתו בבית קפה אולם הוא לא ענה לה לטלפון.

גילוי הגופות

ביום שבת 12.1.2002 בסביבות השעה 5 אחר-הצהריים נסע יונה אליעד,גיסו של נמרוד (בעלה של עליזה אחותו של נמרוד ) לבית משפחת אייל ברחוב דב גרונר, לברר מדוע לא עונים בני המשפחה לטלפון ומדוע אי-אפשר להשיג אותם. הוא מצא את תיבת המכתבים מלאה וליד הדלת הנעולה היו פזורים עיתוני השבת. הגיס פנה לשכנה שהחזיקה מפתחות רזרביים של הדירה. כשניכנס פנימה גילה את בני הזוג דליה ונמרוד בחדר השינה כשהם בבגדים רגילים חבוקים על המיטה, מתים.

על הריצפה בטרקלין הדירה מול חדר האמבטיה ישב הבן כראשו שמוט לפנים, גם הוא מת. המשטרה הוזעקה למקום. רופא קבע את מותם של השלושה. על גופותיהם לא נמצאו סימני אלימות. הדירה הייתה מסודרת ולא התגלו סימני פריצה סימן או ממצא שאדם רביעי היה בדירה. לא נמצאו בדירה סימנים למאבק או אלימות. חוקרי המשטרה עיינו בחשבונות הבנק של בני המשפחה ובשיחות הטלפון שקיימו, ערכו חיפש מדוקדק בבית אך לא מצאו שום ממצא כמו מכתב התאבדות או פתק של מי מבני המשפחה שיכול לשפוך אור על נסיבת מותם של השלושה.

המשטרה מיהרה למסור הודעה כבר למחרת כי היא משערת שאולי מדובר בהתאבדות, על-אף שלא נתגלו ממצאים המעידים על כך. יתרה מכך, מעדויות שגבתה המשטרה מבני משפחה, מכרים וחברים לעבודה של בני הזוג ובנם עלתה תמונה של משפחה מאושרת, חמה ונפלאה ולא נמצא מניע להתאבדות.

אב המשפחה, נמרוד אייל בן 57 היה אדריכל ערים ועבד במשרד תכנון ברמת-גן. הוא למד אדריכלות במילנו שם הכיר את אשתו דליה שהייתה סטודנטית לרפואה בעיר. ד"ר דליה אייל בת 53 הייתה רופאה בבית חולים איכילוב ובשנים האחרונות לפני מותה שימשה כמנהלת המוקד הרפואי של קופת חולים כללית בבית חולים איכילוב. בנם אסף (24) למד משפטים במכללת בשערי משפט בהוד השרון.

בני משפחה, חברים, מכרים, וחברים לעבודה שהכירו את הזוג ובנם שללו באופן חד-משמעי אפשרות כי התאבדו וסיפרו כי לשלושה היו תוכניות לשבוע הקרוב והם לא גילו שום סימני עצב, דיכאון או התנהגות של מצב משבר. היה ברור לכל מי שהכיר אותם שהם לא התאבדו.

בדיקות טוקסיקולוגיות הראו על הרעלת גז

גופות השלושה הובאו למכון הפתולוגי לרפואה משפטית בתל אביב ולא נמצאו עליהן סימנים לחבלות חיצוניות ופנימיות משמעותיות. אז בכל זאת מה הביא למותם של השלושה - מותה של משפחה שלמה? במקביל לקחו החוקרים את כל התרופות שהיו בדירה לבדיקה והמתינו לתוצאות בדיקות הפתולוגיה.

בינתיים סיפרה חוקרת משטרה שחשה מחנק וסחרחורת בעת ששהתה בדירה בה התרחש האסון. צוות החקירה החל לבדוק אפשרות שאולי מדובר בהרעלת גז. פרופ' יהודה היס, אז מנהל המכון לרפואה משפטית, הורה לקחת מהגופות דגימות לבדיקות טוקסיקולוגיות ואלה הראו כי השלושה מתו כתוצאה מהרעלה של פחמן חד חמצני.

חוקרי מכון התקנים ומשרד האנרגיה, מומחים לגז, הגיעו לבית בו התרחש האסון והחלו לפרק את ארובת תנור חימום - מערכת ההסקה של הבית שפעל באמצעות גז ומצאו שהיא סתומה על-ידי קן שבנו שם ציפורים.

החוקרים מעריכים כי מותם של השלושה התרחש בלילה של יום חמישי או יום שישי (11.1.2002). הארובה של תנור-מערכת ההסקה שפעלה בדירה באמצעות גז הייתה סתומה. גז רעיל חסר ריח התפשט בדירה. חלונות הבית היו סגורים ולא היה אוורור וכתוצאה מכך הצטבר בחלל הבית ריכוז גבוה של גז פחמן חד חמצני, שהוא כידוע גז רעיל קטלני, חסר ריח, ששאיפתו בכמויות גדולות יכול לגרום למוות תוך דקות.

החוקרים מעריכים כי הזוג נמרוד ודליה חשו סחרחורות לקו בערפול חושיהם והחלו מאבדים הכרה עד שנחנקו למות. הבן, כך מעריכים החוקרים, התעורר משנתו, קם ממיטתו וניסה להגיע לחדר האמבטיה. אבל התמוטט, התיישב על הרצפה, חושיו התערפלו, הוא איבד את הכרתו ונחנק למוות אף הוא.

תעלומה: החתולים ששהו בדירה בעת האסון לא נפגעו

פרט מעניין ומפתיע: שלושת החתולים שגידלו בני הזוג בדירתם ושהו בעת האסון בבית לא נפגעו.

בני משפחת אייל הובאו לקבורה ביום 14.1.2002 בבית עלמין ירקון. משפחה שלמה הייתה ואיננה.

מדיווחי העיתונות אני קורא כי כמה מעובדי חברת פז גז נחקרו במשטרת מרחב ירקון בחשד לרשלנות שגרמה למותם של שלושת בני משפחת אייל. איני יודע מה העלתה החקירה בעניין זה והאם הוגשו נגדם כתבי אישום.