1. האם
שלמה פילבר סיפק את הסחורה? האם עדותו של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שהפך לעד מדינה, מפלילה את
בנימין נתניהו? מן הסתם זו השאלה של רבים. התשובות שלי זהות לאלו שנתתי ובלי נדר אתן לאורך כל הדרך. א) כל עדות ניתנת להערכה, אולי, רק עם סיומה ולא לאחר החקירה הראשית בלבד, בוודאי לא אחרי ישיבה אחת מתוך תשע ישיבות מתוכננות. ב) משפט נתניהו כולו הוא פאזל ענק ללא תמונה מנחה; יהיה זה שרלטני או אידיוטי לטעון שהתמונה מצטיירת אחרי פיסות אחדות ומבודדות.
2. אחד הפרטים החשובים ביותר בעדותו של פילבר עלה מהר מאוד: הפגישה בינו לבין נתניהו במאי 2015, יום-יומיים אחרי שהממשלה אישרה את מינויו למנכ"ל משרד התקשורת, בה דנו במשימות העיקריות שעל הפרק. היא נמשכה 15-10 דקות, סיפר פילבר, וכאשר היה בדרך החוצה מלשכתו של נתניהו - אמר לו האחרון: "אלוביץ פנה אלי ואמר לי שיש לו בעיות במשרד, שחברת ייעוץ עשתה טעות, שקבעה מחירים לא נכונים. תבדוק את זה. אל תעצור את התחרות, אבל תראה אם אתה יכול למתן את המחירים" ועשה סימן של הורדה עם היד. "יש גם את סוגיית הטלפוניה וגם את סוגיית המיזוג של בזק-yes, תגמור את זה".
לפגישה הזאת אין תיעוד ביומניהם של נתניהו ופילבר, כי פילבר הסביר שפגישות מסוג זה היו מהרגע להרגע, כאשר ניתן היה להכניס את הראש ללשכת ראש הממשלה. פילבר רשם לעצמו את תכניה, אומנם בלי תאריך, אך לדבריו הרישום נעשה מיד אחריה. המועד חשוב מאוד, כי התביעה רואה בכך אות לחשיבות הרבה שייחס נתניהו לרצונותיו של
שאול אלוביץ, שכן הוא הורה לפילבר להיטיב עם אלוביץ מיד כאשר נכנס לתפקידו - ולשיטתה זוהי התמורה לשוחד בדמות הסיקור באתר וואלה.
תיאורו של פילבר ניתן לפרשנות משני הכיוונים. התביעה תצביע על כך, שבניגוד לחוסר העניין של נתניהו בתחום הטלקום (לעומת החשיבות הרבה שייחס לתכנים) ולהרגלו לתת הנחיות כלליות, כאן הוא נכנס לפרטי-הפרטים, הזכיר במפורש את אלוביץ - ולא את בזק - ונתן הנחיות שהיו מיטיבות עימו. פילבר אמר שכך ראה את הדברים בזמן אמת: הם נובעים מפנייתו של אלוביץ, לא מעבודת מטה סדורה, וההנחיות היו לטובתו. ההגנה תצביע על כך, שנתניהו דיבר רק בסוף הפגישה; אם זה היה חשוב לו, היה פותח בזה או לפחות מגיע לזה במהלך השיחה, ולא כאשר פילבר כבר עם רגל בחוץ.
3. היה רגע מתוח-משהו בעת עדותו של פילבר על הפגישה, כאשר התובעת, עו"ד
יהודית תירוש, ביקשה להגיש את הודעותיו במשטרה, לפחות בצורה נקודתית, משום שלטענתה הייתה סתירה בינן לבין עדותו. זה היה בשאלה האם פילבר הבין בזמן אמת שנתניהו פועל בשל בקשתו של אלוביץ או משיקולים מקצועיים. בעדותו הוא לא ממש ענה, בעוד במשטרה אמר במפורש שהשיקולים היו אישיים. בקשתה של תירוש הייתה מצומצמת מאוד, אך היוותה איתות לכך שהתביעה ערוכה למקרה בו פילבר יחזור בו - אולי עד כדי הכרזה עליו כעד עוין ואפילו ביטול ההסכם עימו לאחר מכן.
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן פתרה את הבעיה בכך שאפשרה לתירוש לרענן את זכרונו של פילבר, והוא אישר את דבריו בחקירתו. אבל בהמשך, כאשר פילבר מחוץ לאולם, אמרה תירוש על אותה פגישה: "אנחנו לא רואים נסיגה משמעותית, אבל אנחנו חוששים שיש ניסיון לכרסם במשמעות של אירועים ושזה יהיה גם בהמשך. אם הדברים נאמרו בעמידה או בישיבה, זה לא פער דרמטי. אבל חשוב שבית המשפט יראה את התמונה במלואה. גם אם הפערים לא משנים את כל התמונה, חשוב להציג אותם".
עוה"ד בועז בן-צור ו
ז'ק חן טענו, כי מדובר באיום על פילבר: אם לא תגיד מה שאנחנו רוצים - ההסכם איתך בסכנה. תירוש דחתה זאת בתוקף ואמרה שמדובר בציון המציאות המשפטית הידועה לכל. פרידמן-פלדמן אמרה פעמיים, כי לא מדובר באיום וביקשה מן ההגנה להניח למינוח זה. התביעה תהיה רשאית לבקש להגיש את הודעותיו של פילבר אם תרצה, הבהירה פרידמן-פלדמן. הטיעון הזה של ההגנה נראה כמיועד לאוזני קהלו של נתניהו ("התביעה מאיימת על פילבר וסוחטת אותו") ולא לשופטים, שוודאי יודעים היטב מה החוק - כפי שציינה פרידמן-פלדמן.
4. מה שאמרה תירוש, והודגש עוד יותר בהמשך הדרך, נראה כמו התממשות כמה מן התחזיות המקדימות: פילבר ינסה ללכת בין הטיפות - גם לא לסגת מעדותו, ודאי לא בצורה העלולה לסכן אותו בכתב אישום חמור, וגם לשמור על מעמדו בימין ובסביבתו של נתניהו (הן משיקולים אידיאולוגיים והם משום ששם רוב פרנסתו). בזיכרון עולה עדותו של
ניר חפץ, אשר גם תיאר את וואלה כאתר העושה את דברם של נתניהו ואנשיו, וגם דיבר בכעס עצום על חוקריו.
פילבר פתח את עדותו בשבחים רבים לנתניהו ובתיאור היחסים החמים ביניהם. הוא המשיך באותו קו כאשר תיאר את חוקריו כרוטוויילרים שרוצים להפליל ואינם רוצים לשמוע את הסבריו על מורכבות האירועים, וכך גם כאשר דיבר על מדיניותו המקצועית בעד בזק בלא כל קשר להנחיותיו של נתניהו. סביר להניח שמגמה זו תימשך בימים הקרובים ואף תתעצם בחקירתו הנגדית. האם זה ישנה מבחינת המשקל של עדותו? תלוי עד כמה יהיה גדול הפער בין שני הקווים. כל עוד פילבר ייצמד לליבת דבריו בחקירותיו, כל השאר יהיה בעיקר רעשי רקע.
נכון לעכשיו, יש לו טקטיקה ברורה: הוא אינו מכחיש דבר ממה שאמר בחקירותיו (ואף מדגיש שהכל היה אמת) - ומוסיף פרטים שאולי ירככו חלק מדבריו המפלילים. כן, נפגשתי עם אלי קמיר בגלל הנחייתו של נתניהו - אבל גם בגלל שרציתי לעבוד מול בזק. כן, לא היה לי מינוף מול בזק בגלל שנתניהו הורה לסייע לה - וגם בגלל שבאמת לא היה לי שוט נגדה.
לפילבר עצמו היה הסבר משלו, שלדבריו חשוב לזכור לקראת השבועות הארוכים של עדותו: "בסוף הכל מורכב ולא שחור-לבן. בכל אחד מהאירועים צריך לקחת שניים-שלושה מרכיבים ולבחון את המשקל שלו. פעם זה היה הרצון שלי להצליח, פעם זה היה כדי לגייס את אלוביץ לפרויקט הסיבים, פעם זה היה בגלל בקשתו של ראש הממשלה. בכל חקירותי אמרתי אמת; בסוף יש הקשר, וגם מה ש[החוקרים] לא רצו להקשיב. לכן אני לפעמים מרחיב ומסביר עוד משהו לתוך העניין הזה".
היה לו עוד הסבר: "אני מנסה להיות עכשיו מדויק לא ליום מסוים וחקירה מסוימת, אלא לתת את התמונה הכוללת. בחקירה אמרתי שאנשי בזק וסביבת ראש הממשלה שיקרו אותי; זו הייתה ההרגשה שלי. הייתי בסערת רגשות, התפרצתי והשתמשתי במילים חריפות שלא מאפיינות אותי". כלומר: לגמרי אמרתי את האמת, אבל לפעמים בביטויים חריפים מדי.
5. בניגוד לכל הפעמים הקודמות בהן הגיע נתניהו למשפטו, הפעם הוא היה כמעט לבד. בחוץ לא היו מפגינים בעדו ונגדו; לדיון הגיע רק ח"כ
שלמה קרעי שנטש אחרי דקות בודדות; אבנר נתניהו ישב לצידו אבל עזב בהמשך הבוקר. נתניהו עצמו דווקא ישב באולם כל היום, לראשונה מאז החל המשפט.
אולי נתניהו הוריד בכוונה את מפלס התמיכה, כי אם הוא עדיין רוצה הסדר טיעון - צעקות קולניות בגנות הרשויות ותקיפת עיתונאים, כפי שאירעו בשוליהם של דיונים קודמים, לא עוזרים לו. ואולי זהו איתות להתפוגגות חלקית של מעמדו, הן בעיני הציבור והן בתוככי מפלגתו. וזה שנתניהו ישב כל היום באולם - אולי מלמד שאין לו דברים חשובים יותר ודחופים יותר לעשות (ונציין שהכנסת בפגרה).
ציטוט היום
"הרבה פעמים מה שלוקח למנכ"ל שבוע ולעובד מדינה ממוצע חצי שנה, אצלו זה נגמר בחמש דקות" (שלמה פילבר על בנימין נתניהו).
