בשלושת הימים האחרונים שכבתי בבית מבלי יכולת לזוז. היה זה שילוב של חום גבוה, כאב גרון ורעידות בכל הגוף שמנעו ממני לא רק להגיע לבית הספר ולהמשיך להנחיל בתלמידיי את תוכנית הלימודים הישנה-חדשה (מי כבר סופר אחרי כל הרפורמות באיזו תוכנית מדובר?), אלא גם לבצע את המטלות הבסיסיות. ואז לפתע זה הכה בי. הבנתי מה הבסיס להתנגדותם של רבים מעמיתיי המקצועיים לרפורמה החדשה שאותה הציעה שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון - ביטול בחינות הבגרות בעיקר בתחומי הדעת ההומאניים, כתיבת עבודה סמינריונית המשלבת ארבעה תחומי דעת ו'הכנה לחיים' על-ידי נושאים הקשורים להתנהלות כלכלית נכונה.
ההתנגדות של רבים מן המורים לרפורמה הזו היא למעשה בגלל 'איבוד השליטה'. זה לא סוד עבור כל מי שעסק בחינוך כי צמד המילים 'בחינת הבגרות' עוזר להשליט, לרוב, סדר גם בכיתה המאתגרת ביותר. הרי זהו למעשה גם ההבדל בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה, ועתה עם ביטול הבגרויות חוששים רבים מאנשי החינוך כי בני הדור הנוכחי, שגם ככה ידועים בחוסר הכבוד וההערכה שלהם לסמכות, יאבדו לגמרי כל רסן. מה גם שתלמידים רבים מתקשים במטלות מסוג 'הכתיבה האקדמית' - מיזוג טקסטים, הסקת מסקנות, ביסוס עמדה, קישור בין הנושאים השונים וכיו"ב. אומנם התלמידים רוכשים 'ארגז כלים' זה בכל מקצוע הומאני אך משהו הולך לאיבוד במעבר שלהם בין התחומים השונים.
אך אולי זהו דווקא סוד הקסם של הרפורמה החדשה. סוף-סוף נוכל, אנו המורים בחטיבה העליונה, לעשות את מה שתמיד קינאנו במורים של חטיבת הביניים. נוכל להתמקד בנושאים מסוימים יותר, להרחיב את דעתם של התלמידים על-ידי דוגמאות מתחומים אחרים. הרי ממילא חלקנו מזכיר את ביאליק בשיעורי היסטוריה כדוגמה לחילון שעבר על יהודי רוסיה או חלק מציוויי המשפט העברי התנ"כי כבסיס לחוקי המדינה היהודית בשיעורי אזרחות. עתה נוכל לעשות זאת בצורה רשמית ולהראות לתלמידים את התמונה בהקשר הרחב שלה. נכון שמדובר אומנם במשימה מאתגרת יותר, אבל זהו תפקידנו כאנשי חינוך, בעיקר במאה ה-21 שבה התלמידים אומנם כבר לא פותחים אנציקלופדיות ולקסיקונים אבל בלחיצת כפתור יכולים להגיע לכל פרט מידע הודות למרשתת. כמובן שגם עלינו מוטלת החובה להראות להם כיצד לזהות מידע מהימן, אבל נראה שדווקא בזכות הרפורמה נוכל להצליח בכך יותר מאי פעם, הודות למקורות שאותם אלו יצטרכו לחפש.
אבל לתוכנית שאותה מכנה משרד החינוך בשם 'תוכנית המח"ר' (קיצור של ראשי התיבות של מדעי החברה והרוח) יש גם מחי"ר. מחיר זה חשוב שיובן הן על-ידי הנהלת משרד החינוך והן על-ידי המורים, אחרת רפורמה זו תרד לטמיון ואיתה האפשרות להנחיל לדור העתיד משהו מעבר לידע הצר והערכים המצומצמים (גם אם אלו נראים לו אוניברסאליים) שכל מורה מנסה להנחיל בתחום שלו. על כן, לעניות דעתי, המאבק של המורים ונציגיהם צריך להתמקד במחי"ר שאותה דורשת הרפורמה ליישם, ויפה שעה אחת קודם:
הצעד הראשון
מ - מרחב. אלו שלמדו במוסדות השכלה גבוהה בוודאי זוכרים שהחדרים בהם התקיימו המפגשים של הסמינרים או הסמינריונים היו שונים מחדרי ההרצאות. בשפת בית הספר, משמעות הדבר היא שעל-מנת שהמורה יוכל לתת לתלמידיו את מלוא תשומת הלב, יש להבטיח מספר קטן יותר של תלמידים בכיתות. משמעות הדבר, אם כך, היא שעל המערכת לגייס לתוכה עוד מורים או להגדיל את משכורתם של המורים שיצטרכו שעות פרטניות נוספות עבור ההנחיה. בנוסף, יש להקצות משאבים שאמנם נראים טריוויאליים אך לדאבוננו במאה ה-22 יש עדיין בתי ספר במדינת ישראל בהם אין חדרי מחשבים תקינים או נגישות קבועה לרשת האינטרנט במהלך יום הלימודים.
ח - חומרים. אומנם כל מורה מקצוע יודע את התחום שעליו הוא מופקד על בוריו, אבל כדי להתכונן טוב יותר לרפורמה יש לעשות צוותי חשיבה רב-תחומיים בית ספריים. מומלץ שכל צוות מורים אשר משובץ ללמד כיתה מסוימת יישב יחד לפני תחילתה של שנת הלימודים כדי לעבור על התכנים כדי לראות את נקודות ההשקה ביניהם. באופן כזה, תלמיד אשר יספוג את הנושא מארבעה מורים שונים, יזכור אותו בצורה טובה יותר משום שכל מורה ייראה לו לא רק כיצד זה מתבטא בתחום הדעת שלו, אלא גם כיצד הוא נוגע בתחומים האחרים שאותם הוא לומד. צעד מתקדם יותר יכול להיות כתיבתה של מקראה משותפת אשר תכלול את כלל הטקסטים של הנושאים השונים, כאשר בעידן הטכנולוגי של היום, זו אף לא חייבת להיות מודפסת אף שהדבר נתון לשיקולו של כל בית ספר.
י - ייחודיות. מורים רבים חוששים, ובצדק, כי כתיבתן של העבודות הסמינריוניות תוביל לכך כי אלו אשר יוכלו להרשות לעצמם יקנו את העבודות האיכותיות בעוד השכבות הנמוכות יותר מבחינה כלכלית יקבלו ציונים נמוכים. אך חשש זה קיים למעשה בכל תחום ואינו משהו חדש שנולד עם הרפורמה. לכן הייתי ממליץ על בנייתו של מאגר בו כל מורה יוכל לרשום את רשימת הנושאים שכותבים התלמידים שלו, ובכך יהיה קל יותר לעלות על העתקה. במקביל, כל מורה בבית הספר ירשום במאגר פנים בית-ספרי את תחומי המומחיות שלו בתוך תחום הדעת, וכך יוכל להנחות גם תלמידים שאינם שלו אם יש נושא שהוא בקיא בו טוב יותר, בעוד שהתלמידים יוכלו לבחור את המנחה הקשור בנושא שאותו אלו מעוניינים לחקור, כפי שהדבר קורה באקדמיה. בשלב מתקדם יותר של הרפורמה, ניתן אולי לחשוב על שיתופי פעולה בין-ספריים אך זה מצריך חשיבה עמוקה יותר.
ר - רצינות. אחד הסודות של מחקר אקדמי טוב הוא שאינו מוגבל מראש על-ידי צנזורה. עם זאת, ישנם נושאים רבים שעדיין מהווים טאבו בחברה הישראלית כאשר דווקא הם הכי מעניינים את התלמידים ועשויים להביא לתוצרים הכי איכותיים. עם זאת וכיוון שעדיין מדובר בתלמידים בבית הספר, מומלץ שמשרד החינוך ימנה נציג מטעמו אשר יהווה הסמכות שתאשר את נושא המחקר, כשם שהדבר נעשה במסגרת עבודת החקר במקצועות המוגבר השונים. אם ברצוננו לטפח דור פיקח וביקורתי, רצוי גם לאפשר מפגש בין קבוצות התלמידים לבין אותו נציג, בו הם ינסו להציג בפניו את טיעוניהם בדבר חשיבות המחקר שלהם. באופן כזה, התלמידים גם יטפחו בעצמם מיומנות חשובה נוספת לאקדמיה והיא לא רק כתיבת מחקר בצורה רהוטה, אלא גם לדעת כיצד לבסס אותו ולהגן עליו, כבר בתחילתו של התהליך ולא רק בסופו, עם הצגת התוצר המוגמר.
כמובן שישנם ממדים נוספים הנדרשים לביצוע רפורמה בסדר גודל כזה, ובוודאי שאין תוכנית שאין בה פגמים. כך למשל, לצורך הצלחתה של התוכנית, הייתי מתחיל את היישום שלה כבר מן הכיתות הנמוכות של חטיבת הביניים בכדי להרגיל את התלמידים לחשיבה באופן זה. מלבד זאת, אולי כדאי לשקול לא שילוב של כל הארבעה אלא מספר נמוך יותר, בעיקר עבור תלמידי הכיתות היותר חלשות מבחינה רגשית ולימודית. כמו-כן, זוהי גם שעתם הגדולה של המוסדות השונים אשר מכשירים את הדור הבא של המורים. הסטודנטים יכולים לעזור למורים, על תקן "עוזרי מחקר', כבר בשלבים הראשונים של לימודיהם ולא לחכות לשנת ההתנסות על-מנת להיכנס בפעם הראשונה לכיתות.
אם מבחן חיצוני הוא מה שקובע את חשיבותו של תחום דעת כזה או אחר בעיני התלמידים, ולא טיבו של המורה שמלמד אותו, הדרך בה הנושאים מועברים ובעיקר התהליך שהם עוברים במהלכו, סימן שנכשלנו כאנשי חינוך ובעיקר, עם כל הכאב שבדבר, חטאנו לאותו מקצוע שאותו אנו כה אוהבים ובחרנו ללמד. ידועה אמרה כי "מסע של 10,000 ק"מ מתחיל בצעד אחד", כאשר אם ברצוננו באמת ראויים לתואר 'פדגוג' (מוביל ילדים ביוונית עתיקה), הרי ראוי שאנחנו נעשה את הצעד הראשון בדרך הזו בעצמנו...
