תבהלה בשחקים (תסריט דמיוני)

נפתלי בנט ויאיר לפיד משולים לטייס ראשי וטייס משנה שמטוסם נחטף על-ידי טרוריסטים והם מסתירים זאת מהנוסעים. גם הדיילים במטוס יודעים את האמת אבל מעמידים פנים שהכול בסדר כדי לא לעורר בהלה. לכאורה, הכל כשורה. המטוס בתנועה וכול המערכות פועלות. הטייסים מכריזים בקשר שהטיסה מתנהלת כסדרה ועוד מעט מגיעים. אבל הנוסעים כבר הבחינו שמשהו לא תקין: זמן קצר אחרי ההמראה, המטוס שינה כיוון מהיעד המקורי ובמקום לנסוק הוא הולך ומאבד גובה. בנוסף, מבעד לחלונות אפשר לראות שרשרת הרים גבוהה ומאיימת ואם המטוס לא יתפוס גובה או ישנה כיוון בקרוב הוא עלול להתרסק.

לפני דקות ספורות, הטייס יצא לשירותים וכשפתח את הדלת נשמעו בעדה קולות מאיימים בערבית והוא מיהר להיכנס חזרה ולנעול אחריו את הדלת. מאז, הדיילות נקשו מספר פעמים על הדלת ואין תשובה. ברור לכולם שמשהו לא טוב קורה בקוקפיט הנעול. מבעד לפתח הצצה זעיר ראתה הדיילת עידית את שני הטייסים מתקוטטים ביניהם ומישהו שלישי שאינה מכירה יושב בכיסאם. עידית ניגשת לספסלים האחוריים ולוחשת לנוסעים שהמטוס נחטף על-ידי טרוריסטים והם חייבים לעשות משהו אבל הדיילת הראשית בעלת עיני השקד מהסה אותה מייד, דוחפת אותה לתוך תא השירותים ונועלת את הדלת מאחוריה.

בינתיים דיילת אחרת נעמדת ליד דלת החירום של המטוס ומסרבת לזוז ודיילת שלישית נושאת בידיה מצנח חירום על כל מקרה שלא יבוא. רחש של דאגה עמוקה עולה מהשורות האחוריות של המטוס שם נפגשים כמה מהנוסעים לטכס עצה. הוויכוח מתלהט: חלק טוענים שטייס המשנה הוא בכלל טייס מתחזה או אפילו אחד מהחוטפים. אחרים סבורים שהטייס הראשי השתגע והחליט לנקום בחברה ולרסק את המטוס על יושביו. אבל הרוב סבור שהטייסים הם בני ערובה בידי טרוריסטים מוסלמים ורק מתוך חשש לחייהם הם משתפים פעולה עם החוטפים. בינתיים, מתברר גם שבין הנוסעים יש טייס מיומן שמכיר ויודע להטיס את המטוס ולפני חמישים שנה אפילו שחרר בעצמו מטוס חטוף, אבל ברור שכדי שיוכל לעשות זאת מישהו חייב לעזור לו להשתלט על החוטפים ולסלק את שני ה"טייסים". לפתע המטוס מסתחרר בלי שליטה ונשמעות צעקות רמות מתא הטייס. בבת אחת האורות כבים והאויר נעשה דליל. לא נותר זמן. כולם קמים ממקומם ומסתערים על הדלת. קאט.

כך בוודאי, לא דמיין נפתלי בנט את סיום כהונתו כראש ממשלה. בנט דמיין עצמו כראש ממשלה אהוד או לכול הפחות מוערך. לכאורה, לנפתלי בנט יש כל מה שמנהיג ישראלי צריך: ימני, דתי מודרני, מתון, ציוני, חייל קרבי לשעבר והייטקיסט ואיש עסקים מצליח. בנט היה בטוח שייזכר בדפי ההיסטוריה היהודית כמי שחילץ את מדינת ישראל מוואקום פוליטי והציל את כולנו מבחירות חמישיות. הוא ראה עצמו כדבק שמחבר בין חלקי העם. לשון מאזניים שמוכן לשבת עם כולם (כמובן חוץ מביבי). מנהיג שנבחר על-ידי מעטים אבל משמש פה לרבים. ראש ממשלה של אף אחד ושל כל אחד. אבל שום דבר לא עבד כמו שתיכנן.

בנט לא דמיין שתוך חודשים ספורים הכל יתרסק והוא יישאר ללא כוח פוליטי וללא רוב פרלמנטרי. הוא לא ציפה שייאבד תוך זמן קצר גם את תמיכת בוחריו, גם את תמיכת חברי מפלגתו וגם את אמון העם. הוא לא האמין שתוך כמה חודשים ייאלץ לבגוד בכול מה שיקר לו ולמכור כל דבר שברשותו רק כדי לשרוד פוליטית. הוא לא העלה בדעתו שתוך זמן קצר יהפוך לבן ערובה בידי התנועה האיסלאמית ולבובה על חוט. בחלומותיו הרעים ביותר לא חזה איזה השפלות מצפות לו וכמה צפרדעים הוא ייאלץ לבלוע.

הוא לא תאר לעצמו שאפילו שותפיו הפוליטיים הקרובים ביותר יתייחסו אליו כסמרטוט ויינטשו אותו זה אחר זה וששותפיו לקואליציה יחרימו אותו. הוא לא ציפה שבכול פעם שייצא מביתו ייקראו לו "נוכל" ו"בוגד". בנט רצה טוב וחשב שהוא הפתרון אבל התברר לו קצת באיחור שהוא הבעיה. התברר לו שהוא העצם שתקועה בגרונה של המדינה ובגרונם של רוב אזרחיה. אולי זה היה פעם אצלו בידיים אבל עכשיו הוא כבר לא יכול לעשות עם זה כלום. לבנט נותרה רק אפשרות אחת להציל את המטוס, את הנוסעים ואת כבודו. וזה לא יהיה קל עבורו. עליו להכיר בכישלונו ולפנות את מקומו לפני שיהיה מאוחר מדי. כנאמר "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".