הצטרפותן של שבדיה ופינלנד לנאט"ו אמורה הייתה להיות פשוטה ומהירה ולציין שינוי היסטורי המכפיל בן-לילה את הגבול בין הברית לבין רוסיה. אבל אז טורקיה נכנסה לתמונה וניצלה את זכות הווטו שיש לכל אחת מחברות הברית ובלמה את תחילת התהליך. הסיבה הרשמית היא כעסה על מדיניותן של השתיים המעניקות מקלט למורדים כורדים, שבעיני אנקרה הם טרוריסטים.
ייתכן שהנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מנצל את כוח המיקוח שלו בשעת משבר כדי לסחוט מהמשבר עוד ויתורים, מנתח וושינגטון פוסט. העיתון דיווח, כי דיפלומטים בנאט"ו מאמינים שבסופו של דבר טורקיה תסיר את התנגדותה, אבל התהליך – שממילא אמור היה להימשך חודשים – יהיה כנראה איטי יותר ומסובך יותר מכפי שקיוו יתר המדינות החברות. בסוף השבוע הבטיח הנשיא ג'ו ביידן לשבדיה ופינלנד תמיכה מוחלטת של ארה"ב בהצטרפותן.
מבקרי תפקידו הדמגוגי של ארדואן טוענים, כי התנהלותו חייבת לעורר שאלות על תפקידה של טורקיה בברית. הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן ומי שהיה שגריר ארה"ב באו"ם, מייקל וולאס, הזהירו בשבוע שעבר: "הכישלון האסטרטגי הגדול ביותר של נאט"ו בשני העשורים האחרונים היה שהפחיתה בכוונותיו הזדוניות של פוטין ובמקביל המעיטה ביכולתן של חברותיו להפגין נחישות משותפת. הברית מסתכנת בחזרה על אותה טעות עם ארדואן".
ארדואן מנהל משחק מורכב מאז פלשה רוסיה לאוקראינה. ממשלתו אירחה סבבים מוקדמים של שיחות בין מוסקבה וקייב, אשר נקלעו למבוי סתום. אנקרה גם סירבה להצטרף לעיצומים המערביים על רוסיה וממשיכה לייבא ממנה נפט. שעריה נותרו פתוחים למבקרים רוסים והיא מקווה בגלוי למשוך הם הונם של אוליגרכים הנתונים לעיצומים.
בה בעת, לטורקיה יש היסטוריה ארוכה של יריבות עם רוסיה על הים השחור והיא מכרה לאוקראינה את הכטב"ם "בייטראקר" הממלאים תפקיד מרכזי במהלומות שחוטפים הפולשים. הכטב"ים הם כלי דיפלומטי בידיו של ארדואן: טורקיה סיפקה אותם לרוב שכנותיה, ואספקתם לאוקראינה חיממה את יחסיו עם המערב אחרי שנים של עימות, שנגרם בין היתר בשל רכישת מערכות נשק רוסיות בידי טורקיה. בחודש שעבר הסכים ממשל ביידן עקרונית למכור לטורקיה מטוסי אף-16. סביר להניח שוולדימיר פוטין לא יתעמת כעת עם ארדואן, במיוחד כאשר האחרון מעניק חבל הצלה לו ולאוליגרכים שלו.
ארדואן ועמיתיו מודאגים יותר ממצבה הכלכלי הקשה של טורקיה ומן הלחצים הפוליטיים לקראת הבחירות בשנה הבאה, העשויות להיות צמודות. מבחינתם, ככל שיימצא מהר יותר פתרון דיפלומטי למלחמה, וככל שיסתיימו מהר יותר הקשיים הכלכליים שהביאה עימה – כך מוטב. באנקרה מודאגים מהאפשרות של הסלמה בעימות ומאוכזבים מסירובו של המערב להתייצב מאחורי מאמציה הדיפלומטיים.
על-פי סקרים מעודכנים, יותר טורקים מאשימים את ארה"ב ונאט"ו (שכזכור טורקיה חברה בו) מאשר את רוסיה באחריות לעימות. הפוסט מסביר, כי הדבר נובע חלקית משנים של רטוריקה אנטי-מערבית בתקשורת המקומית, אשר לעיתים קרובות נבעה מארדואן עצמו. אבל גם רבים מיריביו של ארדואן מתנגדים לציניותן של המדינות המערביות, אשר חלקן שומרות על קשר עם ארדואן משום שהן רואות את טורקיה כחיונית להבטחת הניצחון באוקראינה.
