בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביידן היום בטוקיו [צילום: אוון ווצ'י, AP]
|
|
|
סוטה ממדיניות בת עשרות שנים
|
|
|
|
ביידן: נגן צבאית על טייוואן
|
נשאל במסיבת עיתונאים בטוקיו האם בניגוד להימנעות מהתערבות צבאית באוקראינה, תתערב ארה"ב בצורה צבאית אם סין תפלוש לאי העצמאי; תשובתו הייתה חדה: "כן"
|
נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, מאותת לראשונה (יום ג', 23.5.22), כי ישתמש בכוח צבאי להגנת טייוואן אם סין תפלוש לאי. ביידן נטש את העמימות האסטרטגית המסורתית של קודמיו, והעביר לסין מסר חריף במיוחד לנוכח החששות שמא היא תלך בעקבותיה של רוסיה באוקראינה ותנסה לספח בכוח את טייוואן. טייוואן שוכנת על אי-מול סין, כאשר ביניהן מבדילים מיצרי טייוואן. בצורתה הנוכחית הוקמה המדינה בשנת 1949 בידי צ'אנג קיי-שק, המנהיג הלאומני שהובס בידי הקומוניסטים של מאו צה-דונג במאבק על השליטה בסין ונסוג עם תומכיו אל האי. סין מעולם לא הכירה בעצמאותה של טייוואן אלא רואה בה חלק בלתי נפרד מן המדינה היבשתית. בלחצה של בייג'ינג, הרוב המכריע של מדינות העולם אינן מכירות גם הן בממשלת טייפה ורק 15 מקיימות איתה קשרים דיפלומטיים. ארה"ב הסירה את הכרתה המלאה בטייוואן כחלק מתהליך ההפרשה עם סין בשנות ה-1970, אך הבהירה שוב ושוב שהיא מחויבת לבטחונה ולקיומה העצמאי. טייוואן היא דמוקרטיה לכל דבר, והתמיכה האמריקנית בה נובעת הן ממניעים אידיאולוגיים והן כמוצב אסטרטגי חשוב מול סין. בארה"ב קיימת הסכמה נרחבת ודו-מפלגתית בראייתה של סין כיריבה האסטרטגית המרכזית של ארה"ב במאה ה-21, ומכן שיש תמיכה רחבה בהגנה עליה. ביידן מקיים השבוע ביקור בדרום-מזרח אסיה והבוקר ערך מסיבת עיתונאים עם ראש ממשלת יפן, פומיו קישידה. עיתונאי שאל אותו: "לא התערבת מעימות הצבאי באוקראינה, מסיבות ברורות. האם תהיה מוכן להתערב צבאית להגנת טייוואן אם הדברים יגיעו לידי כך?". ביידן ענה חד-משמעית ובקצרה: "כן". העיתונאי שב ושאל: "תתערב?". ביידן שב וענה: "זו המחויבות שלנו". הכרזתו של ביידן, שהגיעה ללא הקדמה וללא פרטים, הפתיעה כמה מאנשי ממשלו ששהו במקום - מדווח ניו-יורק טיימס. לאורך השנים הזהירה ארה"ב את סין מפני שימוש בכוח נגד טייוואן, תוך שימוש במונחים כלליים ובלא לומר עד כמה רחוק תלך כדי להגן על האי. באוקטובר שעבר כבר אמר ביידן, כי לארה"ב יש מחויבות להגנת טייוואן. באותו מקרה מיהר-הבית הלבן, בתחושה של בהלה, להבהיר שהדברים אינם מהווים סטייה מן המדיניות המקובלת.
|
תאריך:
|
23/05/22
|
|
|
עודכן:
|
23/05/22
|
|
איתמר לוין
|
ביידן: נגן צבאית על טייוואן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
פלג א
|
24/05/22 11:02
|
|
כשלונה הצבאי של רוסיה באוקראינה הפריך כמעט את כל התחזיות, והפתעה גדולה נוספת הייתה היעילות העצומה (לפחות עד עתה) של העיצומים המערביים עליה. אכן, למרבה הבושה, נרשמה התקדמות מועטה בלבד בהפסקת רכישת הנפט והגז ממנה בעיקר משום שאירופה לא הטילה אמברגו. בשל כך, דומה שרוסיה מתקרבת לשיא בעודף הסחר שלה. אז האם ולדימיר פוטין מנצח במלחמה הכלכלית?
|
|
|
הפיאסקו בגליפולי במלחמת העולם הראשונה נגרם, בין היתר, בשל משבר מזון עולמי. הצטרפותה של האימפריה העות'מאנית לגרמניה גרמה לחסימת ייצוא הגרעינים מרוסיה, אשר כללה אז את אוקראינה. חסימת המעבר מהים השחור לים התיכון, קיוו בריטניה ובעלות בריתה, תאלץ את הטורקים לצאת מהמלחמה ולחדש את המסחר הרוסי, מה שיוריד את מחירי המזון ויחזק את כלכלתה של רוסיה. אבל הנחיתה בדרדנלים ב-1915 הייתה אסון ובעלות הברית נסוגו לאחר שנה.
|
|
|
הצטרפותן של שבדיה ופינלנד לנאט"ו אמורה הייתה להיות פשוטה ומהירה ולציין שינוי היסטורי המכפיל בן-לילה את הגבול בין הברית לבין רוסיה. אבל אז טורקיה נכנסה לתמונה וניצלה את זכות הווטו שיש לכל אחת מחברות הברית ובלמה את תחילת התהליך. הסיבה הרשמית היא כעסה על מדיניותן של השתיים המעניקות מקלט למורדים כורדים, שבעיני אנקרה הם טרוריסטים.
|
|
|
מזמן נאמר שההגדרה של טירוף היא לחזור על אותו מעשה ולצפות לתוצאות שונות. על-פי הגדרה זו, הציבור מנותק מן המציאות אם הוא ממשיך לקבל הן את מה שאומר לו ענף הנפט והן את מה שאומרת לו התנועה הירוקה – טוען טום פרידמן, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס.
|
|
|
בתחילת חודש מרס, שבועות אחרי שסנאטורים קידמו חוק מרחיק לכת להרחבת התחרות בתחום הטכנולוגיה, התפרסם מאמר התומך בענף בעיתון במרחק 3,000 ק"מ מעמק הסיליקון. "במקום לתקוף את הפלטפורמות הדיגיטליות הללו, עלינו לעבוד עם החברות הללו על יזמות שתאפשר לעסקים שלנו לשרוד", כתב קלייטון סטנלי, נשיא ארגון לפיתוח עסקי בצפון-מזרח מיסיסיפי, בעיתון עסקים מקומי. טיעונים זהים הועלו במאמרים ברחבי ארה"ב ובמודעות שפורסמו כביכול בידי עסקים מקומיים, אבל מאחורי כולם – מגלה תחקיר וושינגטון פוסט – עמד גורם אחד: פייסבוק.
|
|
|
|