הכישלון של השריון הרוסי

הטנק הוא אחד מאמצעי הלחימה המפחידים ביותר, ורוסיה שיגרה לאוקראינה 1,500 מבין 2,800 הטנקים שלה. אבל פיליפס או'בריאן לא נמנה על מי שהתרשמו מהשריון הרוסי, וכבר בינואר כתב שאין לו היכולת לקצור הישגים ולהתפרס בצורה נרחבת בעת ובעונה אחת. הוא צדק, מציין גארדיאן, ולכן כדאי להאזין לו גם כעת. או'בריאן סבור שההתקדמות הרוסית נתקעה בעיקר משום שמלאי הטנקים וכלי הרכב המשורינים שלה הולך ואוזל.

בדוקטרינה הרוסית אמורות קבוצות תקיפה טקטיות לכלול עשרה טנקים ו-30 נגמ"שים הנושאים את התחמושת. התיאוריה, שמקורה בימי מלחמת העולם השנייה, היא שטנקים מאפשרים לפרוץ את קווי האויב ולנתק את כוחותיו או יעדים אסטרטגיים ממקורות האספקה - וכך להקל על המתקפה הסופית. הדבר מותנה בסיוע אווירי אפקטיבי, כדי למנוע ממטוסי האויב לתקוף את השריון.

בפועל זה לא קרה. בחזית הדונבס לא נראות אותן פריצות דרך שיש לצפות להן בלוחמת שריון מודרנית, ואשר מטרתן לכתר את האויב. הרוסים אולי הצליחו לחורר את ההגנה האוקראינית, אך לאחר מכן נעצרו. או'בריאן מצביע על הכישלון בכיתור העיר סייברודונצק ועל הירידה במספר הטנקים שהושמדו על-פי הדיווחים האוקראיניים כהוכחה לכך שלרוסים יש פחות טנקים בשדה הקרב. אוקראינה טוענת שהשמידה עד כה 1,300 טנקים, בעוד ההערכה העצמאית הממעיטה ביותר עומדת על 700 שהושמדו או נתפסו. הפנטגון מדבר על 1,000 טנקים ואו'בריאן סבור שזו הערכה נכונה. בסוף השבוע שעבר מסר משרד ההגנה הבריטי, כי רוסיה מוציאה מן המחסנים ומשגרת לחזית טנקים בני 50 שנה מדגם T62.

הדוקטרינה הרואה בטנקים כלי עוצמתי שאין דומה לו היא מיושנת למדי, כפי שאפשר לצפות מכך שיסודותיה כאמור במלחמת העולם השנייה. סרטונים רבים מראים כיצד טנקים רוסים מושמדים בידי טילים נישאים, שחלקם מיועדים לפגוע בחלק העליון של הטנק, בו השריון הוא החלש ביותר. רוסיה גם לא הצליחה להבטיח את העליונות האווירית החיונית, היא איננה מסוגלת לפטרל מעל כוחותיה, ומטוסים וכטב"מים אוקראיניים ממשיכים לפגוע בשריון שלה.

כיצד רוסיה הגיעה למצב הזה? היא לקתה בהערכת יתר של עליונותה האווירית ובהערכת חסר של מערכות הנ"ט הפשוטות והזולות שבידי האוקראינים, משיב גארדיאן. אם - כפי שהגדיר זאת או'בריאן - אנו עדים כעת למלחמה האחרונה של המאה ה-20, נשאלת השאלה כיצד רוסיה נכנסה בעיניים פקוחות לעימות שכזה. התשובה ברורה: לרודנים יש מערכות המיועדות לומר להם מה שהם רוצים לשמוע, וזה מה שקרה לוולדימיר פוטין.

הפרשנים נפלו ב"מלכודת האמריקנית"

ומדוע פרשנים כה רבים טעו בהערכותיהם המוקדמות? "רבים נפלו למה שאנחנו מכנים 'המלכודת האמריקנית': מאחר שהצבא האמריקני מסוגל לעשות משהו, אנשים נוטים לומר שאותן יכולות קיימות גם בצבאות אחרים. אבל הצבא הרוסי הוא חיה אחרת לגמרי. ארה"ב יכולה למחוץ אויב בעזרת מערכות אוויריות משוכללות ולהביס את ההגנה האווירית שלו, ובמקביל - לנהל מבצעי פריצה יבשתיים. רוסיה פשוט אינה מסוגלת", מסביר או'בריאן.

מובן שמבחינת אוקראינה כשלונו של השריון הרוסי הוא בשורות טובות, אבל אין זה אומר שסיום המלחמה נראה באופק ושביכולתה להדוף אחורה את הרוסים. או'בריאן צופה קיץ של מלחמת התשה, בעיקר נסיונות הדדיים להרוס את משאביו של האויב. זו הסיבה שאוקראינה ביקשה מן המערב מערכות טילים ארוכי טווח [הנשיא ג'ו ביידן הודיע הלילה שארה"ב תספק אותן].

במקביל יש מקום לאופטימיות מבחינתם של החוששים שמא הפלישה הרוסית היא תחילתו של עידן התפשטות צבאית ברחבי העולם. "המסקנה החיובית היא שמלחמה תהיה עסק קשה באמת", אומר או'בריאן. "ייתכן שצבאות ברחבי העולם מתבוננים ומגיעים למסקנה שבמלחמה יש המון סכנות חדשות בשל עוצמתם של כוחות זולים יותר, אז אולי יפחת הסיכון שהם יטלו אותן בעתיד".