מר שמואל פינקלשטיין, הקשבתי ברוב קשב להרצאתך המעניינת בדיור מוגן במגדלי הים התיכון בבת ים על החלום ושברו. הרצאתך התמקדה בחלום, שאנחנו נושאים כלפי דמויות מקראיות ושברו של החלום. תגובתי מתייחסת רק לשתי דמויות שהוזכרו בהרצאה - דוד ובנו שלמה שבנה את בית המקדש.
אני מצר, שבהרצאתך לא התייחסת למה שאני רואה חלום ושברו. החלום שלי על דוד ובנו והשבר שלי מהחלום, לצערי, שונים מכל מה שאתה הבלטת בהרצאה, שבהחלט הייתה מעניינת. רק אני מבקש לציין את מה שאני רואה כשברו של החלום.
המלך דוד - ששוכב עם רעיית קצין גבוה בצבאו ונותן פקודה לפיקוד העליון בצבאו לדאוג, שהקצין ימות בקרב רק כדי שהוא יישא לאישה את אשת הקצין הגבוה, שנלחם בחזית הקשה ביותר - זה עבורי החלום ושברו. את הפרט הזה לא הזכרת בהרצאתך. מי ששכב עם אשת איש ונתן הוראה להמית את בעלה אינו היה ראוי להיות מלך בישראל. הוא אינו ראוי שנשיר בהתלהבות שיר הלל - "דוד מלך ישראל חי, חי וקיים, דוד מלך ישראל..." ראוי ששר ההיסטוריה יעמיד את דוד לעמוד הקלון על מתן הוראה לקטוף את חיי הבעל, שהוא חושק באשתו.
שלמה הבן של דוד המלך, שבנה את בית המקדש, למעשה ניהל אורח חיים מופקר. צר לי, שאדם המנהל אורח חיים מופקר זוכה להקים את בית המקדש. את תוצאות אורח החיים המופקר אנחנו מקבלים בדברי בנו "אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים, וַאֲנִי (רחבעם בן שלמה) אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בְּעַקְרַבִּים" (מלכים א', פרק י"ב, פסוק י"א) - זה עבורי החלום ושברו. השבר של החלום מתבטא בתוצאה החינוכית, שבנו של שלמה מתנשא על עמו ואומר להם "אבי (שלמה) העמיס עליכם עול כבד ואני (רחבעם) אוסיף על-עלכם" התוצאה של המופקרות החינוכית בבית שלמה באה לידי ביטוי, כשבנו רחבעם אומר לעם ישראל - "קטני עבה ממתני אבי" (שם, פסוק י').
הפרטים "הפעוטים", שצוינו לעיל, לא זכו משום מה להתייחסות בהרצאה על החלום ושברו, ועל כך אני מביע את תמיהתי.
העדות המקראית על אורח חיים מופקר למעשה טומנת בחובה את היות שלמה לא ראוי לבנות את בית המקדש - "וְהַמֶּלֶך שְׁלֹמָה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, מוֹאָבִיּוֹת, עֲמוֹנִיּוֹת, אֲדוֹמִיּוֹת, צִידוֹנִית וְחִתִּית, מִן הַגּוֹיִים אֲשֶׁר אָמַר-יְהֹוָה אֶל-בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לֹא תָּבוֹאוּ בַּהֶם..." (מלכים א', פרק י"א, פסוקים א'-ב').
בשבילי החלום ושברו קשור בדמותה של מיכל בת שאול, שהיה לה חלק בחייו של דוד מלך ישראל. כואב לי שאת חייה ואת נפשה טבחו מעמדים של אלימות קשה מנשוא. ולמעמדים האלימים שהרסו את חייה של מיכל קשור דוד מלך ישראל. כואב לי, שהאלימות האכזרית, שהופעלה כלפי מיכל בת שאול, הייתה אלימות שהופעלה על-ידי מי שהיה אהוב לבה, דויד שהיה גם כן למלך על ישראל.
האלימות כלפי מיכל הופעלה על-ידי מי שמיכל נתנה למענו כל מה שהיא יכלה לתת, היא נתנה למענו את חייה.
קשה להשלים עם מהלך פוליטי בלתי מוסרי, שהסתיים בכך שחמשת ילדיה של מיכל בת שאול יהיו מוקעים בהר, הם יהיו נופלים מומתים, כשההוראה לכך ניתנה למעשה על-ידי דוד מלך ישראל, מי שהיה בעלה של מיכל בת שאול. חמישה ילדים שלא עשו מעשה רע מוצאים את מותם, כשדוד המלך נותנם לגבעונים כדי שימיתום, וזאת כשלגבעונים יש "טענות מוצדקות", שהמלך שאול, הסבא של חמשת הילדים, הפר ברית שהייתה להם עם ישראל.
ספר שמואל ב' פרק כ"א פורס בפנינו פשע אכזרי, שביצע דוד מלך ישראל. לאחר שלקח את מיכל בת שאול מפלטיאל בן ליש. דוד המלך מוסר את חמשת הילדים של מיכל שהייתה רעייתו, מוסר את חמשת הילדים, שנולדו לה מנשואיה לפלטיאל, לידי הגבעונים כדי שהם יטבחו את חייהם. על-פי פסוק ו' בפרק כ"א הגבעונים דורשים להמית אנשים ממשפחת שאול "וְהוֹקָעֲנוּם לַיֹהוָה". לבקשת הגבעונים נעתר דוד "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אֵתֵּן". ההדגשה היא על שתי המלים - "אֲנִי אֶתֵּן".
על-פי פסוקים ח' ו-ט' "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ דָּוִד... אֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לעדריאל בן ברזילי (שמו הנוסף של פלטיאל בן ליש)
וַיִּתְנֵם בְּיַד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעֵם בָּהָר לִפְנֵי יְהֹוָה". כלומר, דוד מלך בישראל נתן לגבעונים לרצוח (!!!) את חמשת ילדי מיכל בת שאול. אין כל הצדקה, שדוד מלך בישראל יהיה זה הנותן את ילדי מיכל רעייתו, שהם יֵרָצְחוּ על-ידי הגבעונים, גם אם שאול המלך פגע בגבעונים. לדעתי, זה מעשה לא מוסרי, שמלך בישראל ינהג כלפי ילדים שנולדו למיכל מנישואיה לאדם אחר. זו פגיעה בערכי קדושת החיים. זו אלימות בוטה וחסרת מעצורים כלפי אישה. האלימות הזו של דוד היא בשבילי החלום ושברו.
לצערי, מסירת חמשת ילדיה של מיכל, מי שהייתה רעייתו של דוד המלך, לידי הגבעונים בידיעה שבכוונתם להורגם, הופכת את דוד מלך ישראל למי שידו הייתה ברצח חמשת ילדי רעייתו. דוד ביקש לחסל אופוזיציה מבית, כי חמשת ילדי מיכל לא רכשו כבוד והערכה למי שפגע באמא שלהם, במי שהייתה בעבר רעייתו. הם אינם רוכשים כבוד למי שהיה גם שותף לרצח שר בצבאו ונושא לאישה את רעיית שר הצבא שנרצח. אני מעריץ את מיכל בת שאול, שחייה נהרסו על-ידי אלימות בוטה וגסה של גבר, שהיה למלך בישראל - דוד מלך ישראל, שלו אנחנו סוגדים עד היום בשיר הלל - דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל, חַי, חַי וְקַיָּם".
בשבילי החלום ושברו מקבל ביטוי בהוראה של דוד לקחת את שני ילדי רצפה בת איה, מי שהייתה במעמד של שפחה של שאול ולמוסרם לגבעונים. שני הילדים הם גם בני שאול המלך. אינני יכול לקבל הסבר, שיצדיק את נטילת חיי שני ילדי רצפה בת איה וחמשת ילדי מיכל שלא פשעו, ומסירתם לידי הגבעונים כדי שיטלו את חייהם. צר לי לסיים את המאמר, שהדוגמאות המעטות, שהבאתי הן לא רק בבחינת החלום ושברו, אלא הן מצביעות על מעשי פשע ואורח חיים לא מוסרי של המלך דוד ובנו שלמה. לעומת זאת כל מה שאמר כבוד המרצה על משה, אדון הנביאים, בהחלט מקובל עלי.
בְּחַדְרָהּ שֶל מִיכַל בַּת שָׁאוּל
הַזְּמַן לא הֵאֵט מֵרוּצוֹ בְּמוֹרָד.
בְּחַדְרָהּ שֶל מִיכַל בַּת שָׁאוּל
הַזְּמַן צוֹרֵר בְּלוּאֶיהָ
מְסַמֵּר נָשִׁיּוּתָהּ
מַזְחִילָהּ עַל גְּחוֹנָהּ
מֵהַיּוֹם שֶׁדָּוִד נְטָלָהּ מֵאִישָׁהּ
מֵעִם פָּאלְטִיאֵל בֶּן לַיִש
1 שֶׁהָלַך אַחֲרֶיהָ וּבָכָה
עַד עִיר בָּחוּרִים מִדָּרוֹם לְגַלִּים
וּבְמִצְוַת הַשְּׂרָרָה
שָׁב אֶל בֵּיתוֹ הַבּוֹכֶה .
מֵחַלּוֹן חַדְרָהּ בְּכִלְאָהּ
צוֹפָה מִיכַל בַּת שָׁאוּל
בַּחֲמֵשֶׁת יְלָדֶיהָ מוּקָעִים בָּהָר
נוֹפְלִים מוּמָתִים
בֵּין בָּשָׁר מְאֻבָּן וְדַם מְבֻרְזָל
שֶׁסֻּתַּת וְהֻתַּך בְּלִבּוֹ שֶל דָּוִד בֶּן יִשַׁי
וּבֵין וָאסָל בְּמַמְלֶכֶת גִּבְעוֹן
בְּשָׁלְחָם יַחְדָּיו אֶת יְלָדֶיהָ
אֶל מוֹתָם בָּהָר לִפְנֵי אֲדוֹנַי.
מֵחַלּוֹן חַדְרָהּ בְּכִלְאָהּ
צוֹפָה מִיכַל בַּת שָׁאוּל
בְּרִצְפָּה בַּת אַיָּה
נִלְחֶמֶת כִּלְבִיאָה בְּשַׁקָּהּ
לא לָתֵת
לְעוֹף הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם
וּלְחַיַּת הַשָּׁדֶה בַּלַּיְלָה
לָנוּחַ עַל גְּוִיּוֹת
שִׁבְעָה יְלָדִים -
חֲמֵשֶׁת יַלְדֵי מִיכַל
וּשְׁנֵי יַלְדֵי רִצְפָּה
מִתְּחִלַת קָצִיר בַּשְׂעוֹרִים
עַד נִתַּך מַיִם עַל הָאָרֶץ.
עַל אֶדֶן חַלּוֹן חַדְרָהּ שֶל מִיכַל בְּכִלְאָהּ
מִתְמַתֵּחַ לְאִטּוֹ כְּאֵבָהּ
פָּרוּס עַל פְּנֵי גִּדְרוֹת זְמַן חָלוּד
מָתוּחַ עַד אֹפֶק נָעוּל
שֶׁאָסָף לְחֵיקוֹ אֶת כָּל בֵּית אֲבִיָּהּ -
בֵּיתוֹ שֶל אִישׁ יְמִינִי
בָּחוּר טוֹב
וְאֵין אִיש בְּיִשְׁרָאֵל
טוֹב מִמֶּנּוּ,
מִשְּׁכְמוֹ וָמַעֲלָה גָּבוֹהּ מִכָּל הָעָם
וְעַתָּה מִשְּכְמוֹ וָמַטָּה
מְדַדֶּה בְּתַחְתִּיּוֹת שְׁאוֹל דְּמוּעוֹת.