הפינטק היא תעשיית הטכנולוגיה הפיננסית, אמצעי תשלום בטלפונים ניידים, מטבעות וירטואליים וכדומה, והפלא ופלא, אפילו עד לבנק ישראל וללשכת הנגיד הגיעה השמועה הזדונית שעל אף שישראל היא מעצמה טכנולוגית בפינטק, הרי שביישומי פינטק ובשימוש בכלי פינטק, אנחנו בסוף התור.
ונשאלת השאלה מדוע? האם למשל גם בשימוש בכלי ניווט אנו בסוף התור? האם גם ברכישות באינטרנט אנו בסוף התור? האם בטכנולוגיה צבאית אנו בסוף התור? כיצד ייתכן שדווקא בתחום מאוד ספציפי, תחום הבנקאות, אנו בסוף התור?
הפחד מאובדן השליטה
בואו אני אומר לכם מה אני מעריך. הסיבה שבתחום הבנקאות המתקדמת אנו בסוף התור היא שבנק ישראל, אותו בנק שעליו אחראי הנגיד, רוצה שנהיה בסוף התור. הוא נגיד מהדור הישן, יש לו הרבה כוח בידיים, והוא פוחד לאבד שליטה אז הוא תוקע אותנו בסוף התור (חלק מהחששות האלה מוצדקות, אך אסור שיהיה לחששות האלה אפקט מקפיא כפי שהוא כעת לטעמי).
הנגיד חושב שיש בעיה של רגולציה ותמריצים? אבל הנגיד הוא האחראי על הרגולציה הבנקאית, ומדוע הוא לא יוזם בה שינויים כפי שהיא משתנית בכל העולם?
האחיזה של הבנקים במרום רגיש
עד כאן תיארנו רק חלק מהתמונה, בואו ואספר לכם מה דעתי על חלקה השני. דעתי היא שבנק ישראל לא משנה רגולציה ותמריצים כי הבנקים מחזיקים אותו ואותנו במקום מאוד רגיש. הבנתם נכון, הוא מחזיק אותנו ב...צים.
הפינטק הוא כלי נהדר לשבירת המונופול של הבנקים על הכסף, הבנקים כמו כל מונופול לא רוצים לוותר, אז יד ביד עם הנגיד, או לפחות בעצימת עין של הנגיד (המפקח על הבנקים), הם חונקים את התפתחות הפינטק בישראל (ונותנים רק או בעיקר לפינטק של הבנקים להיכנס). האם זה בטוח? כלום לא בטוח, האם זה הגיוני? מאוד הגיוני. אם אני הייתי בנק גם אני הייתי כך חונק, ועובדה נוספת היא שהפינטק במכורתנו חנוק לגמרי, אפילו הנגיד כבר יודע על כך, אז מישהו ודאי חונק אותו, ומי חונק אותו? החונק מבוסטון?
ואיך בנק יכול לחנוק תעשיה? או אז בואו אספר לכם מה אני מעריך: על-מנת לבנות תעשיה, צריך חשבון בנק. היום, בשל מדיניות ייחודית של מלחמה בהון השחור הבנקים יורדים לחייהם של יזמים על-מנת לרדת לעומקם של המקורות הכספיים שלהם, ופתיחת חשבון עסקי יכולה לקחת שעה, אך גם שנה ושנתיים, וגם אין סוף, מה שנותן לבנקים כוח בלתי נדלה לחנוק כל תעשיה שהם בוחרים לחנוק. בנק ישראל מגבה אותם, לפחות בשתיקתו התמוהה והמוזרה. זו הרי מלחמת מצווה, זו המלחמה בהלבנת הון ובמימון טרור, ומי יהיה נגד מלחמה כזו?
האם הבנקים לוחמים בפינטק תוך שימוש פסול בכלים של מלחמה בהלבנת הון? אני לא יודע, הם מכחישים נמרצות, אך לו הייתי בנק ודאי הייתי כך פועל, ודאי אם הייתי יודע שבנק ישראל במקרה הטוב חורפ ובמקרה הרע ישתף פעולה בחניקת הפינטק - כי כבר אמרנו שבנק ישראל כולו הוא דור הפרדות, ודור הפרדות שונא רכבות, הוא מפחד מהן, הוא מפחד שהרכבות ייתרו אותו.
לא רק אחיזה מקום רגיש אלא גם אימה ופחד
בנק ישראל לא רק נתפס במקום רגיש על-ידי הבנקים, הוא גם משקשק מפני שערוריות נוספות הדומות לאלה שקרו לפני מספר שנים עם הבנקים שלנו בארה"ב. שערוריות אשר עלולות ח"ו לעצור בפני ישראלים והבנקים הישראלים את ערוצי ההשקעה המניבים בארה"ב, ובכך להחזיר את הכלכלה הישראלית לתקופת האבן.
הפחד המקפיא הזה גרם לטעמי לרגולטור, בנק ישראל, לשכוח לחלוטין שאחד מתפקידיו מתוקף חוק הבנקאות הוא להגן על הלקוחות, והוא נתן בפועל לבנקים יד כמעט חופשית (ניהול סיכונים אלעק) לרדת לחיי הלקוחות בענייני הלבנת הון. הרגולטור נשבה בידי הבנקים, ולפחות על-פי עדות אישית כמוסבר להלן, הוא מצפצף צפצוף ארוך על הציבור.
כתוצאה מכך פקידי השומה הפכו חייכנים וחבריים המחלקים מענקים לכל עבר, ובבנקים קיבלנו פקידים זעופי פנים, רווים עד מעל לאוזניים ב"קציני ציות", מקשיחי לב, חוסמי חשבונות, חונקי עסקים, למה? כי הם יכולים לחנוק אז הם חונקים. מלחמת מצווה - המלחמה בהון השחור.
אבל האם ההון הוא באמת שחור? זו כבר שאלה משנית. העיקר הוא הכיף שבמלחמה, העיקר הוא הכיף בלראות לקוחות מתפתלים על הקרקע על לא עוון בכפם, העיקר הוא להתעלם מזעקות הלקוחות המתפתלים, על-אף החובות המוטלות על בנק ישראל מכוח חוק.
נקודת ראיה אישית
נקודת המבט של הכתוב לעיל היא אישית, עקב הסתבכות עם אחד הבנקים. הבנק לא חשד בי בדבר, הוא לא ביקש ממני להראות לו דבר, לא ביקש להציג לו פרטים על המקור, סכומים במט"ח שהיו והנם צחורים יותר משלג. הצעתי לבנק והוא סירב לקבל, הבנק ביקש שאני אחתום לו על טפסים בחשבון קיים, אני סרבן חתימות סדרתי, היו לי הערות היורדות לשורש הטפסים, והנוגעות לכאורה למדיניות "ניהול הסיכונים" של הבנק בלבד ולכן סירבתי אשכרה לחתום. והבנק, אותו בנק שהיינו שותפים עשרות שנים אומר לי, או תיקח את הכספים שלך ושחרר אותנו, או תחתום, או שאני חוסם לך החשבון. אמרתי לבנק במילה אחת לא, ובשתי מלים "קפוץ לי" ואז כאשר הבנק הביא לידיעתי את מועד החסימה של החשבון, ומחוסר ברירה הבאתי את הנושא לפתחו של בג"ץ (נגד בנק ישראל, הבנק, רשות המיסים ואחרים), עתירה שהייתה GAME CHANGER לכולנו.
רק עם העתירה הזו (שנדחתה מסיבה טכנית, ועקב הסכמת הבנק להשהות את כוונותיו לחסום את החשבון), הבינה החבורה הזו שיש לה עסק עם עקשן פארך. במקביל אני הבנתי שעל אף שיש לי ארנק בכיס אינני בנק, והגענו לעמק השווה, לא חסמו ולא נעליים, לא החלפתי בנק, לא סגרתי חשבון, אני אפילו מתקבל ביראת כבוד בסניף, מקדימים לי שלום, מזהים אותי עם מסיכה ובלי תעודת זהות, מטלפנים אלי לשאול לשלומי, הכל דבש. לא כמו ראש העירייה אבל לפחות כמו הסגן.
הבית ספר שעשיתי אז על כלי ההון השחור הדרקוניים שמדינת ישראל, המדינה ה-51 של ארצות הברית במלוא מובן המילה, העניקה לבנקים שלה, חיברה אותי גם למידע רב הקיים ברשת על חניקת הפינטק הישראלי על-ידי הבנקים בהסכמה לפחות שבשתיקה של בנק ישראל, תוך שימוש בכלים של הלבנת הון שלא לכך נועדו, תוך פגיעה קשה ביותר באינטרס הציבור, תוך פגיעה קשה בקדמה הטכנולוגית של כלי הפינטק בישראל, ותוך ביצור המונופול הבנקאי בישראל.
מחקרי אינטרנט אינם ודאיים, על כל מידע באינטרנט, יש 100 מיידעים סותרים. הבנקים שוללים מכל וכל את האפשרות שהם חונקים את הפינטק באמצעות הכלים הכמעט בלתי מוגבלים שניתנו להם למלחמה בהון השחור. אך האינטרס הברור של בנקים לחנוק את הפינטק, והאמצעי שקיים בידם לעשות כן, די מעלים את החשש כי האינטרס והכלים חברו יחד, תוך שהנגיד כיבס אותם במילים "מבנה תמריצים" מבנה ותמריצים שהם סתם תירוצים כי האמת היא שהבנקים אוחזים אותנו במקום רגיש, ובנק ישראל נותר לגמרי לגמרי אדיש.
נ.ב נשלח לתגובת בנק ישראל ולא נתקבלה תגובה.
