הלקחים מפסיקת ההפלות בארה"ב

שוב אנחנו שומעים את צירוף המילים המסתורי "האקטיביזם השיפוטי". בדרך כלל משמשים בביטוי הפוליטיקאים מהימין. הם מלינים על כך שהשופטים בישראל, בפסיקתם, מגלים התערבות יתר במהלכים ובהחלטות, מחליפים, מזיזים הצידה את הזרועות האחרות במערכת השלטון: הזרוע המחוקקת והממשלה כזרוע המבצעת, מבטלים את ההחלטות שבהגדרה ניתנים לידיהן של השתיים האחרונות.

הפעם נזכרו במילים המגונות 'האקטיביזם השיפוטי' בצד השני של המפה הפוליטית - במפלגה הפוליטית הגדולה והעוצמתית ביותר בישראל, שאין בה בחירות פנימיות, אין הגבלות כהונה, אין נשיאת אחריות על החלטות שגויות ושמה: קרטל התקשורת הפוסט-ציונית-השמאלנית (ההגדרה של התקשורת בארץ כמפלגה היא לא שלי, לא לוקח את הקרדיט לעצמי). למרות שבדרך כלל הקרטל בז לימין המלין על מערכת המשפט, מכריז על הטענות של הפוליטיקאים הימניים כסכנה לדמוקרטיה, קץ שלטון החוק וכדומה.

מה נשתנה הפעם? שישה שופטי העליון בארצות הברית פסקו לא לרוחו של קרטל התקשורת הקומוניסטית העולמית (שהקרטל הישראלי מהווה הזרוע הפעילה שלו בארץ ומאשים אותם באקטיביזם). צחוק הגורל הוא בכך שבפסיקתם ששת השופטים דווקא הפגינו צניעות, הם לא כפו משהו על העם, לא גזלו מהמחוקק או מהממשל את סמכותם אלא להפך: פסקו כי עניין ההפלות לא בתחום העליון, אשר מופקד על הגנת החוקה האמריקנית. וכל עוד בחוקה זכות להפלות לא הוגדרה כזכות חוקתית - שהמחוקק (הקונגרס האמריקני) יועיל ויחליט בסוגיה - אחרי הדיון כמקובל. ייתכן שהקונגרס ברוב הדרוש יוסיף עוד תיקון לחוקה, לצד התיקונים על חופש הביטוי, זכות לנשיאת נשק וכו.

אז למה התקשורת אצלנו ובארצות הברית זועקת געוואלד? למה הצניעות והענווה של השופטים מקבלות תווית של אקטיביזם? למה התקשורת בארה"ב ובעקבותיה גם הקרטל-משנה שלנו מסלפים את החלטת העליון, טוענים, שהשופטים התערבו, אסרו, התירו...? למה מסיתים המון נגד השופטים, חוזים סוף לדמוקרטיה, סוף לחופש, סוף לעולם הנאור?

קיבל על הראש

הנה הגענו לעיקר. נשאיר את ניתוח המהלכים בארה"ב לידי האזרחים המודאגים שם, ואתרכז במצב בארץ. כאן השופטים כבר מזמן אינם עצמאיים, הם מצייתים לרצונו של הבוס האמיתי - קרטל התקשורת הפוסט-ציונית. כל עוד השופטים בהכנעה פוסקים לפי רצונו של הקרטל - הם נקראים שומרי הסף, מגיני הדמוקרטיה, אבירי שלטון החוק. התקשורת משמשת כלב השמירה של בתי המשפט. ברגע ששופטים מנסים לסטות מהקו המנחה - הם מיד הופכים לעבריינים. ולא משנה אם אתה שופט שלום, מחוזי או עליון, לא משנה כמה קבלות יש לך בשירותך לטובת הקרטל. בעבר כמה שופטים כבר הרגישו על בשרם את השיניים הנשכניות של התקשורת אשר בכתבה אחת מסוגלת להרוס לכל אדם בארץ את הקריירה, את המשפחה, את החיים.

הנה הדוגמה הבולטת האחרונה: יו"ר בית המשפט העליות בדימוס השופט המהולל אהרן ברק העז לומר לפני כחודשיים שבנימין נתניהו מגן על עצמאותו של בית המשפט. מיד קיבל על הראש מהתקשורת (מותר לכתוב 'קיבל על הראש' כשמדובר בשופט עליון בדימוס? אם לא - אז תקראו: 'קיבל נזיפה') - ומיהר לתקן את עצמו: 'התכוונתי שבעבר נתניהו הגן על בית המשפט, וכיום הוא כבר חדל להגן'. קרי - דמו מותר.

מה הלקחים מהפרשה בארה"ב? ראשית, לא יועילו כל הדרישות לשינויים ולרפורמות במערכת המשפט - לא החלפת השופטים, לא בחירת השופטים על-ידי העם, לא הבחירה על-ידי הח"כים, לא פסקת ההתגברות; בארה"ב שופטי העליון נבחרים על-ידי הפוליטיקאים - אך זה לא עוזר, הם רובם פוסקים לפי רוח המפקד, לאמור - קרטל התקשורת הקומוניסטית האמריקנית. אותם השופטים שמונו על-ידי טראמפ, יישלחו אותו לכלא על עבירה מדומה אם הדברים יגיעו לידי כך.

הקריאות 'לרסן' להגביל, לסרס את מערכת המשפט, רק משחקות לידי הקרטל אשר מצליח להציג את המבקרים כקיצוניים, כמתנגדי חופש, כסכנה לדמוקרטיה ובשו-שו מקדמים את האג'נדה של הקרטל: להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה דוגמת לבנון, סוריה, לוב.

אם יש רצון להבטיח שיפוט הוגן בארץ, לזכות בבית משפט עצמאי - יש לפרק את קרטל התקשורת הפוסט-ציוני עם אג'נדה פוליטית מובהקת, כפי שמפרקים קרטלים ומונופולים בתחום הכלכלי, ולהבטיח את גיוונה של התקשורת, פלורליזם אמיתי ולא מדומה, לטובת מערכת המשפט. כשבזירה הציבורית פועלים באופן עצמאי ללא תכתיבים של התקשורת המאוג'נת, זרועות השלטון יתחרו ביניהם, יפגינו שרירים, יתווכחו, ישלימו, אך יגיעו לעמק השווה - לטובת השלטון, לטובת המדינה, לטובת העם, שמגיע לו לקבל החלטות לגבי גורלו, כי הוא הריבון.