אסתרא בלגינא קיש קיש קריא

דיוק

"בית המשפט העליון שייך לנו, השמאלנים", כתב רוגל אלפר בהארץ (27 ביוני 2022), ודייק לחלוטין. דוּז פוּאן, רוגל. הגדרה קולעת יותר קשה מאוד לתת.

שִתקו ושלמו - בפקודה!

הדיון בכנסת על הפנסיות לאנשי הצבא יהיה חסוי, וייסגר לתקשורת, והציבור לא יידע על מה ולמה עליו לשלם לאנשי הקבע גמלאות עודפות. למרות הוויכוח הציבורי על ניפוח הפנסיות וניהול מנגנון השכר בצבא, דיון חברי הכנסת במחלוקת יהיה חסוי - לדרישת הצבא.

מי שסבורים, כמוני, שוועדת הכנסת לחוץ ולביטחון היא חותמת גומי לגחמות צה"ל ומערכת הביטחון, קיבלו חיזוק לעמדתם בשבוע שעבר, כשוועדת-המשנה של ועדת החוץ והביטחון, בראשות ח"כ משה טור-פז (יש עתיד), אמורה הייתה לעסוק, בין היתר, בטענה להעדפת אנשי קבע ותיקים על חשבון קצינים צעירים ובהחלטת צה"ל לשמר כוח-אדם איכותי דווקא באמצעות הטבות פנסיוניות. הוועדה החליטה, כי הדיון יהיה חסוי, למרות שאינו כרוך בחשיפת מידע ביטחוני רגיש, והנו עקרוני. ממילא הציבור ישלם, ואין צורך שיידע על מה, שכן, כידוע, זה צבא העם.

הפקעה

בחוף האון בדרום-מזרח הכינרת הושק בשבוע שעבר אתר קמפינג חדש, שכולל חוף פרטי. כלומר, עוד מישהו מפקיע מאתנו את חופי הכינרת. מעניין מה עושות הרשויות, כדי להחזיר לנו, לציבור, את חופי הכינרת, שנחמסו משך השנים מאתנו?! כנראה, נצטרך להגיע לבג"ץ, כמו תושבי בית-שאן בעניין נחל אסי, כדי לשחרר את חופי הכינרת מידי מי שהפקיעם מאתנו.

חלול

רציתי לכתוב משהו על דברי השטנה של גדי סוקניק, אך החלטתי להימנע. רק אזכיר, כי יהיר לפיד, נערצוֹ, בור, חסר השכלה - ריקא חלול, שניסה לקבל בקומבינה תואר ד"ר באוניברסיטת בר-אילן מבלי שהיה ראוי ללמוד בה לתואר הראשון. נדמה לי, שלבסוף התקבל מתוך רחמים ללימודים לתעודה בחוג לדוּק בגינה ליד מכללת זרנוגה עלית. על יאיר לפיד ועל מעריציו אמרו חכמינו, "אִסְתְּרָא בְּלָגֵינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא". כלומר, מטבע קטנטנה, שמשקשקת בתוך כד, עושה רעש גדול.

ראוי לדעת, כי ביזוי האויב, או היריב, הנו אך שלב ראשוני לקראת חיסולו בתהליך של רצח חסר רגשות אשמה. השיטה מלווה את השמאל הישראלי עוד מימי מלחמת העולם הראשונה, והניבה רצח יהודים ב"סזון", באירוע "אלטלנה" בהפקרת הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, ניצנים ומשמר-הירדן בתש"ח ועוד לפניהם, רק מפני שהפריעו לשמאל לתפוס את ההגמוניה ב"יישוב", או איימו עליה.

אולי נובע הביזוי הנוכחי מפחד קיומי של המיעוט האחוס"לי (אשכנזי, חלוצי, ותיק, סוציאליסטי ולאומי) המתמעט, שאוחז בהגמוניה בשארית כוחותיו, כדי לינוק עוד ועוד מעטיני המדינה, וספינתו טובעת לנגד עיניו. סדרות הביזוי, שמדיפות ריח כבד של גזענות ושל אנטישמיות (עיינו בערכים יאיר גולן, אביגדור ליברמן, יהיר לפיד, עודד קוטלר ועוד כמה), הנן כמו שריקה של מי, שהולך בחשיכה - נובעת מפחד, ונועדה אך ורק לחזק את רוחו - כמו רוכב אופניים, שדורך כלפי מטה, וכפוף כלפי מעלה.

מקווה, שהליכוד למד משנת האסון של ממשלת הזדון, הכחש והמרמה, ויידע סוף-סוף לשלוט כיאות, ויעמיד את המיעוט האלים והשבע מדי על חשבון שאר האומה על מקומו. המיעוט הזה עשה לו סמינר מרוכז בן שנה בשיטות שלטון ובעזות-מצח, והליכוד ושותפיו חייבים לדעת עכשיו, שלהגנת הדמוקרטיה הישראלית, עליו לגמול למיעוט מנה אחת אפיים, בהתאם לשיטות הנבזיות, שהמיעוט הפעיל בשנה האחרונה.

לא ביקרו כראוי

בעודנו מתכוננים למערכת הבחירות הקרבה, כדאי לזכור, כי, בניגוד לטיפשות הבוטה, הרווחת במקומותינו, למרות שעלותן יקרה, בחירות חיוניות לדמוקרטיה. לכן, כדי להבטיח, שארצות-הברית תישאר דמוקרטיה, רצו אבותיה המייסדים לקיים בחירות כל שנה. לבסוף, כידוע, התפשרו על בחירות לנשיא כל ארבע שנים, ועל בחירות-משנה כל שנתיים, שבהן נבחרים שליש מחברי הסנאט וכל חברי בית הנבחרים.

במסגרת ההכנות למערכת הבחירות, כדאי לשים לב לדוח מבקר המדינה על ועדת הבחירות המרכזית, שפורסם לפני כמה חודשים. המבקר מצא, כי הוצאות מערך הפיקוח על טוהר הבחירות זינקו פי שלושה בבחירות האחרונות, והוא גדל מאוד, אבל בקלפיות הרגישות בהגדרת הוועדה (שמונה-עשר אחוזים מכלל הקלפיות) לא היו מפקחים.

המבקר מצא עוד, כי המידע במערכות הממוחשבות של ועדת הבחירות בנוגע לטיפול בחשדות לפגיעה בטוהר הבחירות היה חסר. בין היתר, התגלו חוסרים בכרבע מהדיווחים, שהטיפול בהם הסתיים בנוגע לבחירות לכנסת ה-22, בכשליש מהדיווחים, שנסגרו בנוגע לבחירות לכנסת ה-23, וכמעט בארבעים אחוזים מהדיווחים, שנסגרו בנוגע לבחירות לכנסת ה-24.

ועל כך נאמר בתלמוד "לאו עכברא גונבא אלא חורא גנב". כלומר, לא העכבר גנב, אלא החור, שנותר פעור ללא שמירה. מי שהתרשלו בפיקוח על טוהר הבחירות בקלפיות חשודות, ידם בזיופי הבחירות, אם היו שם. ועוד משהו קטן הוסיף מבקר המדינה השבוע בכנס באוניברסיטת תל אביב - ועדת הבחירות יָשנה בשמירה, ולא התכוננה להגנת סייבר על טוהר הבחירות.

מצוקה

פרסום של האקדמיה ללשון העברית פתר לי מצוקה. כותבת האקדמיה, "מָצוֹק בחולם משמעו מְצוּקָה: 'צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי' (תהלים קי"ט, פסוק קמ"ג), והוא קשור לפועל הֵצִיק ... [הגזור] מהשורש צו"ק - אחיו של השורש עו"ק, שממנו המילים מֵעִיק, מוּעָקָה, תְּעוּקָה ועָקָה (stress).

לעומת זאת, מָצוּק בשורוק הוא סלע זקוף וגבוה, ומקור המילה בספר שמואל א'. בשירת חנה נאמר: 'כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל" (פרק ב', פסוק ח'). 'מצוקי ארץ' הם עמודי הארץ, היסודות שהארץ עומדת עליהם ... המילה מָצוּק נזכרת גם בסיפור על יונתן בן שאול ונערו, שטיפסו אל עבר חיילי פלשתים: 'ּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה ... הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מוּל גָּבַע" (שמואל א' י"ד, פסוקים ד'-ה'). יש הרואים במילה מָצוּק כאן שם תואר שפירושו 'עומד', 'מוצק', ואילו לדעת אחרים גם כאן מָצוּק הוא עמוד: שן הסלע ניצבת כעמוד ...

בלשוננו היום המילים צוּק ומָצוּק קרובות מאוד במשמען. נראה שמקובל הן בציבור הן בקרב אנשי המקצוע להשתמש במילה צוּק לציון סלע מבודד הבולט מעל פני השטח, ואילו המילה מָצוּק מציינת קיר אנכי בעל חזית רחבה, המצוי בעיקר בחופי ימים, נהרות או אוקיינוסים וכן במדבריות (אך יש המשתמשים במילים בהיפוך המשמעויות) ...".

מתי?

כשראש הממשלה החליפי - וחס וחלילה, ראש ממשלת המעבר - בור ועם-הארץ, אין פלא, שבאפליקציה להכנה לבית-הספר לקצינים בצבאנו המופלא מופיעה השאלה המדהימה, "מתי עלה אלכסנדר מוקדון לשלטון באימפריה הרומית"? ותודה לשאי אבידן, שהעלה זאת לטוויטר.

זילות

כ-81 אלף סטודנטים קיבלו תארים אקדמיים מהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל בשנת הלימודים האקדמית תשפ"א (2020/21): 39,100 - מהאוניברסיטאות, 31,400 - מהמכללות האקדמיות, 10,500 - מהמכללות האקדמיות לחינוך, כך דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס).

כמחצית ממקבלי התואר הראשון למדו במדעי הרוח והחברה (48.3 אחוזים), 13.9 אחוזים - בהנדסה ובאדריכלות ושלושה-עשר אחוזים - בעסקים ובמדעי הניהול. להשוואה, בשנת תש"ן (1989/90) היה שיעור מקבלי תואר במדעי הרוח והחברה - 53.8 אחוזים, בהנדסה ובאדריכלות - 15.8 אחוזים ובעסקים ומדעי הניהול - 4.8 אחוזים.

כמות מקבלי התואר השני גדלה ב-9.4 אחוזים, לעומת שנת תש"ף, ו-1,600 קיבלו תואר שלישי באוניברסיטאות. עם זאת, החלק היחסי של מקבלי התואר השני מהאוניברסיטאות (57.9 אחוזים) קטן בכארבעה אחוזים מחלקם היחסי בתש"ף.

זילות התואר האקדמאי ניכר מאוד מנתוני הלמ"ס. התואר הראשון משמש, בעיקר, כדי שמועסקים יקבלו תוספות שכר, וערכו נחות. לכן, רבים אינם מסתפקים בו, ולומדים לתואר השני. זאת, בצד תופעה מעניינת, שגרמה תעשיית ההיי-טק - אין צורך בתואר אקדמאי כדי להתקבל, להצטיין, ולקבל משכורות עתק בה.

כמי שהיה מעורב בקבלת האישור לפתוח את המכללות האקדמאיות, אני סבור, שהאקדמיה הישראלית צריכה לעבור בהקדם שינוי נועז, שיגביר את המצוינות של בוגריה. את התלמידים לתואר הראשון במדעי החברה והרוח יש למיין, ולהקצות למעט המצטיינים את מיטב המרצים בכתות קטנות באוניברסיטאות המחקר. השאר - ילמדו במסגרת אחרת, המונית, שתנפיק להם לבסוף את התוספת האקדמאית לשכרם. כיום מתבזבזים המרצים (שאינם בחופשות ממינים שונים בחו"ל) בהוראה ברמה גבוהה למי שמעוניינים, בעיקר, בתעודה, ולא בידע.

אותו הדבר בפקולטות למשפטים. כידוע, בארצנו לא היה נחוץ תואר אקדמי כדי להיות עורך-דין. לפי השיטה הבריטית, די היה במעבר בחינות הסמכה ללשכת עורכי-הדין. הפקולטות למשפטים צריכות להתמקד בהוראה למי שפניהם למחקר ולא לעריכת-דין.