בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
המצטיינים: חליחל, אבנון, בן-יצחק, סבן-נוי
|
|
|
כיצד להפסיק את הברדק בימי המוקד הפליליים
|
סיכום שנת המשפט תשפ"ב של המדור "שיפוט מהיר": נתקלנו בבעיות רוחב ובראשן חוסר היכולת לקדם תיקים בימי המוקד ● הצבענו על בעיות גם בדיוני מעצרים, חדלות פרעון ותביעות קטנות ● בצד החיובי: 16 מבין 28 השופטים שקיבלו ניקוד זכו לציון המירבי
|
ארבע פעמים בשנת המשפט היוצאת הצביע המדור "שיפוט מהיר" על הבעיות המבניות הקשות והקבועות בימי המוקד הפליליים. נסיון העבר מלמד, כי הבעיות הללו לא צצו לפתע השנה, אבל אולי בצירוף מקרים - השנה היינו ביותר ימי מוקד והרושם המצטבר היה עז יותר. בבואנו לסכם את המדור בשנת המשפט תשפ"ב, זוהי המסקנה הבולטת ביותר - לצד עוד כמה נושאים מבניים ושופטים הראויים לציון מיוחד, הן לשבח והן לגנאי. ימי המוקד נועדו לייעל את הטיפול בשלבים המוקדמים של ההליך הפלילי ובעיקר ההקראה. הרעיון נכון: אותו תובע משטרתי יוכל לטפל בכמה וכמה תיקים, לפעמים גם כמה סניגורים יהיו זהים, השופט יוכל לעבור במהירות מתיק לתיק, אפילו הקלדנית תכיר את המונחים ומילות המפתח. הבעיה היא, שלמעט השופט עצמו - כל השאר נתון בידי יתר המעורבים: הנאשמים, התובעים, הסניגורים, שירות בתי הסוהר. די בכך שחוליה אחת בשרשרת לא תתפקד כיאות, והטיפול באותו תיק יימרח ללא כל סיבה. זה מתחיל בנאשמים שלא מתייצבים. במקרה הטוב הם מספרים איזשהו סיפור לסניגור - סבא חולה, בן-דוד מת, אישה בהריון, קלקול קיבה, כאב ראש; האפשרויות, כמו הדמיון האנושי, בלתי מוגבלות. נכון שצריך להציג אישור, אבל גם אם לא - הדבר האחרון שיש לשופט על הראש זה להתחיל לרדוף אחרי אישורים בדיון הבא. וגם אם הוא זוכר ורוצה לאכוף, אין לו יותר מדי מה לעשות. בפועל, הוא יכול לנזוף בנאשם ולאיים שבפעם הבאה יוציא צו הבאה; אך שופטים מנוסים יודעים שהמשטרה ממילא אינה אוכפת צווים אלו. במקרה הגרוע, לפחות כך טוענים סניגורים, הנאשמים פשוט נעלמים להם: לא עונים לטלפון (אם בכלל השאירו מספר ואם בכלל הוא נכון ואם בכלל הוא מחובר). כך או כך, לשופט אין ברירה אלא לדחות את הדיון. כנ"ל אם השב"ס מאחר או מתבלבל: או שהדיון מתעכב או שהוא נדחה. כבר נתקלנו במקרים של סניגורים שאינם מתייצבים ורק במאוחר מודיעים דרך התובע שנתקעו או ששכחו או שיש להם דיון אחר. הבעיה הכי נפוצה: סניגורים המבקשים דחייה כי רק אתמול קיבלו את התיק, או שלא קיבלו חומרי חקירה, או שקיבלו אותם רק לפני יומיים, או שהם רוצים לדבר עם התביעה, או שצריך עוד פגישה, או שעליהם להגיע לראש השלוחה. גם כאן, מגוון התירוצים הוא בלתי מוגבל - ושוב ידיהם של השופטים כבולות. לכאורה אי-אפשר להכריח סניגור להתמודד עם תיק שאינו מוכר לו, והאפשרות של הגעה להסדר שייתר את התיק קוסמת לכל שופט. לא בדקנו סטטיסטית, אבל הרושם מהרבה ימי מוקד הוא שאולי רבע או לכל היותר שליש מהדיונים מתקיימים. ואיכשהו, כמעט עוד לא יצא לנו להיות ביום שאליו הם נדחו ושבו סוף-סוף אפשר לדון בתיקים לגופם.
|
|
|
משמאל ובכיוון השעון: אלעזר, אמסלם-גלבוע, שרון, סלאמה
|
|
אין המדובר בגזירה משמים. זהו מצב שניתן וחובה לשנות, ומבחינה מעשית זה פחות מסובך מכפי שנדמה. מה שצריך הוא קודם כל גיבוי מלמעלה – דהיינו של ערכאות הערעור, כאשר יגיעו אליהן זעקות השבר של מי שיגלו שהברדק נגמר, וגם של הנהלת בתי המשפט שתעביר מסרים ברורים הן למשטרה והן ללשכת עורכי הדין. ואחרי זה צריך שופטים תקיפים, אשר יבהירו שאצלם הדיונים מתקיימים ושהם גובים מחיר ממי שמונעים זאת. הנה הצעדים שהמדור מציע: • חילוט אוטומטי של הערבות שהפקיד הנאשם אם אינו מתייצב לדיון. רק בדיון הבא, אם יביא אישור מאומת בתצהיר אשר יוכיח שנעדר בשל כוח עליון, תוחזר לו הערבות. זה גם אומר שערבויות השחרור, הן במשטרה והן בבית המשפט, צריכות להיות הרבה יותר משמעותיות מאשר היום. • הרחבת מספר המוסמכים לבצע צווי הבאה. המשטרה עמוסה וזה לא ממש מעניין אותה. אפשר להסמיך גם שוטרים עירוניים או אפילו להקים כוח ייעודי שזה יהיה תפקידו. המימון יבוא מחילוט הערבויות של נאשמים שאינם מתייצבים. • אין דחיות בגלל "מגעים", "חומרי חקירה" או "רק עכשיו קיבלתי את הייצוג". המועדים ידועים מראש והצדדים, ובמיוחד הסניגורים, חייבים להיערך בהתאם. העדר מענה לכתב האישום ייחשב ככפירה כוללת והדיון הבא יהיה להוכחות. • הטלת הוצאות אישיות על סניגורים שאינם מתייצבים, או על כאלה שבצורה שיטתית מבקשים דחיות משום שאינם ערוכים לדיון. כנ"ל לגבי תובעים, אם כי אצלם התופעות הללו הרבה יותר נדירות. • דיווח לבכירים הרלוונטיים במשטרה ובשב"ס על ליקויים מצד גופים אלו המעכבים דיונים או גורמים לביטולם, עם דרישה להסברים בדיון הבא. במקרים חריגים גם יש להורות שאותם בכירים יתייצבו בעצמם באולם. זה יקח קצת זמן בטווח הקצר, אבל יחסוך הרבה זמן בטווח הארוך. מעל הכל יש לזכור, כי לכולם אמור להיות אינטרס בדיוני מוקד מהירים ויעילים. האינטרס הציבורי מחייב טיפול מהיר בעבירות; לנאשמים נמנע עינוי דין; התובעים והסניגורים יכולים לעבור לתיקים הבאים; וזמנו של בית המשפט אינו מתבזבז על אין-דיון. מה שנחוץ הוא שינוי תפיסה וסירוב מצד השופטים להשלים עם הפיכתם לבני ערובה בידי הצדדים.
|
שוטרים התנהגו כאילו האולם שייך להם
|
|
|
|
משמאל ובכיוון השעון: הוך-טל, פנש, דגן, סבחת-חיימוביץ
|
|
נעבור לעוד כמה עניינים רוחביים בהם הבחין המדור. בדומה לימי המוקד, גם דיוני מעצרים עלולים להיות בלתי יעילים ואף מבורדקים. כאן קשה יותר להשיג דחיות, כי החוק קובע את מסגרת הימים ולרוב החשוד כבר עצור. אך באולמו של שופט השלום הירושלמי ביאלין אלעזר היה המדור עד לצדדים המגיעים לא מוכנים, לבקשות דחייה של סניגורים כאשר לקוחותיהם מצויים במעצר ולמהומה עליה אלעזר אפילו לא ניסה להשתלט. עוד בפלילים: בשני אולמות בבית משפט השלום בתל אביב (אצל השופט אור ממון ואצל השופטת אביטל אמסלם-גלבוע) ראינו טועני מעצרים מטעם המשטרה המתנהגים כאילו האולם שייך להם, עד כדי הפניית הגב לשופטים ויחס מזלזל כלפי הסניגורים. השופטים חייבים להעיר להם – וגם לעורכי דין המתנהגים בגסות, ולו רק מפני מראית העין של הציבור. אצל השופטת זהר דולב-לחמן יכולנו לראות במו עינינו כיצד מונצחת ההפקרות של הבנייה הבדואית הבלתי-חוקית בנגב, כאשר המדינה מוכנה לעוד ועוד דחיות, במקום לטפל בתופעה ביד קשה כמצוות בית המשפט העליון. בתחום התעבורה ציין המדור, כי בית המשפט נדרש לטפל בקנסות בני מאות שקלים – מצב בלתי יעיל ובלתי כלכלי בעליל; אפשר בהחלט לחשוב על הליך מינהלי כחלופה. במישור האזרחי המליץ המדור להפעיל מזכירות פרואקטיבית בתחום התביעות הקטנות, בו כידוע הצדדים אינם מיוצגים וגם אינם מתורגלים בהגעה לבית המשפט; יעזור מאוד לוודא שהם יודעים מתי לבוא, להיכן ומה להביא. בהחלט ניתן לחשוב באותו כיוון על הליכי חדלות הפרעון, במיוחד בהיקפים הקטנים יחסית המטופלים בבתי משפט השלום. אשתקד נפתחו 17,000 תיקים כאלה, וככל שהמשק מתקרב למיתון – המספר ילך ויגדל, מה שמצריך היערכות לטיפול יעיל ככל האפשר. ובאותו תחום: המדור עמד על תמיהות באופן בו מתמנים בעלי תפקידים בידי השופט חגי ברנר, בכיר שופטי הפירוקים בישראל, וגם זה נושא המצדיק התייחסות רוחבית על-מנת להבטיח שוויון ושקיפות.
|
שני שופטים הותירו רושם רע במיוחד
|
|
|
|
משמאל ובכיוון השעון: מירום, ברנר, בולמש, סילמן
|
|
במעבר לשופטים פרטניים, 28 קיבלו ציונים; אצל שמונה נוספים הדיונים היו כאלה שלא ניתן היה להתרשם די הצורך כדי להעניק ציונים. נזכיר, כי המדור מתמקד בשני ההיבטים הקובעים במידה רבה את אמון הציבור בשופטים ובמערכת: היעילות והמזג השיפוטי. הביקורים קצרים (בממוצע שעה) ואינם מתיימרים להוות משוב מקיף על השופט. הציון המירבי בכל קטיגוריה הוא תשע, מתוך הנחה – כפי שאמר בית המשפט העליון – ש"השלמות אינה נחלתו של שופט בשר ודם". את הציון המירבי – 18 נקודות – קיבלו 16 שופטים: גיל דניאל, איילת דגן, איילת הוך-טל, אליענא דניאלי, שלומית בן-יצחק, פנינה ארגמן, גיא אבנון, אביב שרון, אינאס סלאמה, ויג'דן חליחל, דורית סבן-נוי, נמרוד אשכול, ירון גולן, אדנקו סבחת-חיימוביץ, ירון בן-דוד וירון פנש. 17 נקודות ניתנו לארבעה שופטים: רונית פוזננסקי-כץ, שמואל מלמד, אור ממון וחילמי חג'וג. שלושה שופטים קיבלו 16 נקודות: חיים פס, אופיר כתבי-ריבלין ו עמית מיכלס. 15 נקודות ניתנו לשלושה שופטים: חגית בולמש, אביטל אמסלם-גלבוע וניצן סילמן. טלי מירום קיבלה 14 נקודות, ו חיים נחמיאס – 13 נקודות. נסיים בהתייחסות נקודתית לכמה שופטים – לשלילה ולחיוב. כתבי-ריבלין כתבה בהחלטה ש"התרשמה באופן ישיר" מן המפקחים המוצעים במעצר בית; בלשון פשוטה, זה לא היה נכון. סילמן לקה ביעילות-יתר, אשר באה לידי ביטוי במעברים תזזיתיים בין דיונים. מירום לא השתלטה על נתבע בתביעה קטנה שדיבר ללא סוף והדיון התארך ללא צורך. חגית בולמש הבהירה מראש לצדדים, שוב בתביעה קטנה, שהיא תפסוק 5,000 שקל "בפשרה או בפסק דין" ובתיק אחר ניהלה דיון מבולבל. שני שופטים הותירו רושם רע במיוחד, ושניהם בפלילים. אצל איתן אמנו שררה אווירת מועדון, בה הצדדים עשו כרצונם, באולם שררה מהומה, הקלדנית הפנתה שאלות לצדדים והוא אפילו לא ניסה להשכין סדר. ואילו נחמיאס התפרץ בצורה מבישה כמעט על כל מי שניצב מולו, וזאת ללא כל סיבה ניכרת לעין (וגם אם הייתה סיבה, היא לא הצדיקה התנהגות כזאת). נסיים בשבחים. כמה שופטים ניהלו את הדיונים בצורה מופתית, עד כדי כך שהמדור הציע במספר מקרים לשלוח אליהם את עמיתיהם כדי ללמוד מהם. היו אלה דורית סבן-נוי בתיקי מעצרים עד תום ההליכים, ויגד'ן חליחל בתביעות קטנות, גיא אבנון בתיקים מקומיים ושלומית בן-יצחק בתיקי מעצרים. ביחד עם השופטים האחרים שלדעת המדור היו ראויים לציון המירבי, התמונה הכללית בהחלט חיובית – לצד הצורך באותם תיקונים רוחביים שהצענו.
|
|
תאריך:
|
19/07/2022
|
|
|
עודכן:
|
19/07/2022
|
|
איתמר לוין
|
כיצד להפסיק את הברדק בימי המוקד הפליליים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
חיים ו.
|
19/07/22 18:13
|
|
2
|
|
חיים ו.
|
19/07/22 18:13
|
|
השופטת: מיטל פרי, בית משפט השלום באשדוד
|
|
|
השופט: ירון פנש, בית משפט השלום באשדוד
|
|
|
השופט: ירון בן-דוד, בית משפט השלום בבאר שבע
|
|
|
השופט: איתן אמנו, בית משפט השלום בבאר שבע
|
|
|
השופט: ירון גולן, בית משפט השלום בבאר שבע
|
|
|
|
|
|
מירב ארד
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
|
דן מרגלית
הרמטכ"ל וראש השב"כ 'שקיבלו בארבע עיניים את ההחלטה האסונית לצמצם בהצבת הכוחות ב-7 באוקטובר, וכן ראש אמ"ן ומפקד דרום קיבלו אחריות וצריכים להתפטר, אבל ריבונו של עולם לא דקה אחת לפני ש...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|