בריתות והפרות ומה שביניהן

היחיד חָלוּשׁ בהשוואה לְצִיבּוּר, כמשל הידוע שכל אצבע לחוד צפויה לְהִשָּׁבֵר אך חַמֵּשְׁתָּן יהפכו לאגרוף מָחָץ, או אם תרצה ראה את מְשַׁל קני-הסוף שכה רכים הם בצעירותם וקשים ושבירים מִשֶּׁבָּגְרוּ, אולם אם יאוגדו לאגודה אחת כמעט ולא ניתן לשבור את כולם. האדם מטבע בריאתו הוא "חיית עדר", תחילה עם קרוביו הקרובים במשפחתו, לאחר מכן במשפחה המורחבת, ה"חמולה", ועד לשבט, לעם או למספר מדינות מחוברות או בנות-ברית כמו ארה"ב, בריה"מ לשעבר, האיחוד האירופי או נאט"ו. לא תמיד הקשר איתן ולא תמיד ימלא את ייעודו בעת צרה.

עם ישראל קשור לאלוהיו בבריתו של אברהם אבינו המצויה במכנסיו של כל זכר מגיל שמונה ימים. תשאל: מדוע הברית היא דווקא באותו מקום? כנראה משום שבימי קדם אחת מדרכי הקידושין הייתה תוך שימוש באותו איבר. נראה שאף אחזו בו לציון ברית, או הצהרת אמונים, כמו שמצאנו אצל אברהם המשביע את אליעזר עבדו, בשלחו אותו להביא ממרחקים אישה לבנו יצחק, באומרו "שים נא ידך תחת יְרֵכִי..." וזו לשון נקיה, כפי שבניו של אדם מכונים במקרא "יוצאי ירכו", או "יוצאי חלציו", ואנו מבינים לאיזה איבר הכוונה. ברית זו עם האל, לפי התנ"ך, הביאה לגיבושו של העם, לצאתו מבית עבדים, במלחמותיו וברשתו לעצמו מכורה ומולדת. לעתים העם הֵפֵר את הברית ונענש ולעתים דומה שהאלוהים, במחילה, לא התפנה למלא חלקו באותה ברית בכל האסונות שפקדו את העם, לרבות בשני חורבנות הבית, בגלויות, בטבח אדריאנוס, בפוגרומים ושוב בַּשּׁוֹאָה.

אולם בריתות גם מאפיינות יחסי אנוש בין בני אדם, החל מברית הנישואים ועד לבריתות בין עמים ומלכים, כמתואר גם בתנ"ך, ובין מעצמות. אם נביט על ההיסטוריה בעת החדשה נזכיר את הסכם השודדים ריבנטרופ-מולוטוב בין שתי מעצמות אדירות ומנוגדות: בריה"מ הקומוניסטית וגרמניה הנאצית, הסכם בו הסכימו על הפלישה לפולין וחלוקתה בין אותן מעצמות. באותה עת קיים היה הסכם הגנה הדדי בין אנגליה וצרפת לבין פולין ואכן אחרי פלישת גרמניה לפולין הכריזו אותן מעצמות המערב מלחמה על גרמניה, שתחילה הייתה על הנייר בלבד ולאחר מכן הפכה למלחמת עולם בה נהרגו במיתות משונות עשרות מיליוני בני-אדם, חרבו אימפריות ומדינות ועל חורבותיהן קמו מעצמות ומדינות אחרות שגם ביניהן נוצרים הסכמים ונכרתות בריתות. חלק מהבריתות נוצרו עקב מוצא אתני או תרבות משותפת.

כך רוסיה הגנה על סרביה מול האוסטרו-הונגרים ושוב מול כוח האו"ם; וכך ארה"ב נחלצה פעמיים להציל את בריטניה מהגרמנים. בריתות אחרות קמות מכח הדת - כך יצאו מדינות רבות באירופה למסעי-הצלב, או מדינות מוסלמיות שתמכו בצלאח א-דין במלחמותיו כנגד הצלבנים. הפשיזם של מוסוליני חבר לנאציזם הגרמני. מאוחר יותר קמה ברית נאט"ו מול בריה"מ, ועל מדינות הגוש המזרחי נאכפה "ברית ורשה" שהוקמה מול נאט"ו.

לעתים הבריתות מוזרות, כמו אותו הסכם חלוקת פולין בין האויבות המובהקות: הנאציזם עם הקומוניזם, שהיטלר לא היסס להפירו עת תקף במפתיע את בת-בריתו בריה"מ במבצע "ברברוסה". גם בימינו אלה קיימות בריתות או הסכמות בין מדינות אשר קשה להבינן. הקומוניזם הסיני נפרד זה מכבר מזה הסובייטי, אך עתה קיים תיאום בין המדינות מול ארה"ב. "מקרה מיוחד" הוא ארדואן, נשיא טורקיה שגבר ממש "על קוצו של יוד" בבחירות בטורקיה והפך אותה ממדינה מַעֲרָבִית מודרנית וחילונית הנשענת על צבאה החזק נוסח אתא-טורק למדינה מוסלמית סונית דתית. טורקיה הסונית חברה בנאט"ו אך הנה לאחרונה היא מנהלת גישושי קרבה עם רוסיה החילונית ועם אירן השיעית. לא ברור כיצד מדינה החברה בנאט"ו עשויה לחבור לרוסיה, אולם זהו ארדואן וזו דרכו.

הגינות ומוסר

גם במישור המפלגתי בישראל, העומדת בפני בחירות חמישיות בתוך 3 שנים, קימות יריבויות ובריתות מוזרות. נתחיל בשמאל. למי שאינו זוכר - "מרצ" הוקמה מאיחוד תנועת רצ של שולמית אלוני, לוחמת זכויות-האזרח, עם מפ"ם, מפלת הפועלים המאוחדת שדגלה בקשרים עם בריה"מ וראתה בסטאלין, מדכא זכויות אדם ידוע, את "שמש העמים". המרכיב השלישי היו מִשְּׂרִידֵּי ד"ש. השקפות מרצ אינן שונות בהרבה מאלו של העבודה והאיחוד התבקש, אך מרב מיכאלי מסרבת. זו אותה מיכאלי שמיד לאחר שנבחרה לראשות העבודה ניסתה לפטר את מזכיר התנועה שהעז להתמודד מולה.

ניחא. פוליטיקה, הגינות ומוסר לרוב אינם עולים יפה יחד. מיכאלי ניצלה את מעמדה להקמת רשימה על-פי מגדר, אך בהיותה אישה הנה אחריה ברשימה מוקמה אישה, ולא גבר. ליצנים אומרים שמיכאלי התעלמה מהמגדר הלהטב"י, למרות שקודמה השתייך למגדר זה, עוד הוסיפו והתבדחו שמועמדים טראנסנג'רים יכלו להקל עליה את השיבוץ... מכל מקום מיכאלי מתנגדת לאיחוד עם מרצ, אולי כמו שהסביר רש"י בפרשת הפרדת המאורות - שמש ביום וחירח בלילה ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". היא רוצה את כתר רק לעצמה.

יאיר לפיד מנהיג מרכז-שמאל והיה הגיוני אילו התאחד עם כחול-לבן בראשות בני גנץ, אך האיבה האישית בין המנהיגים, ששניהם חותרים לראשות הממשלה, מונעת ברית כזו. גדעון סער מנהיג "תקוה חדשה" הוא בשר מבשרו של הימין, והיה הגיוני שיבוא בברית עם שרידי "ימינה" ועם יועז הנדל וצבי האוזר ועם מתן כהנא, אך אלו עוררו עליהם את "חרדת חרון החרדים", ואלו שנותרו עזובים התאגדו להקימו את הרוח הציונית מתוך אמונה תמימה שימשכו קולות מהציונות הדתית, כחול-לבן ומיש עתיד. מי יודע, אחרי ראשות הממשלה שנפלה לחיקו של בנט כמתנה משמים תמיד ניתן בארצנו לצפות לנסים.

סער איחד את תקוה חדשה הימנית במוצהר עם כחול-לבן שאמורה להיות מפלגת מרכז. אולי האיחוד יביא יותר קולות מריצה נפרדת, אך מצד שני מצביעי ימין שמאסו בבנימין נתניהו בצלאל ובסמוטריץ' עם שותפו איתמר בן-גביר עלולים לנטוש את תקוה חדשה, שאיבדה מזהותה כימין מובהק. אילו יכולתי הייתי מציע לו לחזר אחרי בני בגין שפרש מהליכוד. עצם קיום מגעים כאלו עשוי למשוך אליו מצביעים.

הרשימות הערביות כרגיל בבעיה. רוב העסקנים בשתי הרשימות מייצגים יותר את הפלשתינים החיים בשטחי הרשות ובעזה מאשר את ערביי ישראל, למעט, אולי ובספק, מנסור עבאס, שדומה שהוא במיעוט ברע"ם, רשימתו שלו. בין הח"כים הערבים כבר הגיעו הדברים לכלל בגידה, ח"כ אחד ברח ללבנון, אחר הבריח טלפונים למחבלים בכלא ואחת הפליגה בספינה שאמורה הייתה לפרוץ את הסגר על עזה תוך שימוש באלימות ובנשק. כעת מסתמן סיכוי שמצביעי עָבָר ערביים ימנעו בכלל מלהצביע. על איחוד בין "המשותפת" ורע"ם הס מלהזכיר.

ועד שהדברים נכתבים הגיע ועבר יום הבחירות הפנימיות בליכוד. ביבי מצא זמן להביא לפסילת מועמדותו של אדם שהורשע בעברו בפלילים וביקש מקהל מרעיתו שלא לבחור אנשים בעלי עבר פלילי. נראה שביבי שכח שהוא עצמו נאשם בשורת עבירות, כי בין ראשי תומכיו מצויים חשודים, כמו דוד ביטן הממתין למשפטו וגם שָׂרָה לשעבר שלא מצאה כל פסול בכך שלאביה היה מחסן מלא יין מפוגל שהמתין למכירתו. כן, תעתועי הגורל. ביבי אינו זקוק לבריתות. את כל אלו שהיו כבר הפר. נאמניו הולכים אחריו ככת נאמנה בעיניים עוורות. הבה ונראה מה יֵלֶד יום.