ראש הממשלה מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל זו קום תקום על אפו ועל חמתו כי הציבור כבר לא ישתוק. השאלה המרכזית היא מה בתפריט החקירה.
ברור שהמלחמה בצפון היא תוצאה של תהליך לקוי, של תפיסה שגויה. יש אומרים שהחקירה צריכה להתחיל בממשלת ברק ובריחתה מלבנון, יש אומרים עוד קודם לכן. לי חשוב בעיקר במה תעסוק החקירה ואת מה אסור לה לפספס.
שמעתי בשבוע האחרון גורמים שונים במערכת הביטחון המציינים את העובדה כי הקיצוץ בתקציב הביטחון בשנים האחרונות, הוא שגרם לרבות מהתקלות שראינו במלחמה הזאת. הם ציינו בעיקר את נושא הציוד הלוגיסטי, תחמושת אישית, אפודי מגן, מיגון טנקים ועוד ועוד... צריך לומר ביושר כי בשנים האחרונות אכן היה קיצוץ במערכת הביטחון ויש לכך מחיר, אבל בשום פנים ואופן אסור לתת לניסיון הכיסוי הזה לשכנע אותנו שזו הבעיה. הגיע הזמן לעשות קצת סדר בדברים ולעמוד על דיוקם.
כמי שעמד עד לפני שנה בראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, אני יכול להעיד בברור - מעולם לא התערבו בשיקולי משרד הביטחון בחלוקה הפנימית של הכסף: למה להקצות ואיזה סכומים. זה היה ונותר בסמכותו הבלעדית של המשרד. ולכן הם אלה שצריכים לשאול את עצמם עבור מה הוקצה הכסף בשנים האחרונות.
אני רוצה לספר לכם על מבצע ענק ממדים בשם "ההינתקות" שהתרחש פה לפני שנה בדיוק. ממשלת ישראל החליטה, למרות הסתייגויות מימין ומשמאל, להפיל את המשימה דווקא על צה"ל. משרד הביטחון הוציא על גירוש היהודים מגוש קטיף כמה מיליארדים של שקלים.
כמגורש שהסתובב בשטח באותם ימים, ומנגד כמי ששירת שנים רבות בצה"ל אני יכול לומר שזו היתה אחת המשימות המאורגנות, המצוידות והמסודרות ביותר שראיתי מימי. לאלפי חיילים נקנו כל הפריטים הדרושים - בגדים חדשים עם דגלי ישראל עליהם, כובעים, סרבלים, מימיות - הכל "חדש דנדש" כמו שאומרים בצה"ל, גם אוכל מסודר בכמויות אדירות.
הלוגיסטיקה היתה מופתית, כל עניין נשקל מההיבטים הצבאיים ועד הפסיכולוגיים-נפשיים, בכל הושקע כסף רב, מחשבה ודיוק מדהימים. משימת גירוש היהודים לפני שנה היתה המאורגנת ביותר והיקרה ביותר כמעט בכל תולדות צה"ל.
נתונים אלו מעלים שאלות נוקבות ותהיות קשות כיצד החליטה ממשלת ישראל על בזבוז אדיר של כסף על כל פרט קטן, לעומת "חסכנות" מופרזת, בררנות והססנות בכל הנוגע לרכישה, ארגון ופיתוח של אלמנטים החשובים באמת שתפקידם להגן על מדינת ישראל.
על המחדל הנורא והאיום הזה חייבים לתת את הדין. מי שבאמת רוצה להכין אותנו צבאית ומוסרית לקראת המלחמה הבאה, צריך לשאול את עצמו איך יכול להיות ברדק כל כך גדול בלבנון: מוכנות המילואים, מחסור בציוד, כשלים לוגיסטיים, הכנסה והוצאת חיילים ללא כל מטרה, שינויי משימה רבים ללא שיקול דעת. כל אלה מול סדר מופתי ונחישות בלתי מתפשרת בגוש קטיף.
מדוע השתמש משרד הביטחון בכסף יקר כל כך וחשוב שנועד להציל חיי אזרחי ישראל וחיי חיילינו לדברים הרבה הרבה פחות חשובים. הרי ניתן היה להשתמש במיליארדים האלו לרכישת אמצעי לחימה, מיגון טנקים, אפודים חדשים לחיילים, רענון הימחי"ם, הקצאת ימי מילואים לאימונים לקראת מלחמה וכו'...
בדיוק שנה אחרי גירוש היהודים מגוש קטיף שילמנו פעמיים את המחיר. פעם אחת על כך שבזבזנו כסף על משימת גירוש ולא נותר לנו כסף לדבר האמיתי. הכנו מענה בדקדקנות לכל בעיה בגוש קטיף, אבל למלחמה נערכנו בחובבנות וחוסר יסודיות. בפעם השניה שילמנו את מחיר הגירוש בבריחה עצמה מהגוש - החמאס, ראה בכך חולשה והעצים את ירי הקסאמים. החיזבאללה, בן בריתו מצפון, הבין כי טרור משתלם ופתח במתקפה.
הפשע והמחדל הגדול הזה שבו חשבו על כל פרט ולא חסכו אגורה למשימת גירוש יהודים, לעומת הססנות, חוסר ירידה לפרטים, ו"טענות אין תקציב" כאשר מדובר בהגנת המדינה - הוא דבר שחייב להיחקר. בעיני זה הכישלון הגדול של המלחמה הזאת, או במשפט קצר שאומר הכל - הכישלון הצורב במוכנות לקראת האוייב לעומת היערכות מצוינת לגרוש האוהב.
