המענה לטרור בעזה

רקע

האיום הביטחוני המרכזי העומד בפני מדינת ישראל הוא האיום הגרעיני מכיוונה של אירן, המחייב אותנו לרכז את המשאבים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים, על-מנת שנוכל להתמודד מולו. סביב מדינת ישראל קיימים איומי ביטחון נוספים, שהתעצמו גם כזרוע ארוכה של אירן. איומים אלו מחייבים התמודדות במקביל, בהיותם מסכנים את אזרחי ישראל בהווה ובעתיד.

המציאות הראתה כי מאז שכוחות צה"ל יצאו מרצועת עזה, היא הפכה לבסיס טרור מתעצם והולך והאיומים הביטחוניים על יישובי הנגב גברו. ציר "פילדלפי" הפך למעבר פתוח ובלתי-נשלט למחבלים מארגונים שונים. הברחות חומרי הנפץ ואמצעי הלחימה מוערכים בכמויות גדולות מאוד ובאיכות גדלה של דיוק, טווח וכושר השמדה. בתוך הכאוס הפלשתיני, שנוצר כתוצאה מויתור על השליטה הישראלית ברצועת עזה, עלה החמאס, התגבר הטרור והורע מאד מצבם ההומניטארי של תושבי רצועת עזה, אשר הפכה לבסיס טרור.

ממשלת ישראל וצה"ל לא הצליחו עד כה להתמודד עם האיום. הפעולות הרבות שבהן נוקט הצבא באישור הממשלה, גם בהיותן פעולות חשובות, אין בהן כדי למנוע את האיום, הן אינן אפקטיביות במבחן התוצאה, והן מותירות בסיכון יומיומי הולך וגובר עשרות ואף מאות אלפים מאזרחי ישראל.

המציאות

• עובדה שמבצע "חומת מגן" שבוצע בשעתו באיו"ש, יחד עם השארת צה"ל פועל בשטח באופן חופשי ואינטנסיבי, למעשה כריבון ביטחוני בשטחי צפון השומרון, הביאו לסיכול של למעלה מ- 90% מהפיגועים שתוכננו לצאת מאזורים אלו לשטחי מדינת ישראל. עומק השליטה המודיעינית והמבצעית של צה"ל והשב"כ, המתבטא בנוכחות בשטח בתצפיות, בסיורים ובמעצרים גם בקסבה של שכם, הוא המעניק באמת את הביטחון לתושבי תל אביב.

• אי אפשר לעצור באמת ירי תלול מסלול והתעצמות של טרור במקום שבו לא נמצאים ושולטים. לכן הפעולות הרבות שבוצעו על-ידי צה"ל ובהן: סיכולים ממוקדים, ירי מסיבי למרחבי שיגור, פשיטות מוגבלות בשטח ובזמן, תוצאתם היתה מוגבלת והדבר לא הועיל להסרת האיום. אותרו ופוצצו עשר מנהרות, אך לאחר נסיגת הכוח חודשו עשרים.

• השאיפות למאמץ מדיני פנים-פלשתיני, מצרי, אירופאי או אמריקני, נכזבו ולא נראה שהן עשויות להביא להסרת האיום גם בעתיד. שום גורם מלבדנו לא יכניס עצמו בסבך רצועת עזה, לא יתמודד ויפתור במקומנו בעיה קשה זו.

• מאמץ המיגון בישובי עוטף עזה, ככל שיאפשר התקציב והוא מאפשר מעט מאד, לא יוכל להגן באמת, אלא רק למזער נזקים באופן חלקי מאד. מה גם שללא נוכחות צה"ל בשטח, טווחי הירי ועוצמתם גדלים.

• אכן קיים חשש מהקושי שבפעולה המורכבת בשטחי רצועת עזה וכן חשש מדעת הקהל הערבית, הבין לאומית ואף מצד גורמים בדעת הקהל הישראלית, אך המצב בעזה הולך ומחמיר מכל היבט, הן הביטחוני והן ההומניטרי. הדבר מחייב אותנו לפעול, ויפה שעה אחת קודם.

המענה האמיתי למציאות הקשה בעזה

• שליטה ביטחונית והומניטרית מלאה של צה"ל ברחבי רצועת עזה, לאחר כיבוש השטח, טיהורו ממחבלים ואמצעי לחימה ושליטה מלאה של צה"ל בשיתוף גורמים מקומיים, ברחבי רצועת עזה.

• למבצע רחב זה דרוש שיתלווה מאמץ הסברתי פנימי ובין לאומי, בדבר חוסר הברירה וההכרח שבפעולה זו. כיבוש הרצועה נכון שיחל בכיבוש מרחב ציר פילדלפי ושליטה בו לבידוד הרצועה.

• שליטה במרחב "פילדלפי", זוהי הפעולה ההכרחית הראשונה, אך גם היא לבדה אינה מספקת.

• המשך מבצע ההשתלטות על רצועת עזה יבוצע בשלבים, על-פי השיקול המבצעי. השליטה והטיפול באוכלוסיה הפלשתינית יעברו בהדרגה לגורמים פלשתינים, אך ללא כל סמכות ביטחונית. סמכות זו תישאר בידי צה"ל ומדינת ישראל.

טענות נגד

• "כבר היינו שם ולא הצלחנו למגר את הטרור", טוענים באופן נחרץ המתנגדים לחזרת צה"ל לרצועת עזה. טענה זו אינה נכונה. מאז הסכמי אוסלו, בהם נסוגונו מרוב שטחי הרצועה, איפשרנו כניסתם של אלפי מחבלים ונתנו בידיהם כלי נשק, לא ביצענו ברצועת עזה מבצעים מקיפים דוגמת "חומת מגן", ולא החזרנו לידינו שליטה בשטחים מהרצועה, למעט לפרקי זמן קצרים.

• "צריך למצות כל אפיק מדיני שאפשר, ולא לסבך את חיילנו בעזה". בינתיים המצב בעזה הולך ומחמיר ועמו גובר האיום על תושבי הנגב, אזרחי ישראל. במדינה מתוקנת תפקיד הצבא וחייליו הוא להתמודד עם האיומים הביטחוניים, ובפרט כשהם מתגברים. אין זה מתפקידם של האזרחים לספוג יום יום במשך שנים את חרדת הטילים בלא שהמדינה והצבא נותנים לכך פיתרון אמיתי ויעיל.

• "ניסוג וניפרד משטחי יהודה, שומרון ועזה, לא יהיו נגדנו תביעות בזירה הבינ"ל ונזכה לשקט ושלום". המציאות הראתה שמכל מקום בשטחי ארץ ישראל ממנו נסוגונו, התפתח נגדנו איום גדול יותר.

כן, יש פה חזרה מתפישות עולם אליהן שאפו רבים מאיתנו בציבוריות הישראלית. המציאות מראה שאין באמת מקום לקיומה של מדינת טרור פלשתינית לצידה של מדינת ישראל. למרות כל מאמצינו להתקדם בדרך של מו"מ מדיני, גם מתוך מחשבה על טובתם של הפלשתינים, דרך זו רק העצימה את האיום כלפינו וגם מצבם של הפלשתינים נפגע.

לסיום

אמנם האיום האירני תופס את מקומו בראש סדר העדיפויות הביטחוני של מדינת ישראל. אולם ממשלת ישראל מחויבת בשם הערבות ההדדית והאחריות הלאומית גם לביטחונם של תושבי הנגב ואזרחי ישראל היום. אחריותה זו של ממשלת ישראל, מחייבת אותה להורות לצה"ל לצאת למבצע מקיף וקשה של כיבוש וטיהור הרצועה ממחבלים ואמצעי לחימה והשבת השליטה הישראלית הביטחונית וההומניטרית לרצועת עזה לאורך שנים.

על הממשלה להורות לצה"ל להיערך לביצוע מבצע מקיף זה, ויפה שעה אחת קודם. זהו מבצע קשה, אך צה"ל והעם יכולים לו. למען ביטחון תושבי הנגב, תנו לצה"ל לנצח.