המלצה מהרופא יש - כסף אין

חולים הסובלים מתסמונת דום נשימה חסימתי מרקע סוציו-אקונומי נמוך, אינם נענים לטיפול המומלץ על-ידי הרופאים לעומת חולים מרקע סוציו-אקונומי גבוה. כך עולה (א', 5.4.09) ממחקר שבוצע ביחידה להפרעות שינה במרכז הרפואי סורוקה ובאוניברסיטת בן-גוריון.

כ-5% מהאוכלוסיה סובלים מתסמונת זו. הטיפול בתסמונת הנפוץ ביותר הינו שימוש במכשיר CPAP. הטיפול מונע את חסימת דרכי האוויר והנחירות ומקטין את הסיכון למחלות נלוות.

המחקר שבוצע בשני המרכזים נערך בקרב מדגם מייצג של 162 חולים שאובחנו לראשונה בסורוקה כסובלים מתסמונת דום נשימה חסימתי, המחייב טיפול ב-CPAP. החולים עברו תקופת הסתגלות במשך שבועיים, במהלכה קיבלו החולים מידע על הטיפול, עצות שימושיות ותמיכה. כשבועיים עד חודש לאחר ההסתגלות הם נשאלו האם בכוונתם לקבל את הטיפול ב-CPAP או לדחות אותו.

מנתוני המחקר עולה, כי 60% מכלל החולים שנדרשו לטיפול ב-CPAP, לא החלו בטיפול זה. עוד נמצא, כי 40% מהחולים מרמה סוציו-אקונומית נמוכה, דחו את הטיפול, בעוד שרק 14% מאילו שהסכימו לטיפול, היו מרמה סוציו-אקונומית נמוכה.

מהממצאים עוד עולה, כי 38% מהחולים שסירבו לטיפול ב-CPAP ציינו כי הטיפול גרם להם לתופעות לוואי, 31% אמרו כי הם מעוניינים בטיפול אחר, 29% לא הצליחו להסתגל למכשיר ו-29% מסרו כי הטיפול יקר להם וכי הם אינם יכולים להרשות לעצמם טיפול זה.

פרופ' אריאל טרסיוק, מנהל היחידה להפרעות שינה בסורוקה ואחד מעורכי המחקר, ציין כי "הסיכוי של אדם עם הכנסה גבוהה להיענות לטיפול גבוה פי 5.8 מאדם ברמת הכנסה נמוכה. עבור כל עלייה בדרגת רמת ההכנסה, הסיכוי לטיפול גדל ב-140%".

בנוסף לכך נמצא, כי ישנו גורם משמעותי נוסף המשפיע על היענות החולים בתסמונת זו לטיפול והוא רמת התמיכה בחולה וקבלת מידע בנושא. מחברי המחקר מציינים, כי יתכן וההיענות הירודה לטיפול בקרב חולים אלה מרמה סוציו-אקונומית נמוכה נובע מרמת ידע ומודעות נמוכים לתסמונת.

תסמונת דום נשימה חסימתי

תסמונת דום נשימה חסימתי הינה הפרעת נשימה המאופיינת בחסימה מלאה או חלקית של דרכי האוויר העליונות במהלך השינה. התסמונת מאופיינת בנחירות, בהפסקות נשימה ובהפרעת שינה הגורמות להתדרדרות במצב הבריאותי ובאיכות החיים. התסמונת מעלה את הסיכון למחלות נלוות כמו: יתר לחץ דם, שבץ ואוטם שריר הלב וסיכון מוגבר לתאונות דרכים ולתאונות עבודה.