קראתי, בתדהמה, את הכרזת אתר Nfc כי מעתה הוא יצרף כחתימה אוטומטית לכל טוקבק, את כתובת ה IP של כל גולש, על-מנת לאפשר לקיים שיח הוגן (לראות מגיבים שמגיבים כמה וכמה פעמים על אותה ידיעה ולפעמים מנהלים רב שיח בינם לבין עצמם כדי להעניק חשיבות לדברים שהם טיקבקו) וכדי לא לעמוד כמכשול בפני מושמצים שנפגעו מתגובות בעלות אופי פלילי ובר תביעת נזיקין של לשון הרע.
הצעה זו מהפכנית, נועזת ומקורית ביותר. היא לא חפה מבעיות, היא מעוררת שאלות מוסריות ומסחריות כבדות משקל, והיא בהחלט שווה דיון חופשי ופתוח.
האינסטינקט המקצועי מברך על היוזמה
1) כיום, לאחר שעברו בכנסת חוקי הסקוריטטה המכשירים תשתית עיקוב קבועה ושוטפת על כל התכתובות של כל אזרח מהמחשב שלו (צ'ט, סקייפ, מייל, טוקבקים ומה לא..) - ניתן לומר שחזרו אחורה לימים שבהם לכל יהודי יש מספר: כתובת ה-IP חשופה אוטומטית וגורפת, באופן שקוף לחלוטין לכל הרשויות הכלולות בחוק הזה, וממילא באופן אוטומטי וכנהוג במחוזותינו, לכל החברים של החברים שעובדים באותן רשויות וש"יש להם דיבור" עם כל עובד מדינה שמחזיק במידע הזה (לא רק IP, גם המספר מכשיר הסלולרי, ועוד).
כלומר, אם המדינה - שהיא מדינת כל מקומבניה - ממילא יודעת מה כתובת ה-IP של כל מגיב בכל אתר, מה הטעם לטפח את הנחיתות של האזרחים כלפי המידע הזה? האם שוטר או פרקליט ראוי לדעת מידע אישי על אזרחים יותר מאשר אזרחים ישרים? סבורני שלא. מה שמותר לעובדי המדינה - מותר לאזרחים שבעתיים, כי האזרחים הם בעלי הבית ומותר להם כל מה שמותר למשרתים שלהם.
2) זה הוא סוד גלוי, שכל פוליטיקאי וארגון מסחרי ששמו חשוב לו, מעסיק טוקבקיסטים בשכר. זה הוא שירות גלוי שמעניקים משרדי פרסום ויחסי ציבור, לצד תומכים ופעילי מטה. חברים מהברנז'ה מספרים על סמך ניתוח נתוני אמת, שבאתר חדשות גדול מאוד בישראל, מעל 60% מהתגובות זוהו ככתובות של מגיבים סידרתיים מטעם, כאלה העוברים על כתבות לפי נושאיהם ומגיבים שם בלהט בעד האינטרס אותו הם מייצגים.
לאחרונה גם נחשף כי בעלה של שופטת שנבחרה לעליון בהליך לא חוקי (עדנה ארבל), נהג להתחזות במשך שנים בשם של אחיו, עמיחי, באתר רוטר, ולתקוף באמצעות השמצות, שקרים, ומידע שהופק ממאגרי המידע שלאשתו יש גישה אליהם, כל מי שניסה לחשוף את ערוותה של עדנה ארבל ברבים (מעלליה עוררו התנגדות עזה בעקבות פרשיות זיוף התואר האקדמי שלא היה לה אך היא טענה במרמה ולאורך שנים שיש לה על כל ההטבות המפליגות הכרוכות בכך, תפירות התיקים לחפים מפשע בהם היא הייתה מעורבת, סגירת תיקים פליליים תמורת טובות הנאה לכאורה - כמו במקרה של הסיוע בסגירת התיק נגד אהוד ברק בפרשת העמותות לאחר ש"במקרה" הוא העניק לבעלה עבודת מליונים על חשבון הקופה הציבורית, "להגן על גבול הצפון עם גדר מיוחדת", שאת היעילות שלה ראינו במלחמת לבנון השנייה... ועוד).
כך שבהחלט הרשת מוצפת בנוכלים ומתחזים המשבשים את השיח הציבורי באמצעות השפעה לא הוגנת ולעיתים אף פלילית על השיח הציבורי החופשי (יחסית) והחשוב כל כך, בטוקבקים. לא בגלל השמצות ולשון הרע - עם זה הציבור למד להתמודד ואינו מגזים באמינות שיש לייחס לעובדות הנטענות בטוקבק- אלא בעיקר בגלל מניפולציות של מיצגי שווא (כמו ריבוי תגובות לחיזוק מגמה בשמות בדויים שונים אבל מפי אותו מגיב).
3) ההחלטה לפרסם כתובות IP בגלוי, ורק לאחר שניתנה על כך התרעה פומבית זמן סביר מראש - מלמדת על הגינות מירבית, ומונעת מצבים כמו שבאתר מסויים, נותנים את כתובות ה-IP מאחורי הגב של הגולשים ובלא ידיעתם, לכל הגורמים המעוניינים במעקב אחרי גולשים וזהות המגיבים (ויש בכלל טוענים בעקשנות שהאתר אינו אלא שמפניה - מלכודת של חופש דיבור מכוונת, המופעלת על-ידי המחלקה היהודית בשב"כ כדי ללקט אל תוכ ימין קיצוני ולפתות אותו לפטפט את עצמו לדעת).
4) נכון שאין כל בעיה לזייף כתובות IP באמצעות תוכנות חינמיות ופשוטות להפעלה אותן ניתן להוריד ולהתקין בכל מחשב (ואפילו לא חייבים להוריד. יש שירותי חינם כאלה ברשת, שמאפשרים גלישה באתרים דרך אתר ספציפי המאפשר להסתיר את כתובת ה IP של הגולש האמיתי, כי הכתובת שמופיעה היא של האתר הזה ולא של הגולש).
מצד שני, כשרואים את כמות התגובות של הבבונים ותת הרמה של כל כך הרבה מגיבים מגיבים, אין חשש שהם יתקינו את התוכנה הזו לפני שהם יתקינו לעצמם בינה, יושרה וכמה תרופות הרגעה אנטי-פראנואידיות.
האם קיים חופש ביטוי תוך הגנה על הפרטיות ברשת?
רשת האינטרנט איננה מאפשרת חופש ביטוי תוך הגנה על הפרטיות. המידע בה איננו חופשי ואיננו פרטי.
לאחרונה נחשפה מזימה שבה ה-CIA שתל ועיצב מחדש איך שנוח לו ערכים "אינציקלופדיים" בויקיפדיה, כדי למחוק מידע מפליל (כמו העובדה שבוש היה מעורב בטבח המוני במלחמת ויטנאם באמצעות פיזור גאז "אייג'נט אורנג'" על מחנות השמדה שאמריקה הפעילה נגד המוני אזרחים חפים מכל פשע בויאטנם, וערכים כגון אחמדינג'ד, סדאם חוסיין, פידל קאסטרו, צ'ה גווארה וכד') ולא רק הם. גם הותיקן, ממשלת אוסטרליה ומערכת המשפט בישראל נתפסו במניפולציות שנועדו לצנזר ולשתול מידע שיקרי (או להעלים מידע עובדתי מבוסס) בויקיפדיה, כדי להטעות גולשים ולשפץ במרמה את החזות שלהם. המזימה נחשפה על-ידי גלישה יצירתית אשר ניהלה מעקב אחר הגולשים בעמודי העריכה של ויקיפדיה, וגילה שהם עורכים את הערכים הרגישים הללו מכתובת IP המשוייכת למטה ה-CIA, הותיקן, ממשלת אוסטרליה (שערכה 5,000 ערכים!) ואחרים. לפרטים נוספים על הקונספירציה שהסתברה כנכונה ומוכחת: WikiScanner
גם באתר Nfc יש גולש מוכשר עם בטן מלאה, שעשה שימוש בטכנולוגיית הסריקה של גולשי האתר כדי לזהות מי העומד מאחורי הטוקבקים בנושא הקשור אליו ואת הממצאים פרסם באתר אחר שפחות חביב על Nfc. טכנולוגיית העיקוב הזו די פשוטה ויעילה, אם כי באתרי החדשות המעמידים את התשתיות שלהם לרשות פעילות סוכני המדינה ברחבי העולם (והעושים שימוש בתשתיות של המדינה והאוניברסיטאות) יש קושי מובנה ביישום של הטכנולוגיות הללו (בישראל יש רק אתר חדשות גדול אחד כזה שהוא מסחרי אבל התשתיות שלו משמשות צרכים מבצעיים, עד כי לא ברור אם העיתון הוא של המדינה או המדינה היא של העיתון).
אשר על כן מן הראוי שכל גולש יידע, כי ממילא אין אנונימיות של ממש באינטרנט, וכדאי מאוד לדעת שהחופש הלכאורי שהרשת מעניקה, אינה אלא אשלייה אופטית בלבד:
1) המידע איננו חופשי ואיננו אמין. לדוגמא - התוצאות בגוגל אינן מקריות אלא פרי תכנון מוקפד מה מותר לכם לדעת ומה אסור לכם - לגישת גוגל והגורמים העומדים מאחוריה - לדעת, כך גם בויקיפדיה וברובם המכריע של אתרי המידע והחדשות בעולם. כמו בכל פתיון, החופש הלכאורי הוא תולעת טעימה על באמת, אבל מאחוריה עומד תמיד קרס חד המכוון ללכוד ולדכא את מי שיבלע את הפתיון הזה עמוק מדי.
2) אין פרטיות ברשת: ארגוני המודיעין השתלטו על חברות משובחות המספקות שירותי חינם, כגון מנועי חיפוש, מפתחי סרגלי כלים, ספקי דואר חינמי ובלתי מוגבל, מחלקי תוכנות חינמיות לסריקת תכוות הדיסק הקשיח כדי לשלות ממנו אינפורמציה בקלות, שירותי בלוגים, שירותי איסון תמונות וידאו, שירותי צ'ט וטלפוניה חינמית, ושירותי חיפוש עצמם.
באמצעות השליטה על מי כותב, מה הוא מחפש ומאכסן ומי הם האנשים איתם הוא בקשר בדוא"ל, צ'ט וכיו"ב -וההצלבה בין הנתונים של גולשים מאותו מחשב גם כשהם רשומים ומתחזים בשמות כינוי שונים המפתים גולשים להתחזות ולהסתתר כביכול מאחורי ניק (שם כינוי) מייצרת למעשה על כל גולש פרופיל אישי מצטבר ומפורט לחלוטין. די להציץ בזהות הבעלים של החברה שהזדרזה להשקיע בגוגל כשהייתה חברה קטנה וסתמית שמחפשת "מלאך" כדי להבין שלכל החינם הזה יש מחיר, והמחיר עלול לכלול ריגול תעשייתי אגרסיבי המכשיל עסקים ועסקות, גונב רעיונות מבריקים ומכשיל מיזמים מוצלחים. לא הכל פוליטי, אבל החינם הזה עולה הרבה מאוד כסף, בריאות, שלום בית, ולעיתים אף חירות.
הבעייתיות בחשיפת כתובות IP ובהסתמכות על כתובות IP בכלל
באמצעות תוכנה חינמית ופשוטה, אין כל בעיה לקבוע ולבחור את כתובת ה-IP שתזהה את המגיב. הסכנה בכך ברורה: אין שום בעיה "לתפור תיק" לכל אחד בעצם, על-ידי חשיפת ה-IP שלו (מתוך התכתבות איתו בדואר אלקטרוני, אין כל בעיה להשיג את ה-IP שלו) ושתילת תגובות שיפלילו אותו, יסבכו אותו בתביעות אזרחיות, ויסכסכו בינו לבין אחרים על יסוד הזיוף הזה, ושילך להוכיח שאין לו אחות...
איך יוכיח מאן דהוא שכתובת ה-IP שלו חתומה על טוקבק פלילי, אבל למעשה זה לא טוקבק מהמחשב שלו אלא טוקבק ממחשב של גולש אחר שזייף את כתובת ה-IP שלו באמצעות תוכנה פשוטה כאמור?
לזה אין פתרון מעשי, כי מרבית השופטים בכלל לא מסוגלים להבין מה זה כתובת IP (אם היו מבינים הם לא היו הולכים להיות שופטים נחותים אפילו יותר מביניש אלא בוחרים לעצמם מקצוע מכובד ואינטיליגנטי) וזה מראה עד כמה תרופת הפלא האמינה לכאורה הזו, בכלל לא אמינה ומגוחך להסתמך עליה לקביעת ממצאים פליליים. "כתובת IP" איננה אלא עוד באז, הקוסם לכל מי שלא מבין מה זה ומוקסם מתחושת השכרון של הידע השטחי על הנושא, והקסם יעלם ביום שבוא נראה פוליטיקאי מובל באזיקים בזינזנה על שהוא -כביכול-שתל איזו הודעה שפגעה בבטחון המדינה בעוד שלמעשה הוא מעולם לא כתב טוקבק בחייו...
בנוסף, השיח הציבורי עלול להפסיד את אותו מיעוט טוקבקיסטים איכותיים, בעלי תפקיד או מקצוע המגביל את
חופש הביטוי שלהם (לדוגמא: החברים במאפיית עורכי הדין מוגבלים ואסור להם לטעון אפילו טענות אמת נגד קולגות ובטח לא לחשוף אמיתות מביכות נגד שופטים). ואז נישאר עם הבבונים והטוקבקיסטים מטעם, ואת הזהב שבהחלט אפשר למצוא בטוקבקים -שלעיתים קרובות מידי איכותם עולה על הכתבות עצמם- נאבד.
בשורה התחתונה: את הרעים זה לא יתפוס. את הטובים זה יבריח. הטוקבקיסטים המקצועיים-מטעם יצויידו בתוכנות החינמיות שימנעו את הזיהוי שלהם, ומי שישלם את המחיר זה השיח הציבורי, אשר למד כבר לדעתי לבור את הבר מן התבן, ולשלות את הפנינים והזהב שיש ועוד איך בטוקבקים האנונימיים, דווקא בזכות זה שהם אנונימיים ומצליחים לנטוע אשלייה של אנונימיות.
אז אני מודה שהיוזמה מדהימה ואפילו מוצאת חן בעיני מאוד! אני אוהב אותה ואת הרעיון הגאוני והפשוט המקופל בקירבה. אבל שכרה עשוי לצאת בהפסד גדול, הן לאתר האיכותי הזה, והן לשיח הציבורי הכולל ש-Nfc הוא אחד הכוכבים הבולטים שבדגל הזה (למען ההגינות אציין, כי ערכתי לאחרונה מבחן יסודי לאתרי האינטרנט השונים בישראל, כשהכנסתי תגובה זהה לכל האתרים והתוצאה לא הייתה ש-Nfc היה הכי ליברלי, אלא דווקא עיתון הארץ זכה במקום הראשון לחופש הביטוי של הטוקבקיסטים שלו, ו- Ynet במקום האחרון, כשהוא פוסל בשיטתיות תגובות לגיטימיות לחלוטין שאין בהן שום פסול ורק משום שהדיעה המובעת בהם מנוגדת לקו המערכתי שאותו מוביל האתר והכתבה המדוברת. Nfc היה במקום השלישי בחופש הביטוי על-פי המבחן המקיף שערכתי, אגב. המחקר כולו עדיין לא בשל לפרסום והוא חלק מפרויקט מקיף ונפרד).
מאמרים מומלצים להרחבה בנושא (רשימה חלקית ולא ממצה):
מי הוא טוקבקיסט (כנסו! כנסו!) (הופמן)
כנסו כנסו (נענע)
חוק הטוקבקיסטים: תפסיקו להסתתר (עו"ד דן חי)
בדרך לחיסול הטוקבקים (גל מור)
חופש הביטוי (עו"ד חיים רביה)
זכות הצעקה (יהונתן קלינגר)
כך תוכלו להשפיע (שוקי גלילי)
שלטון הטרולים (ליאור הנר)
הדוברמנים של הרשת (דבורית שרגל)
המשפיעים החדשים (איילה צורף)
שתיסע לאפריקה ותמות מאיידס (גדעון לוי מספר לרוני קורן-דינר על הטוקבקים שהוא חוטף)
מי צריך את מזהמי האתרים (הדר חורש)
עידן הטוקבק (פרויקט מיוחד של עיתון הארץ)
האתר פתוח לתגובות (יובל דרור)
ראיון בלעדי והזוי עם רפי רפש, טוקבקיסט צעיר (הלמו)
הזכות לביטוי באינטרנט - המקרה של הטוקבק (יהונתן קלינגר, עו"ד)
מקומם של "הטוקבקים" בשיח הציבורי בישראל (רועי גולדשמידט- מחלקת מידע ומחקר בכנסת)
אתיקה ואמינות בעיתונות בעידן האינטרנט (מערכת וואלה)
וכמובן,
איש השנה של השבועון טיימס: אתם! הטוקבקיסטים! (באנגלית)
