בשנת 1995 התגייסו נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, וראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לקדם את עסקי האנרגיה של יוסי מימן. הדבר נעשה במסגרת כנס בינלאומי שארגן ד"ר נמרוד נוביק בירושלים. כך חושף נוביק בתביעת ענק שהגיש (יום א', 11.9.11) נגד מימן.

נוביק שימש עד השבוע שעבר כסגן יו"ר קבוצת מרחב שבשליטת מימן, עד שפוטר לאחר שמימן טען שנוביק פעל נגד האינטרסים של הקבוצה. נוביק תובע תשלום של 30 מיליון דולר, המגיע לו לטענתו תמורת 20 שנות עבודתו בקבוצת מימן בכלל, ותמורת חלקו בפרויקט הגז הטבעי ממצרים של חברת EMG בפרט.

לדברי נוביק, אין לו הסכם חתום עם מימן, שכן הלה טען שהוא נוהג להגיע להסכמים בעל-פה בלבד, אולם סוכם עימו שהוא יהיה זכאי ל"תגמול משמעותי" מכל עסקה שייזום, ינהל או יתמוך בביצועה. פורמלית הועסק נוביק בידי אחת מהחברות בקבוצת מרחב תמורת 7,000 דולר לחודש.

11 מיליון דולר לשבתי שביט

בכתב התביעה חושף נוביק פרטים רבים על התנהלותו של מימן, המקפיד על הצנעה מירבית של עסקיו. בין היתר הוא מגלה, כי ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, קיבל ממימן 11 מיליון דולר תמורת פעילותו בנושא ייבוא הגז ממצרים. סכום זה שולם לשביט בעקבות בוררות שהתנהלה בינו לבין מימן בפני עו"ד רם כספי.

התביעה מתארת שורה של מקרים בהם הפעיל נוביק - לשעבר עוזרו המדיני של שמעון פרס - את קשריו הפוליטיים הענפים לטובת מימן. בין היתר, הביא לאותה ועידת אנרגיה את סגן נשיא ארה"ב דאז, אל גור, וכמה ראשי מדינות. עוד הוא אומר, כי הוא כינס רבים מבכירי הממשל הישראלי בביתו של מימן, ובהם פרס, רבין, גור, ביל קלינטון ושורה של שגרירים בישראל. לדברי נוביק, הוא גם האחראי למסיבות יום העצמאות הגדולות של מימן, אליהן מגיעים בכירי המדינה.

נוביק טוען עוד, כי לפני מספר שנים הצליח "להביא לביטול כוונתו של עיתון כלכלי מוביל בישראל, לחשוף את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע מר מימן באותה עת, חשיפה שמר מימן הביע חשש שתביא להחמרת מצבו הכלכלי". לאור פרק הזמן המוזכר במשפט זה, נראה שהכוונה לאחד העיתונים הכלכליים. בנושא תקשורתי אחר טוען נוביק, כי הוא היה היחיד בקבוצת מרחב שהתנגד להשקעה בערוץ 10, ולאורך השנים קרא שוב ושוב למכור את האחזקות בו.

השפיע על נאומו של קלינטון

עוד זוקף נוביק לזכותו את יצירת הקשרים עם ממשלת טורקמניסטאן, לאחר שלטענתו פעל לשיפור יחסיה של מדינה זו עם ארה"ב ואף יזם ביקור של נשיאה בבית הלבן. בעקבות זאת, אומר נוביק, הצליחה קבוצת מרחב לבצע בטורקמניסטאן סדרת פרויקטים בתחום בתי הזיקוק בהיקף של 1.6 מיליארד דולר, אשר הניב לה רווח של 170 מיליון דולר.

לדברי נוביק, הוא יזם את הקמת בית הזיקוק במצרים בו שותפה קבוצת מרחב, פרויקט שלטענתו הניב לה רווח של 70 מיליון דולר. בין היתר, הוא טוען, גייס לתמיכה בפרויקט את הממשל האמריקני ואת אייפ"ק, קידם את תמיכתה של ממשלת ישראל בו והוביל את המהלך ששיאו היה הכרזתו של הנשיא קלינטון לפיה פרויקט זה הוא "ספינת הדגל לשיתוף פעולה במזרח התיכון". לדבריו, רק לפני מספר שנים - ובאיחור רב - שילם לו מימן 5.6 מיליון דולר תמורת עבודתו בפרויקט זה.

EMG עלולה לקרוס בלעדיו

בנוגע לצינור הגז - בגינו תובע נוביק 28 מיליון דולר - נטען בתביעה, כי נוביק היה היחיד בקבוצת מימן שהאמין בפרויקט למרות הקשיים המדיניים. לדבריו, הוא זה שיזם את ההתקרבות המדינית בין אריאל שרון לחוסני מובארק, ובעקבות זאת החליט שרון על ייבוא גז ממצרים. לדברי נוביק, פרויקט זה הניב למימן עד כה רווחים בסך 353 מיליון דולר.

לטענת נוביק, הוא אשר פעל במשך שלוש שנים כדי להבטיח שהפרויקט ייצא לפועל ונטל חלק מרכזי במו"מ בסיומו התחייבה חברת החשמל לרכוש את הגז המצרי. לדבריו, כאשר החלו ההתנכלויות לצינור לאחר הדחתו של מובארק, היה זה הוא שהביא את יו"ר המטות המשולבים של ארה"ב, חברי קונגרס ופקידים בכירים ביותר בבית הלבן ובמחלקת המדינה, לנזוף במצרים על חוסר יכולתה להבטיח את שלמותו של הצינור.

לדברי נוביק, הוא החליט לעזוב את קבוצת מרחב לאחר שמימן סירב לשלם לו את המגיע לו לטענתו בגין פרויקט הגז. לדבריו, מימן ביקש ממנו להתאזר בסבלנות עד שמצבו התזרימי יאפשר לו לשלם, אך מדובר בתירוץ ריק מתוכן שכן בידי מימן הכספים הדרושים. נוביק דורש לקבל 19.65 מיליון דולר במזומן ועוד 5% ממניות EMG שנותרו בידי מימן - דהיינו 0.4% מכלל מניות החברה. עוד הוא מעיר, כי חברים לעבודה הביעו באוזניו דאגה בדבר יכולתה של EMG לשרוד בלעדיו.

נוביק מאשים את מימן, כי השתמש ברווחים העצומים שגרף בזכותו ל"מסע רכישות הכולל מטוסים פרטיים, יאכטות מפוארות במימדי ענק (אשר עלות אחזקתם לבדה נאמדת במיליוני דולרים בשנה), מספר רב של נכסי נדל"ן בישראל ובחו"ל עבורו ועבור בני משפחתו, כמו גם הקמת בית מגורים עבורו בהרצליה פיתוח במימדים חריגים".

התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד אמנון שבלת ונתי אגמון. טרם הוגש כתב הגנה.