כאזרח העולם היתי מריע בתשואות לדמוקרטיה האמריקנית אילו הייתי רואה את אובאמה מושבע לנשיא בארה"ב. כאזרח ארה"ב הייתי נאלץ להודות שמקיין פשוט מתאים ובשל הרבה יותר.
נצחונו של אובאמה על הילרי מחד ועל ג'ון מקיין מצד שני, מהווה לא רק התגלמות פסגת החלום האמריקני של שחור מכפר אפריקני עם שיוך מוסלמי המונף היישר אל פסגת הבית הלבן, אלא מקפל בתוכו את כל התכנים והלקחים המוסריים שמועמד מרקע כזה צריך, ראוי ויכול להביא איתו אל הבית הלבן. הלבן מדי...
עם זאת, ניתוח פועלו, אישיותו והישגיו של ג'ון מקיין (על-רקע נסיונו השטחי יחסית של אובאמה) מחייבים כל אזרח אמריקני להודות כי ג'ון מקיין פשוט בשל יותר, אחראי יותר, מוסמך יותר וראוי יותר להנהיג את ארה"ב בתקופת השפל הכלכלי והמוסרי הגדול ביותר והמסוכן ביותר שידעה במאה הנוכחית. שפל המסוכן שבעתיים על-רקע הגאות החברתית והכלכלית באסיה, המאיימים להפוך את ארה"ב לעוד אחת מאותן אימפריות מפוארות ורבות עוצמה כדוגמת האימפריה העותומנית, הרומאית, האוסטרו-הונגרית והסובייטית.
לאמריקנים הייתי ממליץ להתפלל שאובאמה יהיה ראש אופוזיציה מעולה שיבשיל לניצחון ראוי בבחירות הבאות, ולהניח בקלפי פתק המונחה על-ידי השכל ולא על-ידי הרגש: ג'ון מקיין.
אני פשוט לא מצליח לדמיין את מוסדות וסוכנויות השלטון בארה"ב משתפות את אומאבה במידע אמיתי ומלא או מאפשרות לו למלא את תפקידו ברצינות המתחייבת.
ארה"ב עדיין איננה בשלה לאפשר למועמד שאיננו מטעם האליטה הכובשת לשלוט ברצינות ובמלוא הסמכות. גם אם ינצח - ברק אובאמה יהיה לכל היותר נשיא על הנייר. הניהול האמיתי יתבצע מאחרי הקלעים, כשכל אחד מהגופים והפקידים הבכירים יאמין בכנות כי הוא מוסמך ומבין יותר מהנשיא מה טוב לאמריקה, וימצא או ימציא לעצמו את הצידוקים המוסריים להתנהל כך, תוך הצעדת ארה"ב אחורה אל ימי המקארתיזם ואדגר הובר העליזים.
