הרבה מאוד כותבים, מטעם צד זה או הצד נגדו, על פרשת טלנסקי ועדותו שהפכה לדרמה המרכזית. מעט מדי מפנים אצבע מאשימה נגד השופטים, ובהם השופטת שאני מאוד אוהב מעריך ומכבד מוסיה ארד, על הנזק החמור שהם גורמים לשלטון החוק ולסיכוי לסלול לחושפי שחיתויות דרך מלך לעשות את הצעד שכל החברה זקוקה לו.
כיום כולנו רואים עד כמה מטומטם הוא מי שחושף שחיתויות והופך בכך את חייו באחת לסיוט, לבזיון ולסכנת נפשות של ממש. השופטים חייבים להגן על האינטרס הציבורי, במקביל ומעל לכל עניין נקודתי בפרשת אולמרט טלנסקי. כי אולמרט וטלנסקי יעלמו לנו מהחיים במוקדם או במאוחר. אבל עם הנזק הזה שבית המשפט מאפשר לבצע נגד עד התביעה הזה, שלטון החוק יישאר עוד הרבה זמן, חבול, מוכה, חלש וחסר אונים. כי מטומטם מי שמעיד. מטומטם מי שמשתף פעולה עם המשטרה. מטומטם מי שמפקיר את חייו ומקריב אותם למען איזה מופע קרקס תורני, במחיר הפיכתו לשק החבטות הלאומי של המדינה. שופטים נכבדים - תפסיקו את ההתעללות הזו! היא לא תורמת כלום לחקר הפרשה כשלעצמה, והיא תולשת את הענף שעליו כולכם בעצם יושבים! תולשת אותו והוא מכה בכם ובנו!
עדותו של טלנסקי בבית המשפט (חקירתו הנגדית, ליתר דיוק) היא התנקשות בשלטון החוק ובסיכוייו לטפח חושפי שחיתויות בעתיד.
ההתנקשות אינה מבוצעת על-ידי פרקליטו של אולמרט. הוא בסך-הכל מותח את החבל עד למקסימום שמאפשרים לו, וזו זכותו. היא מתבצעת - לאור היום - על-ידי בית המשפט הנכבד, המאפשר לעו"ד אלי זוהר להתעלל בטלנסקי ולהפוך את הסכמתו לשתף פעולה עם הפרקליטות ועם המשטרה, לטעות חייו.
מפחד "מה יגידו"
יש לי יותר מדי מה לכתוב על האירוע הזה, ונסיבותיו, ומעט מדי זמן. אז אסתפק לעת עתה רק בעיקר אשר נועד, חד-משמעית, לגרום לשופטים לתקן את הטעויות שהם עשו בדיונים עם טלנסקי עד כה. כי אין בלבי ספק שהם לא מבצעים את חובתם מאימת התקשורת ו"מה יגידו" ולא כי הם חושבים אחרת ממני. את מה שאני כותב כאן הם מבינים לפחות כמוני, ואפילו הרבה יותר טוב.
עבירות שוחד ושחיתות הינן סוג ייחודי ביותר של עבירות שבהן אין טביעות אצבע ואין מתלוננים, כי כולם נהנים: זה שנותן וזה שמקבל. הציבור הדומם והעיוור משלם את המחיר וניצב חסר אונים עם מערכת אכיפת חוק שגם היא למעשה חסרת אונים אל מול עבירות שכאלה, לא כי הם לא בסדר, אלא כי מדובר בעבירות אשר חשיפתן תלויה, רובה ככולה, במהלך נדיר ביותר של "חצית קווים" מטעם מי מהעדים, ובשיתוף הפעולה שלהם עם רשויות אכיפת החוק, על-ידי מי ששלטון החוק ממילא לא היה נר לרגליהם כשהיו שותפים למעשים שלגביהם נדרשת עדותם.
מדובר גם בדרך כלל גם בעדים מתוחכמים, חלקלקים וממולחים, כך שמלכתחילה קיים ספק מובנה לגבי אמינותם והאינטרסים המניעים אותם להעיד, ועדותם ממילא צריכה להיבחן על סמך מכלול פסיפס הראיות ובשום אופן אין להרשיע בפלילים על סמך הניחושים של שופט למי להאמין בעדויות של מילה מול מילה, כי הניחוש של שופט המתיימר לקבוע מהימנות הינו מפוקפק בדיוק כמו עדויות של עדים מהסוג הזה. לא כי השופטים מטומטמים, אלא כי הם פשוט בני אדם הרואים בעיניים ולא אלוהים הרואה ללבב והמקצוע שלהם מחייב אותם לעשות מה שבן אדם לא מסוגל לעשות וזו אשמתנו שאנחנו מצפים מהם לספק לנו סחורה שאין לנו ספק שאף שופט לא מסוגל לה.
אתחיל מהסוף להתחלה:
1. אמינותו של טלנסקי איננה רלוונטית! חזקה על כל הצדדים למשפט זה כי מי שנתן מעטפות לראש הממשלה עם מזומנים, הוא אדם שלכל הפחות מוכן להגמיש את דרישות החוק על-מנת לקדם אידאולוגיה שלו, ולכל היותר - אדם שלא יהסס להתל גם בבית המשפט ובמשטרה (או לנקום במי שהוא מעיד נגדו. גם זו אפשרות שראוי לא להתעלם מהאפשרות לקיומה, הגם שבמקרה הזה היא לא נראית לי סבירה).
אשר על כן, משקלה של עדות טלנסקי הוא לכל היותר בגדר סיוע, חיזוק או דבר מה נוסף בלבד, לראיות חיצוניות עצמאיות ובלתי תלויות. ראיות מהסוג שלמרבה הצער בעבירות שוחד קשה מאוד למצוא, אך במקרה הנוכחי של יומני שולה ועדויות אורי מסר וראיות נסיבתיות נוספות (כולל הודאת אולמרט), אין כבר כל בעיה להוכיח עם טלנסקי או בלעדיו, ועדותו הינה חיזוק ותו לא.
בנסיבות האלה אין כל סיבה לבית המשפט להתיר את דמו של עד התביעה ולאפשר לסניגוריה להפוך את הסכמתו לשתף פעולה לטעות חייו. זיכוי זה ממילא לא ייתן לאולמרט. וזאת, כי לפחות על מוסיה ארד ניתן לקבוע שהיא שופטת מקצועית והגונה ולכן, השופטים ממילא לא יתנו לעדותו משקל מלא, אך בהחלט לא יתעלמו מהחיזוק שיש בה כלפי מכלול הראיות שחלקן חפציות ועצמאיות ובלתי תלויות לחלוטין במהימנות עדים והאינטרסים שלהם בעד או נגד אולמרט או רודפיו הרשמיים.
אם טלנסקי עשה כסף שחור או ביצע עבירות (בארץ או בארה"ב) זה לא רלוונטי לפרשה הזו, כי חזקה עלינו ועל בית המשפט ששה תמים הוא לא.
אבל אם טלנסקי ישב בכלא או יסתבך בפלילים, כאן או בארה"ב, בשל העובדה שבית המשפט איפשר להפליל אותו בעדותו, אז זו תהיה הפעם האחרונה שיקום היהודי הטמבל שיסכים לשתף פעולה עם המשטרה ובתי המשפט בישראל ולחשוף שחיתויות!
והאינטרס הציבורי הזה, חשוב הרבה יותר מהגנה (או התקפה) על אולמרט ואפילו מחשיפת האמת במשפט הפלילי נגדו! כי אולמרט ילך מתישהו, כך או אחרת. אבל בכך השחיתות רק תקבל חסינות הרמטית בדמות הרתעה, אזהרה ודוגמא מוחשית ביותר לכך שיותר כדאי לכ-ו-ל-ם לשתוק ולשחק אותה ראש קטן, ולא למסור במשטרה את הידוע לעדים שכן עדות זו היא למעשה התאבדות. והמחיר של הסיוע לבית המשפט להגיע לחקר האמת הוא: להקריב את החיים של העד, את כבודו, שמו, פרטיותו, וחירותו.
כל הזכויות החוקתיות הללו מתבטלות באחת כאילו לא היו, בשם קדושת החקירה הנגדית. חקירה שהיא לא רלוונטית, לא במישרין ולא בעקיפין לפרשה הנדונה!
הפיכת העד לשק חבטות, להלך עליו אימים, להפוך את הסכמתו להעיד ולשתף פעולה עם המשטרה לסיוט וחלום בלהות - כל אלה לא יועילו לאולמרט בתיק הנוכחי (אל תשכחו שטלנסקי רק מאמת את הראיות העצמאיות שנפסו ביומני שולה, ולאמינות שלו אין משמעות של ממש כי היומנים מעידים הכי מהימן מכל עד או מניפולציה של סניגור).
אבל הסיוט הזה שמערכת אכיפת החוק ובראשו בית המשפט שמתיר לסניגור להתעלל בטלנסקי, מעביר מסר חד-משמעי לכל עד עתידי שיחשוב אי פעם לחשוף שחיתות ולהעיד נגד מישהו בבית המשפט: חייו יהפכו לגהינום, הוא יהפוך מעד לנאשם ולקורבן להתעללויות בחסות בית המשפט.
2. מה שבית המשפט מאפשר לעשות לטלנסקי במסע הדייג שאינו רלוונטי לנושא עצמו, גובל בהטרדת עד של ממש, בידי הסניגורים ובשותפות מלאה ופעילה של בית המשפט.
ההיתר של בית המשפט להתעלל בטלנסקי ולהלך עליו אימים ואף להתערטל בפומבי ולהביכו רק כדי להוכיח שהוא לא צדיק הדור, הינו פשע. לא רק הטרדת עד מובהקת יש כאן, במסווה של ניהול הליך משפטי "ליברלי", לא רק הפיכת ההליך המשפטי לקרקס שאין בינו לבין חקר האמת ולא כלום יש כאן, שהרי לא טלנסקי הוא הנאשם כאן, זאת יש לזכור. ולא טלנסקי הוא זה שפנה למשטרה להעיד, זאת אין לשכוח. טלנסקי בסך-הכל בא -בכוח משטרתי ראוי שנכפה עליו - לאשרר את יומני שולה ועל כורחו להסביר את פשר מזומניו. הוא נחקר בחשאי, בהפתעה, ולא בתכנון מראש להתנקם באולמרט על חלוקת ירושלים וכיו"ב תיאוריות קוספירציה שהושמעו!
3. אכן, החקירה הנגדית היא אמנות, המחייבת חופש פעולה רחב למדי הכולל גם מה שנראה על פניו או אפילו בפועל, מה שמכונה בעגה המקצועית "מסע דייג".
אך כשם שלכל אמנות יש את גבולות האינטרס הציבורי שלה, כך גם כאן, חובה על בית המשפט לוודא שהם אינם מקריב תמורת נזיד אולמרטי את מזבח האינטרס הציבורי ושלטון החוק כולו.
4. מי שמתנגד לאולמרט, דווקא ישמח על החקירה הזו מאוד. היא מתנהלת בחובבניות, הגובלת ברשלנות חמורה של עורך הדין זוהר כלפי לקוחו. היא גורמת לאולמרט יותר נזק מתועלת. היא מפספסת את קו ההגנה המובהק שאילו אולמרט היה נוקט בו, זה היה מרוקן את כל המשמעות הפלילית ממעשי טלנסקי וראיותיו. היא גם שגויה מבחינה יחצנית (כלומר לא רק "משפטית" אלא גם "תקשורתית" היא מפספסת את העיקר ומחמירה במקום להיטיב עם הלקוח אולמרט).
לדעתי, הטעות המרכזית של אולמרט היא להניח לאלי זוהר לנהל את החקירה הנגדית במקום להפקידה בידי עו"ד נבות תל-צור, שהינו מיומן יותר, מקצועי יותר וחכם הרבה יותר.
המומחיות של זוהר היא לסגור קומבינות עם שופטים שהוא מקורב אליהם, מתחת לשולחן ובפגישות פרטיות וטעימות. זו בהחלט תכונה חשובה אצל עורכי דין צמרת במחוזותינו. אבל כדאי לאולמרט לזכור כי "שופטים ירושלמים" זו לא המלייה שבה זוהר מומחה, ומוסיה ארד היא לא מהסוג ההוא של השופטים שמעטפות וכיבודים וג'וב למקורבים יחליקו פסקי דין, כנהוג בזליגמניה התל אביבית (לירושלמים יש את הקומבינטורים שלהם. אבל מוסיה גם לא בכיס שלהם).
5. החקירה הנגדית של זוהר נועדה לתקשורת. זה אולי טוב לטווח הקצר (כי התקשורת כבר ממילא די עוינת, וכי ממילא היא תיעלם לטובת הסנסציה הבאה כלעומת שבאה, אבל המשפט הפלילי יימשך. עם כל הטעויות של החקירה הנגדית הזו). על כן במישור הפלילי, החקירה של אלי זוהר איננה מועילה. אבל אין לבוא אליו בטענות. הוא עורך דין שטוב לקמבינות, ולא עורך דין מקצועי בתחום הפלילי. לכן גם אולמרט רצה שהוא יהיה יועץ משפטי לממשלה. כעת כולם יודעים מה השירותים שציפו ממנו לספק, אבל את זה אין לאף אחד אומץ לחקור.
6. ההתנהלות של השופטים, ובראשם השופטת שאני כאמור מאוד אוהב ומעריך מוסיה ארד, שערורייתית, ודומה כי מחשש שתיוחס להם עוינות אינטרסנטית כלפי אולמרט, הם יוצאים מגידרם להתיר את רסן החקירה הנגדית לכדי הפקרות מוחלטת, ובכך הם גורמים נזק חמור ביותר לשלטון החוק ולסיכויים להלחם בשחיתות באמצעות עדים חושפי שחיתויות בעתיד.
מוסיה יקירתי, עד כאן. שימי לזה סוף בבקשה. הגבלת אלי זוהר זה אפילו לא לרעת אולמרט אלא דווקא לטובתו. וכשאולמרט יבין את זה זה יהיה מאוחר מדי, אבל אפילו הוא, ולא רק שלטון החוק וטלנסקי, יהיו חייבים לך תודה גדולה אם רק תקיימי את חובתך השיפוטית ותאסרי כליל כל ניסיון להרחיב את מסע הדייג בעדותו של טלנסקי ולהופכו למסע צייד נגד טלנסקי עצמו.
משה לדור, מני מזוז - עיזרו לה. ותעזרו לשלטון החוק להתגונן מפני הנורא מכל: שמה תשיגו (אולי, אני בכלל לא בטוח) הרשעה נגד אולמרט אבל תפסידו סיכוי להרשיע מושחת אחר כלשהו בעתיד, כי מי המטומטם שיפקיר א חייו כדי לעזור לכם, שזה בעצם לכולנו...?
ראוי לזכור:
בין אם תפרו לאולמרט תיק (ואינני מתרשם כך) ובין אם התיק בושל מחמת להיטות יתר מטובלת בפרידמניזם חריף (אני כן מתרשם שכך. אבל במובן החיובי, כי כל עוד ההאשמות הן חמורות ומבוססות על ראיות אמת למעשים חמורים ולא רק לעיגול פינות מקובל, להיטות יתר היא יתרון ולא חיסרון) - טלנסקי לא אשם, לא נאשם ולא חשוד בכך שהוא שותף להליך הפלילי בעד או נגד אולמרט. הוא בסך-הכל עד. עד על כורחו ולא עד מיוזמתו. וכל ניסיון להפוך אותו לעיקר של התיק הזה במקום לנסיבה שולית בתוכו, ולקורבן, איננו משרת לא את אולמרט ולא את שלטון החוק.
בדיוק כמו שההתעלמות מעדויות על הארגזים עם המזומנים לאהוד ברק כשמנגד מחוללים מהומה על כמה מעטפות לאולמרט, מלמדת כי שוחד לנושאי משרה ציבורית איננו מעשה אסור בעיני קברניטי שלטון החוק, אלא בעיניהם הוא אסור רק למי שתומך בפרידמן, בעוד הוא מותר למי שתומך במתנגדים לו. הגישה המצערת הזו אינה מאפשרת לייחס לשלטון החוק את טוהר המידות המתחייב במלחמה בשחיתות, גם כשהם צודקים.
זו מלחמה שבה על בית המשפט לא לחפש צדיקים גדולים אלא גנבים קטנים. ולכן על בית המשפט לא לסייע להתנקש בטלנסקי אלא לאפשר לציבור לדעת אם אולמרט גנב או לא. אם אולמרט קיבל מזומנים ששימשו אותו לטובות הנאה אישיות או לא. זו כל השאלה. וטלנסקי הוא רק האמצעי לענות עליה, ולא המטרה!
