סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ורדה אלשיך, אישרה (יום ה', 27.9.12) את הסדר הנושים בחברת דלק נדל"ן שבשליטתו של
יצחק תשובה, למרות ביקורתה הקשה על תשובה. על-פי ההסדר, יקבלו מחזיקי האג"ח 30% מהחוב כלפיה (קרי: תספורת של 70%) בפריסה של שבע שנים.
אלשיך אומרת, כי הסוגייה שבפניה היא האם לאשר הסדר שאושר ברוב גדול באסיפות מחזיקי האג"ח, כאשר מיעוט של מחזיקים פרטיים טוענים שהוא גורם להם עוול קשה. בהקשר זה היא מותחת ביקורת על תשובה:
"עניין לנו, במלוא הכבוד הראוי, בהסדר בעייתי, שאף אם הוא תואם את דרישות החוק, הוא רחוק מלהוות פתרון אופטימלי או אף קרוב לו, ומותיר יותר מאשר טעם רע גרידא. בנסיבות המקרה, עניין לנו בחברה שנחשבה בעיני רבים ליציבה מאוד, ונהנית מחסותו של אחד מאילי ההון במשק, האוחז בידיו תשלובת של חברות שהחזיקו ועדיין מחזיקות נכסים רבי ערך. אלא שבשלב מסוים התגלה, כמעט באחת, כי עסקינן בחברה חדלת פרעון לעילא ועילא; שנוהלה ככל הנראה במינוף גבוה מאוד; ושבעל השליטה, אשר נטען כלפיו כי הבטיח בעבר לתמוך בחברות בשליטתו, לא רק שמסתתר מאחורי עיקרון הישות המשפטית הנפרדת. זאת כאשר נוסף לכך עולות נגדו טענות קשות ביותר, של מהלך הדרגתי מבעוד מועד לניתוק החברה מיתר התשלובת, כמעט בבחינת 'הפרדת הפרה החולה מן העדר', באורח אשר בסופו של יום, הותיר את הנושים וידיהם על ראשם".
אלשיך מוסיפה: "נוכח חשיבות הדברים, כמו גם על-רקע הטענות, ואף הזעקות - מהן כנות בתכלית ונוגעות ללב - שהושמעו במהלך הדיון, אחזור ואבהיר: דיון מהסוג שנערך בידי, לא מסמיך אותי אף לו רציתי בכל ליבי, 'להורות למר תשובה לשלם את הכל', או 'להורות על תוספת קנס אישי של 30%' שיתווסף להצעת הסדר. דרישות אלו, אף אם המניע להעלאתן הוא כן, ונובע ממצוקה אמיתית, ולעיתים מכאיבה של כמה מאותם מחזיקים פרטיים שהופיעו בפני, מנוגדת בתכלית לדין החל דהיום, ולו הורה על כך בית המשפט, הייתה תוצאתה היחידה של החלטה כזו עיכוב ביצוע מיידי ולאחר מכן המתנה עד להכרעה של ערכאת הערעור.
"יהיו אשר יהיו הספקות והתהיות בדבר התנהלות מר תשובה ומקורביו, הרי שלעת-עתה מגן עליהם הדין, בהגנה כמעט מוחלטת, באמצעות עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. זאת, כאשר עניין לנו לא במעין-הלכה או תקדים מנחה ברמת בית משפט מחוזי, ואף לא בהלכה פסוקה של בית משפט עליון, אלא בעיקרון היסודי ביותר בדיני תאגידים, העובר כחוט השני בכל הדינים בארצות המערב ב-200 השנים האחרונות; והוא כמעט חלק בלתי נפרד מהיכולת לקיים כלכלה מודרנית באשר היא.
"...לא קיימת כרגע חלופה אוטופית בו ישולמו, יש מאין, מאה אחוז של החובות על אתר. זאת, וודאי וודאי כאשר בעל השליטה מנצל לטובתו את עיקרון היסוד של אישיות משפטית נפרדת, חרף היותו בעל-הון רב חברות אחרות ונכסים, החי ברמת חיים של האלפיון העליון. טענתם ומחאתם של המחזיקים הפרטיים, מהם שאיבדו את כל עולמם בהשקעה בחברות שהאמינו כי הוא עומד 'אישית' מאחוריו (בלא להבין את ההבדל בין רטוריקה לא מחייבת מחד-גיסא, לעובדה הקרה של מבנה תאגידי וישות משפטית נפרדת מאידך-גיסא), אומנם נוגעת ללב, אולם בגלגולה הנוכחי סותרת לא הלכה פסוקה גרידא, אלא את עיקרון היסוד הבסיסי ביותר של דיני התאגידים".
אלשיך קובעת, כי ההסדר המוצע עדיף על פני החלופה - פירוקה של דלק נדל"ן ואפשרות של קבלת 10% מהחובות, לאחר שנים רבות של חקירות. "ההלכה הפסוקה דהיום הינה דלת כלים בכל הנוגע להתמודדות עם סוללת פרקליטים המרחיבים עד אין קץ את גזרת המחלוקת, ובכך 'מוודאים' שבירור הפרשיה יתארך ויתארך", היא מוסיפה.
בהמשך ההחלטה מתייחסת אלשיך באריכות לעימות הקשה בינה לבין עו"ד אביעד ויסולי ובין היתר מעירה: "טענה אחת אף הרחיקה לכת עד כדי האשמת אחד מנציגי סדרה כ"ה, כמעט במילים מפורשות, בכך כי 'תשובה קנה אותו'; קרי, בהתנהלות פלילית במובהק, שלא לדבר על המשמעות מרחיקת הלכת של הטענה, לו הוכחה, במישור האתי.
"בעניין זה אעיר, כי במלוא הכבוד הראוי לרצונו לשרת את מרשיו על הצד הטוב ביותר, אף כאשר מסתמן כי ידם על התחתונה, הרי שעו"ד ויסולי מתח את החבל יתר על המידה בנקודות אלו. שמא תוך ניצול חוסר רצונו של בית המשפט להשית הוצאות בסכום נכבד ביותר על מחזיקים פרטיים, אשר ממילא נפגעו פגיעה קשה מאד בגין קריסת החברה והתנהלותם הנטענת של מר תשובה ומקורביו. בעניין זה, בולט הפגם היורד לשורשו של עניין בדבר העדר כל תצהיר תומך המגבה את העובדות הרבות להן טען עו"ד ויסולי".
