איפה ההתנצלות בפני משה לדור?

וכמיטב המסורת העיתונאית המזרח תיכונית, מעולם לא די היה בתקיעת סכין בלב האובייקט המבוקר, אלא חייבים לסובב אותה היטב. אז שבוע לאחר מכן, אותה כתבת באותו עיתון, ממשיכה לפרסם ביקורת חריפה כנגד לדור וגם כנגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בכתבה חדשה:

יהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה: "פרשת קצב הורידה את מזוז לתחתית". "אני חושב שמזוז סומך על לדור, כי הוא אישיות משפטית ובעל יכולת בתחום הפלילי, אבל גם אדם כמו לדור צריך מישהו שיעצור אותו, ואת זה מזוז לא עשה".

"פרקליט המדינה, משה לדור, ואנשים אחרים מהפרקליטות לא מספיק מרוסנים. הם רואים קייס כזה (פרשת אולמרט והמעטפות, א' ל'-ו') ושועטים קדימה, הסוסים רצים לעבר היעד. מישהו צריך לרסן אותם. מזוז לא שימש כגורם מרסן, אלא נתן לפרקליטות לרוץ קדימה".

לאחרונה נשמעה ביקורת קשה בקרב סנגורים ומשפטנים על כך שההחלטה להעיד את טלנסקי עדות מוקדמת הייתה שגויה מבחינה משפטית, הן מצד בית המשפט שאישר אותה והן מצד מגיש הבקשה. חלקם אמרו ל"גלובס", כי לדור הוא "האדם שעומד מאחורי הדחת ראש הממשלה המכהן", וכי עשה טעות חמורה בשיקול דעת. לדור חוטף כעת מקלחת צוננת גם מחברו הקרוב, רזניק, שחלק עימו במשך שנים חדר בפרקליטות מחוז ירושלים: "בקשת המדינה להעיד עדות מוקדמת את טלנסקי הייתה צעד פזיז מאוד. זו הייתה פזיזות לבוא לבית המשפט, גם למחוזי וגם לעליון, ולשכנע אותם שיש חובה לגבות מטלנסקי עדות מוקדמת בגלל הסכנה שהוא לא יחזור".

ומי אשם?, מזוז, שנתן ללדור יד חופשית. "הייחוד במערכת הוא, שירסנו אותך מלמעלה, ואז תגיד 'רגע, בוא נחשוב שנייה, אולי לא חשבנו גם על הנקודה הזאת'. במקרה הזה לא עשו חושבים, ולא היה גורם מרסן".

לדברי רזניק, היה ברור שטלנסקי ישוב לארץ. "זו הייתה פנטזיה לחשוב שהוא לא יחזור...".

- את הדברים הנ"ל פרסם העיתון גלובס בבוקר יום ה 14 לאוגוסט.

ה-הודעה: טלנסקי לא יתייצב להמשך חקירתו

צחוק הגורל הוא שבאותו יום ממש, בהפרש של כמה שעות בלבד, אותו עו"ד יהושוע רזניק שפסק כי "זו הייתה פנטזיה שהוא לא יחזור", שיגר מכתב בהול למשה לדור שבו הוא בעצמו מצהיר את ההיפך:

"עו"ד יהושע רזניק הודיע לפרקליטות שטלנסקי אינו מתכוון להתייצב בישראל להמשך עדותו, שנקבעה ל-31 באוגוסט זאת, מחשש שיאמר בה דברים שיפלילו עצמו בחקירה המתנהלת נגדו בארה"ב". כך פרסם באותו יום ממש, העיתון גלובס.

אז טלנסקי עצמו הודיע שהוא לא מתכוון להגיע לעדותו, אלא אם כן הפרקליטות תעניק לו חסינות מפני העמדה לדין ב... ארה"ב. זוהי כמובן זכותו של טלנסקי ואולי אף חובתו.

איפה ההתנצלות?

אבל לאחר ההודעה החד-משמעית הזו של טלנסקי, צורמת מאוד היעדרה של התנצלות גורפת וחד-משמעית מצד העיתון גלובס, מצד הכתבת אלה לוי-וינריב, ומצד כל אותם שורה של "פרקליטי צמרת בכירים" שהציגו את פרקליט המדינה כמטומטם וכשקרן ואת היועץ המשפטי לממשלה כאידיוט שנגרר אחרי ה"טעויות" של לדור על עיוור, ואת בית המשפט המחוזי והעליון שאישר את העדות המוקדמת כבית משפט שאישר מהלך שגוי משפטית ולא מבוסס עובדתית.

זה נחמד מאוד לראות את אחד העיתונים המכובדים במדינה, צולף במילים חריפות ביותר את פרקליט המדינה ללא מורא, ושם קצוץ על החוק הפלילי הבלתי חוקתי בעליל של "העלבת עובד ציבור", שהוא חוק פסול בעליל, המאפיין במובהק רק דיקטטורות חשוכות ומערכות שלטון חוק מושחתות ביותר, העושות שימוש שפסול ולרעה בכוח החוק כדי לחפות על שחיתויות ומושחתים מהשירות הציבורי.

זה אפילו לגיטימי - גם אם מאוד לא הוגן - להיות חכם בדיעבד ולהגיד שבגלל שטלנסקי הופיע בסופו של דבר לעדות, לא היה חשד סביר מלכתחילה שיש מספיק יסוד לחשד שהוא לא יגיע לעדותו.

אבל כשמסתבר שהמציאות מוכיחה כי הביקורת הארסית הזו היא מופרכת, וכי כל כולה קרסה אל מול המציאות שבה טלנסקי פשוט הוכיח כי משה לדור צדק כשהביע חשש שהוא לא יופיע לעדותו במועד שיקבע בית המשפט ולכן יש להעידו עדות מוקדמת עוד לפני שיעזוב את הארץ וכל עוד ניתן לכפות עליו את העדות הזו - זה מחייב התנצלות.

ההתנצלות הזו בפני משה לדור לא פורסמה בגלובס, וגם לא באף כלי תקשורת אחר.

הביקורת החריפה, מאבדת מהלגיטימציה שלה, ברגע שמוכח כי גם כשידוע לכל מי שהעביר אותה כי היא התבססה על מצע עובדתי שגוי (וזה קורה, ולא נורא בכלל) הם נמנעים לתקן, לחזור בהם, להתנצל, ולהסיר את הביקורת המכתימה והחמורה הזו, וגם את הכובע בפני הפרקליט שפעם נוספת - כבר השלישית בקריירה שלו (משפט הבנקאים והמשפט נגד אלי הורוביץ וחברת טבע) - הוכיח כי בכירי הצמרת המשפטית של עורכי הדין ועולם הסניגוריה יכולים לחבור כולם מול עובד מדינה אחד, שמקבל עבור עבודתו אלפית מהסכומים שמקבל כל אחד מהם, וכולם להפסיד מולו, ולצאת בעצם מטומטמים גדולים, ורמאים קטנים.

כי לא הביקורת כשלעצמה היא הבעייתית, חריפה וארסית ובוטה ככל שתהיה. אבל ההמנעות מההתנצלות המתחייבת כשברור כיום כבר לכל מעבירי הביקורת הזו כי היא שגויה מבחינה עובדתית, מכתימה את כל מעבירי הביקורת בכתם חמור ביותר עליו כבר נאמר, "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח ע"ב).

ובניגוד לפרשנותו של רבי אלעזר המודעי, הקובע כי "המלבין חברו ברבים - אין לו חלק בעולם הבא", אני סבור כי אלה שלא התנצלו ולא יתנצלו גם לאחר הדברים שכתבתי, אין להם חלק גם בעולם הזה, ומן הראוי היה שהם יניחו את רשיון עריכת הדין (או/ותעודת העיתונאי) שלהם בפח הזבל הסמוך.