ציפיותיהם הסבירות של צדדים לחוזה בזמן כריתתו, יהיו בעלות משקל רב כאשר יבוא בית המשפט לקבוע האם יש לאכוף ריבית הפרה שנקבעה בו. זהו אחד מהעקרונות העומדים (יום א', 23.8.15) בבסיס פסק דינו של שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, במחלוקת בין
גד זאבי לבין הבנקים בנוגע להלוואה לרכישת בזק.
תחילה שב דנציגר על הפסיקה לפיה בית המשפט יתערב רק במקרים נדירים בפיצוי מוסכם. "עליו להשתכנע בשלב ראשון כי לא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה... כל עוד מצא בית המשפט כי מתקיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי במועד הכריתה, ישאיר בית המשפט את הפיצוי המוסכם על כנו ולא יפחיתו". עוד מזכיר דנציגר, כי בכל מקרה לא רשאי בית המשפט לבטל לחלוטין את הפיצוי המוסכם.
מכאן עובר דנציגר לקביעה המרכזית: "השאלה אינה האם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך ביחס לנזק שנגרם בפועל, אלא האם הפיצוי נקבע תוך יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מהפרה מהסוג שאירעה בפועל...
כאשר בוחן בית המשפט מהו הנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה עליו להפעיל אמת מידה אובייקטיבית. בית המשפט בוחן מה היו יכולים הצדדים לצפות באופן סביר בעת כריתת החוזה, להבדיל ממה שהצדדים צפו בפועל בעת כריתת החוזה".
נטל כבד מאוד
עוד אומר דנציגר כי כאשר מדובר בחוזה מורכב בין שחקנים מתוחכמים - אמנם יכול בית המשפט להתערב בגובה הפיצוי המוסכם, אך על הצד המבקש זאת יש נטל שכנוע כבד מאוד. דנציגר גם שב וקובע, כי ריבית הפרה היא בגדר פיצויים מוסכמים ולכן עקרונית יכול בית המשפט להתערב בה. בנוגע לסבירותה של ריבית זו אומר דנציגר, כי די בכך שהמלווה יוכיח שבמקרה הנדון היא הייתה דומה לשיעורים המקובלים בעת כריתת החוזה.
דנציגר עוסק גם במקרה (כמו זה שלפניו) בו הצדדים קבעו בחוזה מנגנון פיצוי מוסכם עתי. כאשר בית המשפט קובע ששיעור הפיצוי סביר, הוא מסביר, הרי שהדיון יתמקד בשאלת משך הזמן בו ישולם. "ככלל, על המפר לשלם לנפגע את הפיצוי המוסכם העתי החל ממועד ההפרה ועד למועד השלמת החיוב על ידי הנפגע (או צד שלישי).
"עם זאת, במקרים בהם התקופה מתארכת במידה ניכרת, וכשהשלמת החיוב אינה מצויה עוד בידי המפר אלא בידי הנפגע, על בית המשפט לבחון מה גרם להתארכות התקופה - האם מדובר בעיכוב שהינו חלק מהסיכון שהיה צפוי מראש, ומשכך ניתן היה לצפות מראש גם את הנזק הנובע מסיכון זה כתוצאה מסתברת של הפרת החוזה, או שמא חלק מהעיכוב הינו כזה שלא היה צפוי מראש, באופן שחורג במובהק מציפיות הצדדים במועד כריתת החוזה בדבר תוצאותיה המסתברות של ההפרה.
"בהקשר זה, ייתכנו נסיבות חריגות שבהן התקופה תתארך במידה ניכרת מסיבות חיצוניות - שלא קשורות למי מהצדדים ושלא ניתן היה לצפותן מראש במועד כריתת החוזה כחלק ממערך הסיכונים החוזי - וככל שמשתכנע בית המשפט כי התארכות התקופה הינה חריגה באופן שהופך את סכום הפיצוי הכולל לבלתי סביר ביחס לנזקים שיכלו הצדדים לצפות במועד כריתת החוזה, אזי יש הצדקה להפחיתו, בין אם על ידי קיצור התקופה שבה ישולם הפיצוי העתי ובין אם על ידי הפחתה של סכום הפיצוי הכולל". באותה צורה, אומר דנציגר, יש לבחון גם הליכי כינוס נכסים נמשכו פרק זמן סביר.
