זאב בילסקי:
כבוד השר, כנסת נכבדה, צופים יקרים, האמת שאני נזכר בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, אז הוזמנתי כראש עיר צעיר לתל אביב, חפרו שם את תחילת הרכבת התחתית של תל אביב. אתה זוכר?
השר מיכאל איתן:
אתה עוד תזכיר לי את "תעלת בלאומליך".
זאב בילסקי:
תאמין לי, אותו דבר. האמת היא שבאתי מרעננה, הגעתי לשם, ושמו כזה מחפר עגול, כזה שנכנס למטה, והיה ראש העיר, והיה ראש הממשלה, והנה חופרים. ואני, אתה יודע, ראיתי את ראש הממשלה - עכשיו הייתם בבאר-שבע, נסעתם - והיו שם מפות, ודיבורים, וכבר ראיתי את הרכבת רצה לאילת וחוזרת, ושני פסים וכו'. ואמרתי לעצמי: אתה יודע מה, למה צריך כל כך הרבה לדבר ולעשות, איך אומרים החבר'ה, פוזות. בואו נתרכז בעשייה, אולי פשוטה. אתה יודע, החיים לימדו אותי, בייחוד בתפקיד של ראש עיר, אתה מצטיין אם אתה עושה את הדברים הקטנים טוב. עזוב את הדברים הגדולים. תמיד היו אומרים לי: זאביק, עזוב. אתה מדבר על חזון, לא מתאים לך לטפל בעמוד חשמל, לא מתאים לך לטפל בעץ. אתה צריך אסטרטגיה, תוכניות גדולות. הייתי אומר: כן, כן, כן, וחוזר לעמודי החשמל וחוזר לעצים. כי בסך-הכל התזמורת עובדת כשכל נגן עושה את עבודתו טובה.
...
הייתי רוצה לדבר על נושא שמאוד-מאוד קרוב לי ומאוד כואב לי, וזה הנושא של השלטון המקומי. באיזשהו מקום, אדוני היושב-ראש, ידעתי את זה, אבל לא הבנתי את זה. רק כשהגעתי לפה התחלתי להבין מה בדיוק השלטון המרכזי חושב על השלטון המקומי. ואני רואה כל יום שבאיזשהו מקום שאנשים שיושבים סביב השולחן הזה חושבים שכל התבונה ניתנה להם ואלה שבשלטון המקומי לא מבינים, לא יכולים. אתה יודע, השר, אתה מכיר אותי כל כך הרבה שנים, אתה יודע בדיוק איך עבדתי, איך עשיתי את זה, ואף אחד אף פעם לא ערער על כך שאני, לפחות בתחום המקום שלי, אני יודע מה אני עושה. פה, פתאום, אני מתחיל לראות לא רק חקיקה, אלא גם התייחסות ממשלתית שהשלטון המקומי לא מבין מה שצריך לעשות, אנחנו נסביר לו מה צריך לעשות. אני רואה את זה בהצעות חוקים, אני רואה את זה ביחס של השרים.
השר מיכאל איתן:
בגלגול הוצאות.
זאב בילסקי:
בגלגול הוצאות. כל פעם, אתה יודע, לאט-לאט, הסוס ניתן לו לאכול פחות, עוד קצת פחות, בוא ננסה ונראה. אתה באמת חושב שהסוס הזה יחזיק מעמד?
ראיתי את ידידיי הדרוזים, באמת, באו לפה, ראשי הרשויות הקימו אוהל. הלא מה קורה, כמעט כולם חדשים. נבחרו חדשים, עם רצון טוב, רוצים לשפר. מה שהם ירשו, הם לא מסוגלים לעבוד, אין לו שום סיכוי לעבוד. ברעננה יכולתי להפשיל שרוולים, להביא היי-טק, לעשות. להם אין את האפשרויות האלה. אז הממשלה צריכה לבוא ולעזור להם. אני מסתכל ואני רואה את הגישה. כל הזמן השר מחזיק אותם כאילו שייצא לו משהו מזה. ואז אתה מביא למצב שסוגרים את המים. עשרות אלפי אנשים סוגרים להם את המים. חשבתי על זה, מה הרעיון בסגירת מים? זה בדיוק "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". הלא מה קורה, נניח שאיזשהו ראש רשות לא התנהל טוב, התנאים לא היו בסדר, אבל רוב התושבים משלמים את חשבון המים שלהם. עכשיו, אתה מעניש אותו. מה ההיגיון להעניש אדם ששילם את חשבון המים שלו.
השר מיכאל איתן:
סגור לו את המים אצלו בבית.
זאב בילסקי:
אבל זה ששילם, אני כבר לא מדבר על זה שלא שילם. אני אומר שזה ששילם, סגרו לו את המים.
היו"ר אחמד טיבי:
שזה רוב הציבור.
זאב בילסקי:
שזה רוב הציבור, והוא ציבור טוב.
השר מיכאל איתן:
סגור לו את המים בבית, לראש הרשות.
זאב בילסקי:
אתה מבין, אז עכשיו, מה קורה, יושב השלטון המרכזי - ניסיתי לדבר אתם - אמרתי לו, שמע, יש לי רעיון בשבילך, למה אתה סוגר, מעניש את כל הציבור על חטא שהוא בכלל לא אשם בו, למה לא תמצא פתרון אחר? לדוגמה, תעשה המחאת זכות, מגיע לו, מגיע לו כסף, קח את הכסף, תעביר למקורות. תחליט, אני יודע מה, חשמל למבני ציבור ומים לתושבים, זה הדבר הכי חשוב. הם לא מוכנים לעשות להם את זה.
מה אתה עושה? אתה יוצר משבר, כולם רצים לראש הממשלה, ראש הממשלה קורא למנכ"ל, אומר, תעשה לי טובה, תסגור את העניין, ואז יוצאת בשורה, סוגרים את העניין.
משטרה עירונית - אתה יודע, נער הייתי, לא זקנתי, בגרתי - איך שנבחרתי פעם ראשונה לראשות העיר, ראיתי שאני יכול לעשות הכול, חינוך, גינון, תרבות, הכול בידיים שלי, משטרה לא יכול. באים, גונבים מכוניות "על הטול", בלי עין הרע, כל לילה באים אנשים, ואתה יודע, זה דבר נורא, קציני משטרה כבר טחו עיניהם. אתה יוצא עם המפתחות בבוקר, סבבה, אין אוטו. אז אתה חושב אולי הזדקנת כל כך שאתה לא זוכר איפה הוא, אתה הולך קצת לפה, אולי זה פה, אין אוטו, הלך.
היו"ר אחמד טיבי:
הלך האוטו.
זאב בילסקי:
הלך האוטו. ומה אתה עושה, אתה חוזר הביתה, מצלצל מייד למשטרה. עונה לך: משטרה, אתה יודע, קול של עייף. אומר, גברתי שלום, גנבו לי את האוטו. טוב, תבוא אלינו. אבל גברתי, איך אבוא, אין לי אוטו. אדוני, זה לא מעניין אותנו, תבוא אלינו.
חקרתי את העניין הזה ורציתי ברעננה לעשות שירות שהתחלתי לעשות אותו, עד שהמשטרה הסכימה, הגעה לבית המתלונן, הניידת תבוא, הרי במילא את האוטו לא יביאו.
היו"ר אחמד טיבי:
לא שיפרת את המענה הטלפוני קודם?
זאב בילסקי:
אתה מבין, הלא במילא את האוטו לא יביאו, האוטו הלך, לא ראיתי אוטו חוזר, האוטו הלך.
היו"ר אחמד טיבי:
האוטו של אורי בר-לב, לפני שבוע, חזר.
זאב בילסקי:
בטח בלי הזה ובלי ההוא.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, כי הוא ניצב, אז משקיעים מאמץ.
זאב בילסקי:
התחשבו בו.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, המשטרה השקיעה מאמץ והחזירה את האוטו. אגב, אם המשטרה רוצה להחזיר אוטו גנוב, הוא מוחזר, נקודה. אבל היא צריכה להשקיע מאמץ מיוחד בכל רכב.
זאב בילסקי:
תבין, במדינת ישראל יש 27,432 שוטרים.
היו"ר אחמד טיבי:
ואלפי גניבות רכב.
זאב בילסקי:
במדינת ישראל יש בין 20 אלף ל-40 אלף מכוניות שנגנבות בשנה. אני התחלתי לחקור את העניין, הלכתי למפכ"ל וניסיתי לבדוק את עניין גניבות הרכב. ואז למדתי, השר איתן לא תאמין, אמרתי: גניבות, גניבות, גניבות, ואז אני שומע, שהם עונים לי בשפה אחרת. חשבתי, אולי הם דוברי אנגלית, לא הבנתי מה הם אומרים. אני שומע אותם אומרים, כן בילסקי, תראה, זה שבל"ר, שבל"ר, שבל"ר. אמרתי, רגע, גנבו את האוטו, מה זה שבל"ר. אומרים לי, בילסקי, אתה צריך להבין, אם אתה רוצה להתעסק בענייני משטרה, אתה צריך להבין, המונח המשטרתי לגניבת אוטו זה שבל"ר. אמרתי: טוב, סליחה אדוני שאני שואל - לא נעים לי להראות שאני אהבל, לא מבין, אתה צריך להראות שאתה חכם - שאלתי קצין בצד, בשקט, שלא ישמעו שאני לא יודע, שאלתי אותו, מה זה שבל"ר, הוא אומר, שבל"ר זה ראשי תיבות - תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש, כי אתה אוהב את הדברים האלה - שימוש ברכב ללא רשות. יעני, הבן אדם בא, נטל את האוטו, הוא התכוון להחזיר, רק לא יצא לו. ככה המשטרה קוראת לגניבות של הרכב. שבל"ר, שימוש ברכב ללא רשות.
היו"ר אחמד טיבי:
זה אשתו לקחה לו.
זאב בילסקי:
אתה מבין, שבל"ר. אמרתי לו, אדוני, אם אתה קורא לזה ככה, איך תחזיר את האוטו? ואז אני מציע לך, בוא תעשה משטרה עירונית. אה, בילסקי, אנחנו לא יכולים, השערים, ניתן להם עוד משטרה? אמרתי לו, לא משטרה צווארון לבן, משהו קטן, איכות חיים, תן לנו לכוון תנועה. אתה יודע כמה אהבתי לכוון תנועה, עד שאמרו לי שזה לא חוקי. עשיתי קורס של המשטרה.
אגב, מדברים כל הזמן על חוק ההתייעלות, חוק ההסדרים, מה שהממשלה קוראת התייעלות, אומרים שזה לא טוב, להגיד לך את האמת, אני לא יודע. ראיתי כמה זמן לוקח פה בדרך האחרת, אז אני כבר לא יודע מה טוב, אבל נשאיר את זה בצד. לכוון תנועה לקח לי שבע שנים פה שישנו תקנה, שפקחי העירייה יכולים לכוון תנועה. אני חשבתי לתומי, הכוונת תנועה, בהתחלה עשיתי את זה, אמרו לי, בילסקי, אנחנו שומרים חוק, אתה לא יכול. אמרתי, למה אני לא יכול, תראה איך אני עושה את זה ככה יפה. אומרים לי, אתה לא יכול, רק שוטר יכול לכוון תנועה. אמרתי, בסדר, היפה הם לומדים, גם אני אלמד, אולי ביל, אולי בהווארד, אדוני למד רפואה, אולי גם שם לומדים, אלך לשם. אמרו לי, בילסקי, לא, רק שוטר יכול. שבע שנים נלחמתי, בסוף שינו סעיף קטן והחליטו שפקחים יכולים לכוון תנועה. עשו קורס - - -
השר מיכאל איתן:
איפה הם לומדים?
זאב בילסקי:
או, לא ידעו, כי זאת הייתה פעם ראשונה, ביקשו מאתנו את "יד לבנים" ברעננה, שלחו את פקד ג'יבלי שיעשה קורס לפקחי העירייה, שלושה ימים. יום ראשון עיוני בכיתה, יום שני מעשי בכביש, יום שלישי מבחן. אני ביום הראשון באתי, פקד ג'יבלי, היה בטוח שאני בא כמו ראשי הערים, בא לברך והולך. אני בא לברך ונשאר. הוא לא ידע מה לעשות, 34 שומע, הקודקוד נשאר, מה לעשות, להשאיר אותו? אומר, חכה, נבדוק עם היועצת המשפטית. כל היום הלכו להשאיר את היועצת המשפטית, להשאיר את הקודקוד, לא להשאיר. בינתיים נשארתי בכיתה וגם הייתי פעיל, השתתפתי.
יום שני התרגלו שאני בפנים, ירדתי לכביש, תאמין לי, הכוונתי תנועה אדוני היושב-ראש, על הכיפאק. יום שלישי מבחן, גמרתי בהצטיינות יתרה. אגב, אני היחידי בכנסת שרשאי, לפי החוק - הם טעו, הם נתנו לי תעודה לא מוגבלת בזמן ולא במקום. אז אני, גם בכנסת, היחידי שיכול לכוון תנועה, אפילו שר המשטרה לא יכול לכוון תנועה.
היו"ר אחמד טיבי:
השאלה, האם מותר לפי החוק, גם לכוון תנועה וגם להיות חבר כנסת? השאלה אם יש ניגוד עניינים בין שני הדברים?
זאב בילסקי:
רק שאדוני לא יעלה את זה, כי כבר רואה את הדיונים איך להוריד אותי מהעניין, אז תשאיר לי את זה ככה.
השר מיכאל איתן:
לא, אין שום כוונה להוריד אותך מכיוון התנועה. רק מהכנסת.
זאב בילסקי:
גם זה טרחתי ועבדתי קשה, אז תשאירו אותי בשניהם. בקיצור, תראה, אם יש פקק, תקראו לי, אני היחידי שלפי החוק יכול לכוון תנועה.
עכשיו אני מסתכל ורואה את הוויכוח בין שר האוצר ובין השר לביטחון פנים על משטרה עירונית ואני אומר להם, הלא מה אומר השר לביטחון פנים - אגב, איש נהדר. באמת, אני מכיר אותו, היה קצין משטרה טוב, איש טוב - אומר, לא יקום ולא יהיה. אמרתי לו, אחי איציק, למה תגיד לא יקום ולא יהיה, למה מה, מה יכול להיות, תעשה ניסוי, קח עיר אחת, תיתן לה שיכוונו תנועה, תיתן להם שאם ילדים עושים רעש באחת בלילה, רק שוטר יכול להפסיק את הרעש, יבוא השוטר העירוני לעשות את זה. בתל אביב יש נת"צים, תחבורה ציבורית שרק היא תיסע, הרי יש יותר, לא תחבורה ציבורית מאשר תחבורה ציבורית. זאת ישראל. אתה יודע, תמרורים זאת רק המלצה אצלנו. אז בא ראש העיר, מבקש שהמשטרה תיתן, איפה, למשטרה יש זמן לנת"צים? אז תן משטרה עירונית שתטפל בנת"צים.
אדוני יודע שהאוטובוס - אתה יודע לפעמים האוטובוסים הגדולים - לא רוצה להיכנס למפרץ, אתה יודע למה? כי לא מנומסים פה. הוא יודע, אם הוא נכנס, הוא לא ייצא. אז הוא נעמד באמצע הכביש, עוצר את כולם, כולם עולים לאוטובוס והוא ממשיך הלאה. זאת עבירה. אתה ראית פעם שוטר נותן דוח?
אתה יודע, אנחנו מקום ראשון בארץ במספר ההרוגים של הולכי כתוצאה מתאונות דרכים. הולך רגל לא מוגן.
השר מיכאל איתן:
מקום ראשון בעולם.
זאב בילסקי:
בעולם, סליחה, צודק השר. לא רק זה, 10% מההרוגים של הולכי רגל נהרגים בדרכים בין-עירוניות בכלל. איך הוא הגיע לבין-עירוני? אני בא ואומר לו: תשמע, בוא תן מישהו שיהיה אחראי. המשטרה לא רוצה להתעסק בזה. אני לא ראיתי שוטר שעומד במעבר חציה ורושם דוח למי שעבר באור אדום. הוא לא יסכן את נפשו. הלא הנהגים פה, מי יודע איך הם נוהגים. ולכן אני בא וזועק את זעקת השלטון המקומי.
השר מיכאל איתן:
איך זה מתקשר לעניין גניבות הרכב, שם התחלת.
זאב בילסקי:
מה עשיתי ברעננה? אמרתי, אני רוצה לעשות הגעה לבית המתלונן, מה זאת אומרת? אותו אחד שמצלצל, משטרה. אדוני, תבוא, אין לי אוטו, במקום זה, אנחנו באנו אליו הביתה. עשינו ניידת משותפת, יושב שוטר של המשטרה, פקח שלנו, עם אוטו ומפטרל. ברגע שמישהו גנבו לו אוטו, הוא מצלצל למשטרה, המשטרה מודיעה למוקד העירוני, 34 ניידת מגיעה, אומרים לו, אדוני, אנחנו בדרך. באים אליו, אומרים לו, אדוני מצטערים שגנבו לך את האוטו, אתה צריך להבין, בלילה גנבו כבר 14 רכבים. תמיד תגיד לו שיש עוד, אתה יודע, צרת רבים חצי נחמה.
היו"ר אחמד טיבי:
דווקא בלילה הזה.
זאב בילסקי:
שירגיש טוב, שהוא לא לבד בעסק הזה. ואז הוא נותן לו טופס לביטוח וגמרנו.
השר מיכאל איתן:
אבל אז צריך לבוא שניים, אחד מהמשטרה ואחד - - -
זאב בילסקי:
כי לא הסכימו לתת לי משטרה עירונית, הם הסכימו לתת לנו ניידת משותפת בתנאי שאנחנו נשים את הניידת, נשים פקח, והשוטר עם הסמכות, כי רק שוטר יכול לתת לו לביטוח, אז אני צריך אחד שיסיע אותו כי אחרת הם לא מוכנים לעשות את זה.
עכשיו, מה יותר פשוט, באמת השר איתן, אתה עכשיו חושב על שירות לאזרח. אני אומר לך, תזמין אותי, תיתן לי כמה שעות, יהיו לי רעיונות בשבילך לתת שירות, אחלה שירות. 40 אלף איש שגנבו להם את האוטו, עכשיו קצת פחות, 20 אלף איש, במקום שילכו למשטרה, המשטרה באה אליהם. ראש רשות יעשה את זה כי הוא רוצה שהתושבים יהיו מרוצים ממנו. קצין המשטרה מתקדם, מקדמים רק שניים-שלושה, שניים-שלושה מקדמים עד שנהיה מפכ"ל. אצלנו לא, אנחנו צריכים 80 אלף איש שיבחרו בך.
השר מיכאל איתן:
אגב, המשטרה זה אחד הגופים שבא במגע, בחיכוך, עם האזרחים, יותר מכל גוף אחר. תחשוב בכיוון המגע בין אזרח לעובד מדינה, המשטרה היא בהחלט במקומות הראשונים.
זאב בילסקי:
זה נכון, אבל למשטרה אין את היצר שיש לנו. אנחנו רוצים שהציבור יהיה מרוצה מאתנו.
השר מיכאל איתן:
אני מצדיק את מה שאתה אומר. לא הבנת אותי - - -
זאב בילסקי:
אני מבין.
השר מיכאל איתן:
אני מצדיק את מה שאתה אומר, גם פונים למשטרה בכל דבר ועניין, הלך לו המפתח לאיבוד, הוא פונה לשוטר, הוא רוצה לדעת כתובת לאן להגיע, הוא פונה לשוטר, סתם יש בעיה עם חתול, הוא פונה לשוטר.
זאב בילסקי:
נכון.
השר מיכאל איתן:
אם זה בעירייה, מעין שוטר כזה רב סמכויות מוניציפאליות ושיטור, בהחלט - - -
זאב בילסקי:
נכון. ואז ראש העיר רוצה, אתה יודע, הרי אני צריך להיבחר על-ידי התושבים, לא מקדמים אותי שניים בקומבינה ביניהם, אני צריך 80 אלף איש שיהיו מרוצים.
השר מיכאל איתן:
הבעיה שמפחדים, שמשטרה עירונית תטפל גרוע מאוד באלה שלא בחרו את ראש העיר.
זאב בילסקי:
שמעתי כבר, אמרו, ראשי ערים מהימין, אז יעצרו את אלה מהימין או ירשמו תנועה לאלה מהשמאל. באמת. אומרים ראשי ערים, הם לא מוציאים את המילה - - -
היו"ר אחמד טיבי:
זה לא חשד בלתי סביר לחלוטין, מה שאמר השר.
זאב בילסקי:
אמרתי, תעשו ניסוי. אתה יודע, אני זוכר פעם, קמתי בבוקר והודיעו לי שפתחו תחנה חדשה לרישום בתי ספר ברעננה. אמרתי, יפה. באתי, לקחו גן ילדים ישן וכל הילדים שרוצים להירשם לכיתה א', באים לשם, מביאים תעודת זהות, מביאים תעודה, בחורות רושמות, יש מים מינראליים, יש ז'ורנאלים, שלא ישעמם, כמו אצל הגניקולוג, שלא ישעמם להם. בסוף הסיור אומרים, נו זאביק, איך היה? בשביל מה אנשים צריכים לבוא לרשום את הילדים שלהם בבית ספר? מה, המנהל המבנה לא בסדר? המים המינראליים לא טובים? הז'ורנאלים לא בסדר? אמרתי, לא, בסדר, מצוין, אבל למה צריך להביא אותם, בוא נרשום אותם מהבית, נשב בבית ונרשום. הרי אני מכיר את הילד שלו יותר טוב ממנו, אני יודע בן כמה הילד, הכול אני יודע, אני העירייה, כמה נפשות, מתי נולד, יש לי תאריכים, אני יכול לרשום אותו לבד. אלה התביישו, לא התביישו, התביישו בגלל שרצו להראות לי את המבנה החדש ואני קלקלתי את כל העניין. זה קורה לי הרבה פעמים. אתה יודע, אדם צריך לדעת, מראים לך משהו, תגיד יפה. ואז אמרו לי, זאביק אי-אפשר. הם שמחו, יעני לימדו אותי לקח, אתה לא מבין בחינוך. למה אי-אפשר? הראו לי את החוק שאומר, לרשום לבית ספר, אתה חייב בהגעה אישית לרישום. יעני, אחמד ג'בריל אולי ירצה לרשום את הילד שלו ברעננה, אתה צריך לבדוק, כל אחד צריך לבוא אישית. אמרתי, ואללה, בסדר, בוא נראה מה לעשות. מאיפה החוק הזה? מסתבר מהעותומאניים. העותומאניים חוקקו, הבריטים שכללו והישראלים ממשיכים הלאה. הלכתי למשרד החינוך, אמרתי לשר, ברעננה אני רוצה רישום מהבית. אז התחיל עידן האינטרנט. אמרתי, ישבו בשתיים עשרה בלילה, יירשמו, סבבה, אני כבר יודע איך לעשות את זה. אמרו, לא, אי-אפשר לשנות. הלכתי לדורית, היועצת המשפטית של משרד החינוך, לא עזר לי. הלכתי לשר, לא עזר לי. נורא, נורא, נורא. הייתי מיואש. צחקו עליי, אמרו, הנה, בילסקי עם הרעיונות שלו לא מבין אפילו שהעותומאניים חוקקו חוק. איך אני יוצא מזה? פתאום בא לי רעיון מבריק, ירדתי לאיציק כהן, שהוא סמנכ"ל במשרד החינוך. הוא אומר, זאביק, למה אתה ככה מבואס? אמרתי לו, תראה, העותומאניים חוקקו, הבריטים זה הנציב הבריטי, אני לא יכול לרשום ילדים לבית ספר. הוא אומר, זאביק, יש לי פתרון. אמרתי לו, אחי, איזה פתרון? הוא אמר, אני אחראי על ניסויים, נעשה ניסוי. אמרתי לו "אבוס עינאכ", חיבקתי אותו, נישקתי אותו, רצתי לרעננה, אמרתי, יש ניסוי. מאז, כבר 106 רשויות בתוך הניסוי, יושבים בבית, נרשמים לבית ספר, סבבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אבל החוק עדיין לא השתנה.
זאב בילסקי:
לא השתנה, למה שישתנה, אבל בסדר, כולם בניסוי.
השר מיכאל איתן:
אתה עכשיו המחוקק, אתה יכול לשנות את החוק.
זאב בילסקי:
אני ראיתי מה הולך פה לשנות חוק, תאמין לי, אני לא יודע אם כדאי להתחיל בזה, שלא יחבלו בניסוי, אולי יותר טוב לשתוק.
אתה יודע, יום אחד באתי לקחת את הבן שלי מ"חטיבת רימון". באתי בשעה עשרים לאחת, הוא בדיוק מסיים בעשרים לאחת, אבל מה, כמוני יש 200 תושבי רעננה, כולם באים לקחת את הילדים שלהם והרמזור לא יודע שבעשרים לאחת מסיימים וכולם באים, אז הרמזור אדום, לא מתפקד טוב ויש תור של מכוניות. צלצלתי למנכ"ל העירייה, אמרתי לו, אורי, יש את הקופסה, תעשה לי טובה, תיכנס, תעשה ככה, תיתן לנו עוד עשרים שניות, תוריד עשר שניות מדרום, עשר משם, תוסיף לצפון. הוא אומר לי, זאביק, זה יפה מאוד מה שאתה אומר, אבל אני לא יכול לעשות. אני אומר לו, למה אורי, תלך לקופסה, תפתח, תעשה תכנות. הוא אומר, זאביק, לפי החוק, רק שר התחבורה יכול לשנות רמזורים. יעני, אנחנו, ראשי הערים, אין לנו סמכויות, רק שר התחבורה. אבל מה, שר התחבורה אז היה חבר שלי, שאול יהלום. צלצלתי לשאול, אמרתי לו, שאול אחי, יש לי בעיה, הרמזור ליד "חטיבת רימון", ברחוב משה דיין, פינת אחוזה, אני צריך עשרים שניות צפון דרום, קח עשר מזה, עשר מזה, אשלח לך פקס, תחתום לי שבסדר ואני הולך לקופסה. אומר לי, בילסקי, אגיד לך את האמת, אתה באמת אדם מאוד נחמד ואני מעריך מאוד את הפעילות שלך, אבל אף פעם לא פנו, תפנה למנכ"ל. אמרתי, בסדר. אני מצלצל לנחום לנגנטל - אדוני זוכר את נחום לנגנטל?
היו"ר אחמד טיבי:
אחד המחוקקים הטובים שהיו לנו.
זאב בילסקי:
היותר טובים שהיו לנו. נחום אחי, מה נשמע? תראה, יש פה חוק, אמרו, רק השר יכול, השר הפנה אותי אליך. אני צריך עשרים שניות, תן לי עשרים שניות צפון דרום, עשר ממזרח, עשר ממערב, אני שולח לך פקס. הוא אומר, זאביק, אני לא יודע, אף פעם לא פנו אליי, תן לי לבדוק. טוב, בודק, אחרי חודש אני מתקשר, נו נחום, מה עם הפקס, כל יום שישי אני מתייבש שם בצומת. אומר לי, זאביק, בדקתי, באמת, העותומאניים חוקקו את זה, הנציב הבריטי אימץ את זה ואי-אפשר, המשטרה לא מוכנה, משרד התחבורה לא מוכן, אבל מה, תפנה למתיה עינב, מתיה עינב היא המפקחת על התעבורה במחוז מרכז, היא בטח תסדר לך.
השר מיכאל איתן:
אשתו של רוני.
זאב בילסקי:
יפה. אומר לה: מתיה, תעשי לי טובה, עשרים שניות צפון דרום, עשר מפה, עשר משם, תשלחי לי פקס. אומרת לי: זאביק, אני לא יודעת, אני צריכה לשלוח מהנדס תנועה, אני צריכה לבדוק. למה אני מספר לכם את כל הסיפורים האלה בערבו של יום? למה לא תשמחו עליי? "אחויי", תבוא תגיד לראש העיר, נותן לך לכוון. אבל אז הבנתי שהם אמרו ככה - כמו שאתה גם חשבת, אדוני היושב-ראש - ראשי הערים של הימין ייתנו את הרמזורים כל הזמן לכיוון ימין, ראשי הערים של השמאל ייתנו לשמאל, אז לא צריך לתת להם. אלוהים אדירים, למה לא תיתן לי לכוון רמזורים? נלחמתי שלוש שנים. אתה יודע, אני לא מוותר אחרי שלוש שנים - - -
היו"ר אחמד טיבי:
שבע שנים הלכו על מלחמה לכיוון תנועה. שלוש שנים מחייו על מלחמה לכוון רמזורים.
זאב בילסקי:
לכן כמעט 17 שנה אני ביליתי שם. כי כל מלחמה לוקחת הרבה זמן.
היו"ר אחמד טיבי:
מלחמות ציבוריות.
זאב בילסקי:
באמת נלחמתי על הדבר הזה. ואז משרד התחבורה ראה באמת, למה צריך, והוא אמר: אוקי, ניתן לרשויות המקומיות לכוון רמזורים, אבל לא ברחובות ראשיים. ברעננה יש 34 רמזורים – 33 ברחובות ראשיים ואחד באזור התעשיה. אז מה עשיתי, כל היום כיוונתי את ההוא באזור התעשיה, העברתי את הזמן. נתנו לי סמכות, לפחות שאשתמש בה.
אדוני היושב-ראש, אני באמת מקווה שיגיע הזמן שיבינו, שככל שתיתן לאנשים יותר אחריות הם ייכנסו בתוך האחריות הזאת, הם יוכיחו את עצמם. תעשה ניסוי, אל תפחד. יש עיריות היום שאתה יכול לסמוך עליהן. רק עכשיו היו בחירות אזוריות.
אדוני היושב-ראש, אני יושב ורואה את התפקוד ורואה את התקציב ורואה את מה שקורה כאן. אני מודאג מאוד, כפי שאמרתי בהתחלה. אני באמת לא יודע איך הנושא הזה יסתדר. אני מאמין שראש הממשלה מתכוון לטוב. אני מאמין שכוונתו טובה. הוא בא כבר פעם שנייה, למוד ניסיון, ורוצה לעשות טוב. אבל משום מה זה פשוט לא יוצא. אני מודאג מאוד. ראיתי את ההתייחסות בנושא המע"מ על פירות וירקות. אני גם לא יודע איך פתאום המע"מ הזה נהיה הדבר הכי חשוב בתקציב, שהוא לא.
היו"ר אחמד טיבי:
ציפור הנפש.
זאב בילסקי:
אבל ציפור הנפש, כפי שאדוני - - -
היו"ר אחמד טיבי:
הגרגרת, בעברית.
זאב בילסקי:
הגרגרת. היושב-ראש הסביר. פתאום הדבר הזה הפך – ואני לא מדבר על התוצאה הסופית. אני מדבר על ההתנהלות. ההתנהלות הזאת. אני זוכר באמת את יושבת-ראש האופוזיציה עומדת פה ופונה לראש הממשלה. יכול להיות שהיא ראתה את מה שהוא עדיין לא ראה. אז גם להקשיב לאנשים זה דבר מאוד משמעותי. תמיד כדאי להקשיב לאנשים. כל החיים שלי אני מקשיב לאנשים. כשהיו אוספים את האשפה הייתי הולך ומסתובב יחד אתם, שומע מה הם אומרים, ושיפרתי דברים. כי הוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר איך צריך לפנות אשפה, איך לעשות את זה עם השכל, איך לחסוך.
אבל לצערי הרב הוא לא מוכן לשמוע, ולכן הביא את כל הסיפור הזה של המע"מ, שבסופו של דבר פגע באיש יקר, שר האוצר. הוא באמת אדם יקר, איש טוב, איש שבאמונה הולך עם ראש הממשלה. הרבה פעמים אני מסתכל עליו ורואה – מאיפה הוא שואב את הכוחות האלה להפנים בתוך הבטן בפנים? זה מוכח, נכון? אדוני רופא ויודע שלדברים יש פיזיולוגיה. לא יכול להיות שאדם – אבל בכל זאת נשאר נאמן והולך ביחד אתו.
בסופו של דבר אתה רואה משרד שהוא החשוב ביותר – תמיד שרי האוצר היו האנשים שקבעו – היום מרוקן מכל תוכן. אני באמת מודאג. עם כל מה שלא אהבנו בהתערבות של הפקידים, ולפעמים שרירות-לב ולפעמים זה, לפחות ידעת שיש לך שומר הקופה הציבורית. היום אנחנו יודעים שהקופה הציבורית כולה התפזרה בין כמה אנשים שקובעים לנו מה יהיה ומה לא יהיה.
מכיוון שאני מכיר את ראש הממשלה ויודע שהוא באמת מאמין בדברים שהוא התכוון לעשות, הוא התכוון שצריך להוריד מסים וזה דבר נכון, הוא התכוון שצריך להטיל מע"מ על פירות וירקות. אבל בסופו של דבר, אף-על-פי שיש לו ממשלת חלומות – כי זאת ממשלה שכל ראש ממשלה היה רוצה שיהיה לו רוב כזה – תראה מה עושים לנו פה, משנים חוק-יסוד.
אני רוצה להאריך בדיבור, כי אחרת אצטרך ללכת לישון כאן על הספסל. בפעם שעברה – עד עכשיו כואב לי הגב מזה שישנתי על הספסל, כששינו את חוק-היסוד בלילה אחד.
היו"ר אחמד טיבי:
אני זוכר את זה.
זאב בילסקי:
רמזור – לקח לי שלוש שנים, ופה בלילה אחד שינו חוק-יסוד. זאת ממשלה שכל ראש הממשלה רק חולם על דבר כזה. יש לו אפילו אחת השותפות, הוא שילם לה כמו על מפלגה שלמה אבל קיבל רק חצי.
היו"ר אחמד טיבי:
והחצי הזה לא בטוח שיישאר חצי.
זאב בילסקי:
אתה מבין? אז תאר לך עד כמה הוא זחוח, כי גם דבר כזה, שראש ממשלה רגיל היה מפחד ממנו, הוא לא מפחד ויכול להרשות לעצמו.
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני סיים את דבריו, אבל יש הדרן של דקה – הדרן לזאב בילסקי.
זאב בילסקי:
אני יכול לספר משהו על האפיפיור?
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, זה תמיד מעניין.
זאב בילסקי:
האפיפיור – לא זה, הקודם – אהב לנסוע בכל העולם. אתה זוכר. יום אחד האפיפיור מגיע לניו-יורק.
היו"ר אחמד טיבי:
עם הנהג? תמשיך, בדיחה טובה.
זאב בילסקי:
מיקי איתן, אני אספר לך סיפור. היושב-ראש מכיר.
השר מיכאל איתן:
הבדיחות של ראש עיריית רעננה היו ללא תחרות בכלל, אני בטוח. אבל אני אקשיב.
זאב בילסקי:
האפיפיור הגיע לניו-יורק, ירד שם בשדה-התעופה, ניגש לנהג מונית ואמר לו: תשמע, אדוני, אני חייב להיות בתוך 20 דקות במרכז מנהטן. אתה יכול לקחת אותי? אומר לו: תראה, אדוני, אני יכול, אבל צריך לנסוע 160 והשוטרים פה, אתה יודע, זה לא ישראל, פה על המקום. אז האפיפיור אומר לו: אכפת לך שאני אנהג? אומר לו: בבקשה, תנהג. נותן לו את המפתחות, הולך אחורנית והאפיפיור נוהג, מרביץ 160. כעבור חמש דקות ניידת משטרה עוצרת. שוטר אמריקני, ככה, בא, מסתכל ורואה מישהו באוטו. לוקח את מכשיר הקשר ואומר: 34, האם שומע? תפסתי מישהו על ה-highway על 160. הוא אומר לו: הפרוצדורה הרגילה. הוא אומר לו: המפקד, איש חשוב מאוד. שואל אותו: תפסת את ראש העיר?
השר מיכאל איתן:
- - -
היו"ר אחמד טיבי:
אל תקלקל. תמשיך, בשביל הצופים.
זאב בילסקי:
אומר לו: תשמע, חשוב יותר מראש העיר. שואל: את מי תפסת, את המושל? אומר לו: אדוני, הוא יותר חשוב מהמושל. אומר לו: תגיד לי, אתה שיכור? את מי תפסת? את נשיא ארצות-הברית? אומר לו: יותר חשוב מנשיא ארצות-הברית. אומר לו: תגיד לי כבר את מי תפסת. אומר לו: אגיד לך את האמת, אני באמת לא יודע. דבר אחד אני יכול להגיד לך – האפיפיור זה הנהג שלו.
תודה רבה לכם.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת בילסקי.
השר מיכאל איתן:
נתת פה היום סטנד-אפ. כל המשטרה וזה, וסיפורים. איפה שמוליק? אתה חייב לדאוג שייתנו לו מערוץ הכנסת את הקטע הזה.
זאב בילסקי:
יש להם אותי חי. זה בסדר.
השר מיכאל איתן:
לא, לא. זה גדול. את הקטע על המשטרה והסיפור עם גנבות רכב, זה טוב לאתר. אני שם את זה אצלי באתר. רק תביא לי את זה, אשים את זה שם.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת נחמן שי. 10 דקות. השר איתן, תהיה סמוך ובטוח שהקטע של זאב בילסקי על המשטרה והכוונת התנועה ייכנס לתוכנית של אייכלר. משם אתה יכול לקחת את זה. זה מתאים לתוכנית של אייכלר.
