הרשם הבכיר נועם רף דחה על הסף תביעה קטנה שהגישה לורי שם-טוב - הנאשמת המרכזית בפרשת הטרור הרשתי - נגד שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, ונגד שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אברהם הימן. שם-טוב טענה, כי כאשר ציטט סולברג בהחלטה בעניינה פסוק מספר משלי ("ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות" - פסוק המדבר על שמירת הלשון), הייתה זו הטרדה מינית; וכך גם חזרתו של הימן על אותה החלטה. עוד טענה, כי הימן כלא אותה לשווא וסחט באיומים את הסניגור שלה.

רף אומר, כי על-פי הגישה המרחיבה של חסינות שופטים, כלל לא ניתן לתבוע אותם על מעשיהם בעת מילוי תפקידם - ודי בכך כדי לדחות את התביעה. גישה אחרת אומרת, כי במקרים קיצוניים מאוד של רשלנות מצד שופט, ניתן לחייב את המדינה בתשלום פיצוי. גם לפי גישה זו יש לדחות על הסף את תביעתה של שם-טוב, שכאמור הוגשה אישית נגד סולברג והימן, ולא נגד המדינה.

חברת מעיינות השרון - תאגיד המים המטפל בין היתר בכפר יונה - לא יפצה את משה כץ על הצפת ביתו בינואר 2018. כץ טען, כי ההצפה נגרמה כאשר הביוב עלה על גדותיו בשל הגשמים העזים שירדו באותם ימים ובשל רשלנות של מעיינות השרון. החברה טענה, כי מקור התקלה היה בצנרת הפרטית של כץ.

הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי אומרת, כי אינה נדרשת להכריע במחלוקת זו, שכן תביעתו של כץ - לפיצוי בסך 30,000 שקל - אינה כוללת הוכחות לנזקים שלטענתו נגרמו לו. הוא צירף אליה עלויות על-פי מחירונים אינטרנטיים, אך לא חוות דעת מומחה על הנזק הספציפי ועל הגורמים הישירים לו. הוא גם לא הסביר מדוע תבע מחברת הביטוח רק 24,000 שקל, מדוע הסתפק ב-8,500 שקל וכיצד הגיע לאחר מכן לסכום הנתבע. כץ גם לא גילה מיוזמתו שקיבל פיצוי ביטוחי, ועובדה זו נחשפה בידי מעיינות השרון.

חברת איי-דיגיטל סטור תחליף אוזניות מתוצרת אפל שרכש ממנה שמעון לוי, או תחזיר לו את עלותן - 639 שקל. הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי קיבלה חלקית את תביעתו של לוי, אשר טען שהאוזניות התקלקלו בתוך תקופת האחריות; הוא תבע פיצוי לדוגמה של 6,300 שקל ועוד 800 שקל על עוגמת נפש. החברה טענה, כי מדובר בלכלוך שהצטבר בהן כאשר היו בתוך אוזניו של לוי. מאירי אומרת, כי האחריות היא של שני הצדדים: לוי אמור היה לנקות אותן, בעוד החברה לא הנחתה במפורש לעשות זאת. בנסיבות אלו קבעה, כאמור, כי ניתן לבטל את העסקה או לקבל מוצר חילופי.

"מדיניות השוללת ממי שמבטל את השתתפותו או רישומו לקורס או למוסד לימודי את זכותו להשבת הכסף ששילם, או לפחות את חלקו, אינה ראויה". כך אומרת השופטת רקפת סגל-מוהר. לדבריה, ייתכן אף שהתניה שכזאת תהיה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שדינו ביטול.

סגל-מוהר חייבה את חברת דותם ניהול וייעוץ שבבעלותו של דוד דגן, המפעילה גן ילדים בקיבוץ משמרות, להחזיר לבני הזוג אסנת גל וארז גל את 2,000 השקלים ששילמו כדמי רישום עבור בתם. הרישום בוצע בפברואר 2018, שבעה חודשים לפני תחילת שנת הלימודים, ובוטל חודשיים לאחר מכן משום שהמשפחה עברה דירה במפתיע. למרות שההסכם קבע שדמי הרישום לא יוחזרו, מצאה סגל-מוהר שמדובר בתוצאה שאיננה נכונה ואיננה צודקת. החברה גם חויבה בפיצוי של 1,500 שקל על עוגמת נפש.

חברת הביטוח הראל תחזיר לאורנה ברקת 15,633 שקל ששילמה תמורת טיפול בגידול שהתגלה באחת מעיניה ובתופעות הלוואי שלו. הרשם הבכיר צחי אלמוג דחה את טענתה של הראל, לפיה העובדה שברקת לא דיווחה על קיומה של נקודת חן בעין - ממנה התפתח הגידול - פותרת אותה מתשלום התגמולים בפוליסת ביטוח הבריאות שרכשה.

אלמוג מציין, כי התפתחות גידול ממאיר מנקודת חן שכזאת היא נדירה ביותר, ברקת לא נזקקה לטיפול בגללה בעת שרכשה את הביטוח וסברה בתום לב שאין המדובר בבעיה רפואית שעליה למסור בעת רכישת הפוליסה. אלמוג גם יוצא נגד השאלה הכוללנית עליה הסתמכה הראל "האם [המועמד לביטוח] נמצא במהלך בירור תופעה או מחלה", באומרו שכל אדם יכול להשיב עליה בצורה שונה. "נוסח כזה של השאלה עשוי להפיל בפח ולרוקן את הביטוח מכל תוכן", הוא קובע.

עוד אומר אלמוג, כי שחרור המבטח מתשלום תגמולי הביטוח אפשרי אם יוכיח, כי המבוטח הסתיר ממנו פרט מהותי בכוונת מרמה. הראל לא הוכיחה זאת, ואלמוג אף קובע שתשובותיה של ברקת היו כנות. הראל תשלם לה גם הוצאות בסך 1,700 שקל.