שלושה משופטי בית המשפט העליון מצביעים (יום ג', 15.10.19) על חובתם של בתי המשפט להתחשב בעונשים המירביים הקבועים בחוק, בעת גזירת העונשים במקרים הספציפיים. אמירה זו, אם תהפוך למדיניות מנחה של העליון, עשויה להוביל להחמרה רוחבית בענישה - שכן כיום העונשים בפועל, לרוב רחוקים מאוד מעונשי המקסימום.

השופט אלכס שטיין - מומחה עולמי בדיני ראיות - אומר, בהסכמת השופטים מני מזוז ויעל וילנר: "עונשי המקסימום הקבועים בצד עבירות אינם רק מגדירים את גבולה העליון של סמכות הענישה שבידי בתי המשפט, אלא גם מבטאים את עמדת המחוקק ביחס לחומרת
העבירות. בקובעו את עונשי מקסימום אלו המחוקק לא דיבר לריק -
שומה עלינו להתאים את הענישה הנוהגת לעמדתו זו".

שטיין דחה את ערעוריהם של אלדר דנילוב ומקסים מוריץ על חומרת העונשים שגזר עליהם בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט דניאל בן-טולילה), לאחר שהורשעו בשוד בנסיבות מחמירות ובהפקרה אחרי פגיעה. השניים שדדו בשנת 2017 טלפון סלולרי מנער בן 15, בעל צרכים מיוחדים, פגעו בו ברכבם בעת שנמלטו וגרמו לו פציעה גופנית ופגיעה נפשית. השניים הודו בעבירות אלו במסגרת הסדר טיעון; דנילוב נדון ל-58 חודשי מאסר, ומוריץ - ל-50 חודשים.

שטיין אומר, כי העונשים שהוטלו על השניים אינם מגיעים אפילו למחצית העונשים המירביים - 20 שנות מאסר על השוד ושלוש שנים על ההפקרה. לאחר שהוא מציין את המדיניות הנכונה לדעתו בתחום הענישה, עובר שטיין למקרה הנוכחי: "מדובר במעשים חמורים מאוד, שאליהם נלוו נסיבות מחמירות נוספות אשר כוללות, בין היתר, את תכנונו המוקדם של השוד; את ביצועו בצוותא חדא יחד עם עבירה נוספת; את השימוש בכלי רכב; את הבחירה בקטין כקורבן; ואת הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו למתלונן ולמשפחתו. ברי הוא, כי מעשיהם של המערערים מצויים בדרגת חומרה בינונית-גבוהה לפחות; ומשכך, הם מחייבים הטלת עונש חמור ומרתיע כשלעצמם". את המערערים ייצגו עוה"ד מאיה רייטן-סטול ומאיר לחן, ואת המדינה - עו"ד בת-שבע אבגז.