מניעת מעשי אלימות היא תנאי לקיום הביטחון והסדר הציבורי. אין ביטחון ללא אכיפת החוק, ואכיפת חוק לא תצלח ולא תהיה יעילה, אם איננה נושאת בחוּבָּה גם השפעה מרתיעה.
אינני סבור כי הביטוי "אלימות מילולית" הוא רק מאטפורה; אני רואה בו ביטוי לשוני הנובע מהרחבת התודעה והתובנה האנושיים. למדנו שמילים יכולות להיות אלימות כמדקרות חרב. זו עת רבה שנלמד להכיר בכך, כי גם הלשון יכולה להיות נִשְקָהּ של האלימות. קיומה של הביקורת השיפוטית על חוקיות פעולתה של כל רשות היא תנאי יסודי לשלטון החוק, ואשר מבחינתו ההפרדה בין הרשויות אינה מתבטאת בסגירת הדרך בפני הביקורת השיפוטית.
בית משפט זה אינו ממהר להתערב בעניינים של סדרי עבודתו של בית המחוקקים ואינו שש להתערב בהם. למעשה, לא ימהר בית המשפט להפעיל את ביקורתו השיפוטית, בהתאם לסמכויותיו, בכל הנוגע לאותם חלקים מסדרי עבודתה של הכנסת שאינם לובשים צורה של החלטות מעין-שיפוטיות. יש נסיבות צבאיות-מבצעיות, שבהן עניין הביקורת השיפוטית אינו מתיישב עם תנאי המקום והזמן. כאשר יחידה צבאית מבצעת פעולה מבצעית, אשר במסגרתה עליה לסלק מכשול או להתגבר על התנגדות או להגיב על אתר, אין בנסיבות אלה מקום להשהיה בפעולה הצבאית, אשר ביצועה מתחייב על אתר.
תולדות עם ישראל הן הרקע לכך, מדוע ראינו דווקא אנו הכרח בביעורה של הגזענות, עד כדי הכללתו של איסור מפורש בנושא זה בהוראות החוקתיות שלנו. בני זוג החיים בצוותא ומקיימים משק בית משותף, הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף המתחלק ביניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום רק על שם אחד מהם.
אין צורך להרחיק לכת בהיסטוריה המודרנית כדי למצוא את תופעת הרעיון האחד והיחיד. אין לך דבר רחוק יותר מדמוקרטיה מאשר אחידות רעיונית טוטלית. הדעות וההשקפות בתוך כל חברה הן תמיד שונות ומגוונות; בחברה חופשית - השוני הוא גלוי; בחברה טוטליטרית - השוני הוא מוסווה ומוסתר.
זכות ההורים אינה זכות מוחלטת. זכותם של ההורים היא יחסית, והיא מוגבלת על-ידי זכויות הילד וטובתו. הרי מדובר ביצור אנוש, הזקוק לליבם של אנשים המופקדים על הבטחת שלומו וטובתו, וחובתה של חברה מתוקנת היא כי לא יהיה ילד עזוב ונידח, החסר מגן ודואג.
פסלנו הסכם קואליציוני כאשר גילינו בו תניות שדבק בהן פסול היורד לשורשו של עניין, הנושא סממני שחיתות או השחתה, בעיקר בתחומי הממון וטוהר המידות. מבחן האמת לקיומה של זכות אינו ברגעים שבהם מתנהלים אירועים המבטאים יישוב הדעת, סובלנות והבנה; קיומה של זכות עומד במבחן ברגעים מכאיבים ואף מרגיזים ולא במעט, מקום שאין בו אהדה לזהותו של הטוען לזכות פלונית ולהשקפותיו.
די בכך שהיצירה מעשירה את העולם הספרותי, הדרמטי, המוזיקלי או האמנותי כדי שחוק זכויות יוצרים יעניק לה הגנה. זכאי אדם לכך, שיהיה לו יומו בבית המשפט, אם יש בחומר שלפני בית המשפט כדי להצביע לכאורה על קיומה של טענה הראויה לבירור משפטי.
הסוגיה של תקנת הציבור [בדיני חוזים] היא בין הנושאים שהם בבואה לתפיסות עולם ולהשקפות החיים המיוחדות למסגרת חברתית או לאומית נתונה. מובן שהתפיסות בכגון דא משתנות עם חלוף העיתים ומבטאות תמיד את אמונותיה ודעותיה של אותה התקופה. חירות הביטוי היא תנאי מוקדם לקיומה של הדמוקרטיה ולפעולתה התקינה. השמעת הדעות החופשיות והחלפת הדעות הבלתי-מוגבלת בין איש לרעהו הן בגדר תנאי שאין בלעדיו לקיומו של המשטר המדינה והחברתי.
זכות ההתאגדות היא זכות יסוד הן מבחינת זכויותיו האישיות של האזרח במדינה דמוקרטית, הן מבחינת העיקרים החברתיים המנחים אותה והן מבחינת אופיה כמדינת חוק. חופש ההתאגדות הוא זכות היחיד והכלל, והוא תנאי שאין בלעדיו לקיומה של הדמוקרטיה. הסמכות ליצור חוקה היא בידי העם. קביעה זו נובעת מן האימוץ של התפיסה, כי הריבונות שוכנת בעם. החקירה החוקתית היא פרי החלטתו של העם באמצעות נציגתו - הכנסת הריבונית.
הביטוי "טובתו של קטין" אינו מכוון רק לתנאים כלכליים או כספיים; מקום שבו מתבקשת הכרעה על-פי אמת המידה האמורה, משווה בית המשפט נגד עיניו את מכלול התנאים ובראש ובראשונה את טובתו של הקטין מן הבחינה הנפשית והרגשית. הקטין אינו סחורה המטולטלת ממחסן למחסן. המדובר ביצור אנוש עם רגשות, כמיהה לחום, חיפוש אחר קשר אנושי ותלות רבה באחרים.
כבוד האדם משתקף ביכולתו של יצור אנוש בתור שכזה לגבש את אישיותו באופן חופשי, כרצונו, לבטא את שאיפותיו ולבחור בדרכים להגשמתן, לבחור בחירויותיו הרצוניות, לא להיות משועבד לכפייה שרירותית, ולזכות ליחס הגון ולהינות מן השוויון. כבוד האדם הוא גם כבודו של קשה-היום, שזכה במשפט שניהל כתובע, ועיניו כלות ואין רואות את אכיפתו של פסק הדין כדי שישולמו לו פרוטותיו; וזאת בשל כך שקיים הלך רוח שלפיו יש לקיים רק את זכויותיו של החייב, אף אם יש לו אמצעים למכביר.
מעמדו של בית הנבחרים עלול להיפגע, אם תתפתח הסברה המוטעית, כי חובתו לקיים פסק דין שונה מזו של כל רשות או פרט אחרים במדינה. אופיה של ההגנה על הרכוש, כאקט המבטיח חרות האדם, הוא שמשלב זכות זו עם הזכות לכבוד האדם, כעיקרון מנחה בתפיסתנו.
קביעת הבחנות שמהן ישתמע, כי מותר לשוטר לסטות מן האמת בעת חקירה או משפט בנושאים אלה או אחרים, יש בה משום פריצת סכר, המערערת את האמינות הכללית של איש המשטרה, ואשר יש בה, על כן, מניה וביה גם כדי לפגוע בסדר הטוב ובמשמעת של המשטרה. המשפט אינו סטטי, כי החיים אינם סטטיים, לא אלה של הפרט ולא אלה של הכלל. בעיות חדשות או בעלות לבוש חדש קמות ועולות מדי יום, ועל בית המשפט להיזקק אליהן ולפותרן, אם הן מובאות בשעריו.
אינני שותף לתפיסה המונחת ביסוד ההשקפה, שלפיה יש להציב את המהירות כפשוטה כחזות הכל. הליכים משפטיים משרתים מטרה עיקרית, והיא עשיית דין צדק תוך הבטחת מראית פני הצדק. כל היתר הוא, בדרך כלל, פועל יוצא מכך. זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים. אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל - הרי תוצאתה היא מעשה עוולה.
חברה חופשית ממעטת בהטלת הגבלות על בחירותיו הרצוניות של הפרט ונוהגת בסבלנות, בסובלנות ואף בניסיון להבין את האחר, וזאת גם כאשר המדובר בהליכה בדרכים שאינן נראות בעיני הרוב כמקובלות או כרצויות. האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעינינו.
החובה להעיד היא אחת מאבני היסוד של ההליך המשפטי. בלעדיה יהפוך ההליך מבירור על יסוד על המידע הרלוונטי, לאיסוף אקראי של נתונים מפי אלו המוכנים לנדבו כרצונם. העיתונות היא גם זרועו הארוכה של הציבור, המופעלת לצורך איסוף המידע שידיעתו ופרסומו חיוניים לציבור, לצורך קיום משטר חברתי מתוקן, חרות ביטוי וממשל תקין... עיתונות ללא מקורות מידע היא כנחל אכזב שמימיו יבשו, והחופש לפרסמה הופך אז לחסר משמעות.
יש חשיבות רבה בהקפדה על מראית פניה של עשיית הצדק. לא די בכך, לעיתים, שהשופט שלם עם עצמו ויודע אל נכון, כי הוא ישקול את הדברים רק לגופם. עליו לתת גם את הדעת להתרשמותו של בעל דין זה או אחר במהלך המשפט. הלשון אינה שולטת במטרה אלא משרתת אותה. החוק הוא כלי להגשמתה של מדיניות משפטית, ומשום כך צריכה הפרשנות לחתור לשחרורו של הנוסח מכבליו הסמנטיים, אם יש בהם כדי להרחיקו מן המטרה החקיקתית שאותה הוא בא להגשים.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נושא עימו בשורה חקיקתית חקוקה לכל פרט בחברה, אולם בשורה זו נועדה לכל החברה ולא רק לעבריינים שבה. קורבן העבירה בפועל ובכוח וכל אזרח תמים-דרך זכאים להגנה על כבודם ועל חרותם מפני פחד, אימה ופגיעה, לא פחות מן הנאשם. שלטון החוק אינו נוצר יש מאין ואינו דבר ערטילאי. צריך להיות לו ביטוי מוחשי ויום-יומי, בהגשמת חירויות היסוד, בהקפדה על השוויון וביצירת אווירה כללית של אמון וביטחון. שלטון החוק, האינטרס הציבורי והגישה הממלכתית אינם מושגים סותרים או מתנגשים. הם משולבים זה בזה, תומכים זה בזה ומסייעים האחד למשנהו.
לא יתואר ממשל תקין, אם אינו שוקד על קיומו של שלטון החוק, כי הוא שבונה את חומת המגן בפני האנרכיה והוא שמבטיח את קיום הסדר הממלכתי. סדר זה הוא היסוד לקיומן של המסגרות המדיניות והחברתיות ולהבטחת זכויות האדם. אם בעלי השליטה באמצעי התקשורת יסרבו לשקף רעיונות מסוימים, עלולה תמונת הרעיונות להתעוות. "שוק הרעיונות" עלול להפוך ל"שוק הרעיון" הבלעדי... קיימת זכות גישה אל אמצעי התקשורת. זכות זו נובעת מהעיקרון הכללי בדבר
חופש הביטוי במשפטנו. מטרתנו היא לאפשר את הגשמת חופש הביטוי.
מידה ראויה היא זו לשופטים, שאינם בוחנים כליות ולב, ואין להם אלא מה שעיניהם רואות וקוראות. תם - ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם. (סוף פסק הדין במשפט דמיאניוק בבית המשפט העליון). 
